| 5/2008
http://www.mediafire.com/?edrcpwamwhn
http://www.mediafire.com/?mxbdopycm9l
http://www.mediafire.com/?jrg2nvjhjy1
http://www.mediafire.com/?dzlywtxxcdo
http://www.mediafire.com/?qscsuw2jgwy
http://www.mediafire.com/?jqh19mhzwex
http://www.mediafire.com/?juwjsq0r5nz
http://www.mediafire.com/?tnxqd0zxjze
בצל השואה-התלבטות ניצולי השואה:
הניצולים התחבטו בנושא המורשת,בשאלה מה צריכים ילדיהם בני הדור השני,לדעת על השואה.
רבים מבני ניצולים כעבור עוד דור,עומדים גם הם נוכח המבוכה הזאת.
עד כמה ארצה שבי או בתי יהיו שקועים בשואה?איך עלי להציג לפניהם את המידע?
באיזה גיל עלי לחשוף אותם?לאילו פרטים?.
הדור השני מסוגל יותר מהוריו לווסת את תהליך הנחלת המידע,שכן אצל ההורים פעפעו הדחפים,הסיוטים והזעם.
ועדיין עומדות בפני הניצולים שאלות חזקות:
באיזו מידה ארצה שהתקופה הזאת שעברתי תתפוס מקום מרכזי בהווה של ילדי?
האם ברצוני להנציח אצלם את מסגרת ההתייחסות הזאת?
או להגן עליהם מפניה?
1.ב קשר השתיקה:
הדור השני לשואה העלה מספר שאלות מחקריות בפסיכולוגיה,בין הבולטות שבהן:
האם טראומה נפשית שחווה הורה יכולה לעבור לילדו אף שלא היו נוכחים בעת הטראומה,וכן מה ביטוייה הנפשיים של העברה זו של תחושת הטראומה לדור השני.
ההשערה היא כדפוסי התקשורת בין הורים אשר חוו את טראומת השואה לבין ילדים היא בעלת תפקיד מכריע בהעברת הטראומה לדור השני.
דפוס התקשורת אותו זיהו הפסיכולוגים כמאפיין תקשורת בין הורים שחוו טראומה לבין ילדיהם שונה בשם ''קשר השתיקה''.אותו ''קשר שתיקה'', הוא ההסכמה שבשתיקה,במשפחות של ניצולי שואה,שלא לשוחח על הטראומה של ההורה ולנתקה מחיי היום-יום במשפחה.
הצורך בקשר השתיקה נובע לא רק מן הצורך ההורים לשכוח ולהסתגל לחייהם לאחר הטראומה, אלא אף מאמונתם כי תיאורי הזוועות שחוו בתקופת השואה עלולים לפגוע בהתפתחות הנפשית התקינה של הילד. ילדיהם של הניצולים - הדור השני לשואה - נעשים בדרך כלל רגישים לצורך הזה של הוריהם שלא לדבר על הנושא והתוצאה היא כי שני הצדדים, הורים וילדים יחד שותפים לקשר השתיקה.
התמודדות של בני הדור השני עם עבר הוריהם:
מרבית בני הדור השני לניצולי השואה,הפונים לטיפול עושים זאת בשנות השלושים והארבעים לחייהם.
למרות ההישגים הגבוהים במיוחד בתחומים שונים של החיים:
כלכלה,מדע ומחקר,ספרות,אומנות,רפואה,צבא וביטחון רבים מהם מתמודדים עם תחושות קשות הנובעות מהטרגדיה הנוראה של הוריהם,ניצולי השואה.
למרות שרוב חוויותיהם של אובדן,פחד,השפלה,רעב,חוסר וודאות,חבויות עמוק בתוך זיכרונות ההורים,ואף פעם לא הועברו במילים,הן משפיעות בצורה חזקה על ילדיהם,מעצבות את תפיסתם של העצמי והעולם שלהם,מטילות צל כבד על היחסים עם אנשים ובמיוחד פוגעות ביכולתם ליצור קשר אינטימי.
1.א מצבם הנפשי של הניצולים:
השואה הינה אחת מהטראומות הנוראות ביותר שיכול לחוות אדם.
ניצוליה סבלו בכמה אופנים:נפשית,פיזית,ובריאותית.
