וכל מה שנותר לי הוא להצטער. לחשוב ולהצטער.
את חייבת להבין. זה היה חייב לקרות בשלב מסויים. 'היכרות אמיתית'. לא היית מגדירה את זה כך?
אני חושבת שזה עזר לך לצאת מעט מאותה בועה, בה אני בן אדם מדהים כמו שתיארת אותי תמיד.
פגעתי בך. את הגדרת את זה כ'התעלמות'. אני מגדירה את זה כ'חשק בסדר עדיפויות'. ועכשיו?...
את מצליחה לתאר תמונה שחורה ומכוערת?.
"הבעיה היא בי". לא חושבת. את ביקשת. מאז ומתמיד לימדו אותי להתחשב בסובבים. המצפון נכבה.
"אני אחד האנשים היחידים שאת סומכת עליהם, נכון?". וכאן פקפקת בכנותי. הרגת עוד משהו קטן.
"את הופכת הכל לצד השני". התכוונת לזה שאני מצדיקה את עצמי. טוב, זה קצת יותר מסובך מזה.
אריאל זה לא סתם. רק שתדעי, שהפלת עלי עול כבד מידי ברגע שזה נכתב. זה שבר בי עוד משהו.
אין לי כ"כ מה לומר. בתור דמות מנוולת ושנואה, אני די גרועה בהחלטות שלאחר המעשה. די הרבה.
את רואה פה המשך? אם הוא קיים, הוא מסתתר טוב מידי. לא נירא לי שאזכה לחברתך אי פעם.
טעיתי.
חשבתי שתביני. לא הייתי צריכה לקחת סיכון גדול כ"כ. הרסתי. שברתי. הרגתי. ניפצתי. אני יודעת.
"אני רוצה לבכות". אל תבכי. אני לא שווה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.