עכשיו אני בסדר. זה לא שעכשיו פתאום נרגעתי.
זה לא שקיבלתי את הסיטואציה, או למדתי להתמודד איתה.
זה בכלל לא זה. אפילו לא קרוב.
אני גם לא חושבת שאני אי פעם אלמד להתמודד איתה,
כי האופי שלי דורש משהו קבוע.
לא משהו שנבנה על בסיס מצבי רוח כאלה או אחרים.
זה ממש לא עניין של סליחה. האמת? לך כבר מזמן סלחתי...
הרי מי כמוך יודע שעכשיו זה בא לי בקלות.
רק תדאג לכך שלא ימאס לי לסלוח. פעם אחר פעם.
"אתה פה" גם את זה שמעתי. רק שאתה נוטה להיעלם.
בלי הרבה אזהרות, בלי הודעה מוקדמת.
בכל אופן, זו לא הסיבה שבגללה אני בוכה. תדע.
"הבנתי". אני בספק. אתה מבין כל הזמן, רק אלוהים יודע מה.
אני במקומך הייתי עוברת לגרסה טיפה יותר משכנעת.
אולי לכיוון של משהו יותר ריאלי. משהו מהלב.
אתה בטח שכחת איך עושים את זה, אני מבינה.
השאלה היא אם אתה מבין שעוד קצת ואני במקום אחר.
רחוק ממך. מאוד רחוק. הרחק מכאן.
בבקשה. בלי שאלות מיותרות. אותו אדם יודע. הוא לא מכאן.
למטה תמונות.
תגיבו. 3333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.