היו הבדלים ניכרים בעצמת הפגיעה הטראומטית בקרב ניצולים שונים: השואה לא ביטלה את ההבדלים האישיותיים של הניצולים, והתמודדות אתה לא הייתה זהה. תהליך החלמתם של הניצולים היה קשה בכל מקום בו החליטו לגור. לחלקם הייתה פגיעה טראומטית חזקה במצבם הפיזי והנפשי, שבחלקה נמשכה כל ימי חייהם. היא התבטאה בין היתר בזעזוע רוחני גדול שעברו, בתחושה שהיו ב"פלנטה אחרת" שאין באפשרותם לשתף אחרים בכך, שלא הצליחו לעבד תהליכי אבלות על יקיריהם שנרצחו מכיוון שהיו עסוקים באותו זמן בהישרדות, וגם בתחושה שהם זכו בחייהם על חשבון אחרים (בשאלה ששאלו את עצמם: "למה דווקא אני שרדתי ואחרים לא?"). תקופה נוראה זו חרתה בחלק מהניצולים צלקות גופניות, נפשיות ורוחניות, שאופיינו בתסמונת מחנות הריכוז.
בעקבות חשיפת השמדת יהודי אירופה, באה תקופה של שתיקה מצד הניצולים על מה שעבר עליהם בשואה. הם אצרו את הידע והתחושות בלבם, חלק גדול מהם העדיף שלא לספר על העבר, אם מתוך ניסיון להשתקם ואם כשנוכחו להיווכח שגילוייהם לא עניינו את הרבים, לא בישראל ולא בארצות אחרות, וכי אלה ממילא לא ישנו את מהלך הדברים בחברה.
שלום,שמי חן גד'ג ואני עושה את עבודת החקר על הדור השני של השואה.
בחרתי בנושא זה משום שהוא מאוד קרוב אלי ואני מאוד מזדהה עמו.
משפחתי מצד אמי ניצולי שואה לכן אמי חיה במשפחה של ניצולים כל ילדותה,לחיות בצל של דבר כזה לא קל,לכן רציתי לכתוב את עבודתי על נושא זה גם כדי להזדהות עם אמי וגם כדי להרחיב את אופקי בנושא זה.
1.ב תסמונת מחנות הריכוז (K.Z. syndrome):
הינה תסמונת שלוקים בה חלקם או רובם של ניצולי השואה. אף שהיא נחשבת לתסמונת בתר חבלתית (הפרעת דחק פוסט-טראומטית - PTSD), היא מיוחדת ושונה מכל תסמונת בתר חבלתית אחרת.
אפיוני הסבל הם:
- גופנית: חשיפה לרעב וצמא, קור, חבלות, מחלות שונות, ניצול מיני, התעללויות ועינויים.
- נפשית: השפלה ודה-הומניזציה, רדיפה בידי בני אדם אחרים, חשיפה לפחד וחיים בסכנה מתמדת על גבול המוות. פירוק של משפחות, נוכחות בהמתתם של קרובים ובזוועות שונות, וחוסר ידיעה על מצב קרובים.
- רוחנית: חוסר הבנה של המצב שנקלעו לתוכו ואי יכולת לתת לו פשר, התמוטטות האמונה באל שזנח את מאמיניו, פעילות הישרדותית שלא לפי אמות המידה המוסריות של הניצולים, כמו למשל נטישת קרובים לגורלם.
1.א מצבם הפסיכולוגי- ''תסמונת הניצול''
בני הדור השני לשואה גדלו במשפחות בהן שלטה אווירה של היעדר הנאה בולט בתחומי חיים רבים. ילדים שהוריהם לא נהנו מלוא הנאה מגידולם יתקשו אף הם ליהנות מעצמם ומן החיים.
החיים בצל הדיכאון, האבל והאשמה של ההורים, יוצרים אצל הילדים זיקה חזקה לכאב ולאובדן. כמו לא קיבלו מהוריהם את הרשות המלאה לחיות, הם מתקשים ליהנות מן החיים בזכות מי שהם.
כהגנה מפני חידלון וריקנות וכדרך לשימור הקשר הפנימי עם ההורה הדיכאוני, מופיעה לעיתים אידיאליזציה של הדיכאון, ההקרבה העצמית והסבל.
