באמת שאם עכשיו יבוא עוד מרצה כזה מטעם בית הספר שיתחיל לחקור ולנתח את האישיות שלנו,
אני אוכל לשבת בשלווה המירבית ולחייך לעצמי בשקט מוחלט. הרי עכשיו הכל בסדר. פחות או יותר.
כנראה, אני גם ארשה לעצמי פה ושם לא להקשיב.
אני נורא אוהבת להחליט שבתום המסע הארוך והמייגע, יש את הזמן לנוח מלמידה לתקופה ארוכה.
האמת,
אני אפילו אוהבת לשכנע את עצמי, ומעט מן הסובבים שהחכמתי, ושיש תקופה רצינית להתנתק מהכל.
- - -
טיפשי.
נראה כי כל חיי אני רק מוסיפה להתאמץ להגיע לשיא השפל. *שאגב, אני יכולה להכריז שאני חכמה,
כי למדתי שלניגוד כזה ; 'שיא - השפל' בעצם קוראים מבחינה ספרותית 'אוקסימורון'.*
בכל אופן...
אני גם ממש מעולה בלאבד את הפואנטה ממש בדקה שהמוזה מחליטה לרחם על העריכה העלובה,
ונותנת לי דחיפות מהצד.
אחרי כל המכות שחטפתי מתקופת 'המנוחה' המלכותית, הגעתי למסקנה שלא קיים מושג "חכמה מידי".
להיפך. אני כרגע מסתמנת בראש כל הטיפשים.
הלכתי לקרוא ספר.
*נדמה כי ספרות הוא התחום היחיד בו אני לא נותנת לרמת ההשכלה שלי לצנוח עמוק למטה. זה טוב*.
להת'. COMMENT.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.