אני יודעת שאם אני אתחיל לדבר אל מעבר לרגש הנוראי, אני אמחק את הפוסט בשל חריגה מן מתן המידע המותר.
ובאותו הזמן, אני יודעת שלכתוב פוסט שלם על הרגש המנופץ שלי מבלי לנקוב בשם המנוול לא יהווה שום משמעות,
בשל העובדה הפשוטה שאין איש היתאים את שהעללתי, לדמות עצמה.
אני חושבת שאאלץ להתאפק.
לא באמת יש לי כח להתמודד אחר כך הם המצפון השחוק שלי. ובכלל. בימים כ"כ גרועים (הגזמה מקצועית ביותר...),
אני מעדיפה לשבת עם מחברת האומללות שלי, ולתת לה לדעת מה בדיוק אני מרגישה, ומי האשם.
עובדה מצחיקה:
במידה וארד לשניה על שמחתו האינסופית של אדם מסויים, ואשאל אותו באקראיות "מה אתה שמח כל החיים שלך?",
כנראה יענו לי משהו בסגנון "אמרה הילדה ששרירי הלסת של כל אחד נתפסים רק מלראות אותה כל הזמן מחייכת". -_-.
מה גם,
זו לא דעה של יחיד. יש קבוצה מכובדת העומדת מאחורי הטענה.
הערה מציקה:
להיות נאהבת ע"י הבן אדם הלא נכון עלול להוות בעיה רצינית, ואפילו להביא את כעסי המופגן. אמרתי כבר שזה יום גרוע?
3\>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.