מחקרים שנערכו בקרב בני הדור השני העלו, כי חלקם סובלים מ"תסמונת הניצול", המאופיינת בדיכאון, אשמה, דימוי עצמי נמוך, קשיי אינדוידואציה וקושי לחוות שמחת חיים, אינטימיות ומיניות תקינה.
עבודות אמפיריות וקליניות רבות חשפו את קיומה של העברה בין-דורית של הטראומה, דרך מנגנונים ישירים ועקיפים, כמו: קריאת שמם על שם הנספים וציפייה שיהיו "נרות זיכרון" להם, הציפייה שיהיו תיקון לאובדנם של הוריהם, חשיפה מתמשכת לאבל שאינו נגמר ולסיפורי זוועה, לדאגות ולחרדות קיומיות שהתבטאו בהגנת יתר ושליטה מופרזת, נטייה למניפולציות מעוררות רגשי אשם, קושי לתת לילדים חופש ונפרדות ועוד.
בני הדור השני מתארים בתים עם אווירה כבדה, קשה, בה רווחות תחושות של חשדנות, חוסר אמון וסודות.
הנטל של הציפיות המודעות והבלתי מודעות לפצות את הוריהם על אובדניים, הינו כבד מנשוא, ומקשה על פיתוח שאיפות עצמיות. ההורים הניצולים מעבירים לילדיהם מסר כפול: מצד אחד הם רוצים לגרום לילדים אלה אושר רב ככל האפשר, כפיצוי על הסבל והאובדנים שלהם עצמם, מצד שני הם מעבירים מסר של מחויבות לאבל ומגבלות על ביטויי שמחה ועליצות ספונטניים וישירים. באופן זה, הילד מפתח קונפליקט משמעותי סביב תכנים של שמחה והנאה. הקושי ורגשות האשמה סביב הנאה מן החיים מועברים כך אל הדור השני.
1.ב ''תסמונת מחנות הריכוז'':
תסמונת מחנות הריכוז מתייחסת לכמה פגיעות:
- גופנית: חשיפה לרעב וצמא, קור, חבלות, מחלות שונות, ניצול מיני, התעללויות ועינויים.
- נפשית: השפלה ודה-הומניזציה, רדיפה בידי בני אדם אחרים, חשיפה לפחד וחיים בסכנה מתמדת על גבול המוות. פירוק של משפחות, נוכחות בהמתתם של קרובים ובזוועות שונות, וחוסר ידיעה על מצב קרובים.
- רוחנית: חוסר הבנה של המצב שנקלעו לתוכו ואי יכולת לתת לו פשר, התמוטטות האמונה באל שזנח את מאמיניו, פעילות הישרדותית שלא לפי אמות המידה המוסריות של הניצולים, כמו למשל נטישת קרובים לגורלם.
1.ג. ''תסמונת מחנות הריכוז'':
-סף חרדה ורגזנות נמוך.
-נטייה לדיכאון ולפאסיביות.
-קהות רגשית וקשיי ריכוז.
-נדודי שינה וסיוטי לילה מתמשכים ורציפים.
-רגשי אשמה ובושה חזקים.
-חשדנות וחוסר אמון בבני אדם.
-תחושת זרות לחברה שלא חוותה והייתה שם.
-חוסר יכולת להגיע לסיפוק והנאה מהחיים.
-גישה פסימית ומיואשת לחיים.
-קידוש הסבל כהנצחת הקרובים שנרצחו. רצון להיות "מצבה חיה".
-מחלות פסיכוסומטיות.
| |
http://www.mediafire.com/?yinvtxj1hch
מוגשת במסגרת שעורי היסטוריה
שם: יוליה רודקוב
כיתה: ט'1
בית ספר: רבין
תאריך הגשה:
מוגש ל: אלה ורימונה
הקדמה............................................................................................................... עמוד 3
מבוא.................................................................................................................. עמוד 4
סקירה כללית....................................................................................................... עמוד 5
פרק א' – מהי מחלת הפוליו.................................................................................... עמוד 6
פרק ב' – חיסון נגד............................................................................................... עמוד 8
פרק ג' – הפוליו בישראל....................................................................................... עמוד 10
סיכום ומסקנות.................................................................................................... עמוד 11
בביליוגרפיה....................................................................................................... עמוד 12
מחלת הפוליו היא מחלה אשר תוקפת את מערכת העצבים של האדם וגורמת לשיתוק של האיבר הנפגע.
