"זה אותו הרחוב...רק עכשיו קצת חשוך כאן. אם תסתכל ימינה עדיין תוכל לראות את בתי הקטיפה, ומשמאל את ספסל הזהב.
אם תתאמץ ותקשיב, תשמע את הרוח שורקת שירים מוכרים...ואת האדמה נושמת בכבדות ונאנחת למראה הרגליים הרצות...
ואם תביט אל שמי הזפת הכהים, תמצא חלקים לא צבועים של כחול בגוונים וסט כוכבים מפוזר בכל החלל הפתוח."
"ולכאן את נעלמת תמיד?"
"רק כשרע באמת. הנוף והריח הפכו לתרופה. ולמרבה הפלא, היא לא כ"כ מרה בד"כ...אם כי הבדידות צרופה לתסכול ומחנק.."
"ואת מצליחה לראות במציאות את כל אותם דברים שהרגע תיארת לי?"
"לפעמים. הראש התרגל לסיפור הכיסויי המדהים ביופיו שגובל למציאות, אבל שקט... רק תשתף פעולה ותלך...מאוחר".
לפחות מזה יצאתי.
תהליכים, ושאיפה לתוצאות.
חוץ מזה שמתפרקת לי הלחי, מסיבות נורא מסתוריות ><, ממש פנאן לי.
אללה חזרות למסיבת סיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.