יום נפלא להפליא. שישי נפלא להפליא.
"אז מה, עכשיו זה סופי? הלכת לתמיד?"
"לא הלכתי. אני עדיין כאן."
"את כן...אני רואה אותך, אבל המחשבות שלך כבר לא בדיוק שייכות לי".
"הן היו שייכות?"
"אני מניח, עד כמה שאפשר. בכל אופן, על שלי תפסת בעלות במהירות בלתי מוסברת".
כבר אין לי מושג ממה אתה יותר נהנה.
לשמוע ממני כל פעם מחדש על היכולת שלך להתבטא בצורה מדהימה,
או לראות איך אני זזה באי-נוחות די בולטת על אותו ספסל מסכן.
ושוב, נפרדנו באותה הצורה.
בלי כל כוונה גרמת לי להתחיל פעולה של הרס עצמי מבפנים,
בעודך הולך מחייך לצידי, מקווה שאסיק מסקנות 'נכונות' מכל מה שנאמר.
אף אחד לא אמר שמציאות זה קל.
אבל אתה כנראה פשוט מעדיף להתעלם ממנה לחלוטין.
אני חושבת שאני זו שאיבדה אותך. את קו המחשבה שלך, שהתפצל.
התפצל ליותר מדי אפשרויות שכוללות אותי. רק שאותי שכחת לשאול.
שבת שלום. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.