בחרתי בנושא זה בגלל שלדעתי מחלות הוא נושא מעניין, וגם כי זאת מחלה אשר רבים סבלו בגללה ויכול להיות שעדיין סובלים.
השיקולי דעתה שלי בבחירת הנושא היו האם יש מספיק מידע עליו, והאם הנושא יהיה קשה להבנה כי הוא קשור לרפואה.
מטרותיי בעבודת חקר זו הן:
לחקור איך המחלה תוקפת את הגוף, איך היא מועברת, האם יש לה ריפוי ועוד...
לכתוב על החיסון נגד פוליו
ולחקור את הופעתה בישראל
אני מתכוונת להציגן בכך שאכתוב ואפרט על המחלה, על החיסון ועל ממציאיו, ועל התקופה בה המחלה תקפה אלפי אנשים בישראל.
מחלת הפוליו ידועה גם בשמות פוליומיליטיס ושיתוק ילדים.
מחלה זו היא מחלה של מערכת העצבים הנגרמת על ידי נגיף הפוליו.
למחלה יש שלושה צורות, מן הקלה ביותר לאלימה ביותר.
את הצורה הראשונה קשה לזהות, הצורה השנייה היא לא שיתוקית והצורה השלישית היא הצורה השיתוקית.
השיתוק בדרך כלל אינו סימטרי, הגפיים התחתונות נפגעות יותר מן הגפיים העליונות, וידועה גם צורה של שיתוק ארבעת הגפיים.
יכול גם להיגרם קושי בנשימה כתוצאה מפגיעה בעצבים מוטוריים של שרירי הנשימה או של עצבים מוחיים המפקדים על הנשימה, במקרה כזה החולה יכול להיות זקוק להנשמה.
לפעמים יש הטבות במצב החולה אשר נמשכת חודשים ואפילו שנים, אך אין טיפול מיוחד.
הטיפול לחולים בצורה הראשונה והשנייה הוא מנוחה ותרופות לשיכוח כאבים ולהורדת החום, ואנשים החולים בצורה השלישית זקוקים לאישפוז ועוברים טיפול מורכב בו אחד השלבים הוא פזיותרפיה.
בשביל למנוע הדבקות במחלת הפוליו הומצאו שני תרכיבים, תרכיב סאלק המכיל נגיף מומת, ותרכיב סיבין אשר מכיל נגיף פוליו מוחלש.
גורם המחלה
מחלת הפוליו נקראת בשמה המלא פוליומייליטיס, וגם בשם שיתוק ילדים.
המילה פוליומייליטיס מורכבת מהמילה פוליוס אשר פרושה אפור, ומיילוס שפרושה מח-עצם או מח השדרה.
השם שיתוק ילדים בא מכך שרוב החולים הם ילדים בגילים קטנים.
שיתוק ילדים נגרם על ידי נגיף בשם פוליו אשר תוקף את מערכת העצבים, וכתוצאה מכך תפקוד הגפיים של החולה נפגע.
בטבע אין חיות אשר נושאות את הנגיף, כי האדם הוא הנשא היחיד.
המחלה אינה תורשתית אלה מדבקת, היא עוברת מן הצואה לפה ולכן היא מופצת על ידי מגע אישי, ומזונות או משקאות שזוהמו במי ביוב.
המחלה מתרבה במעיים בעיקר, ובבלוטות הלימפה משם הוא חודר לדם.
כשהנגיף מגיע למעיים הוא נשאר שם עד לשלושה חודשים.
כאשר הנגיף תוקף הגוף מתחיל לפתח נוגדנים ספציפיים נגדו אשר פעילים רק נגד סוג אחד של נגיף, וברוב המקרים הם מנטרלים אותו.
אך אם הנגיף מספיק להגיע אל העצבים או למוח מתפתח זיהום של מערכת העצבים המרכזית.
נגיף זה עתיק מאוד וישנם אפילו תיעודים שלו ב1580-1350 לפני הספירה עד שחלק גדול מהאוכלוסיות חוסנו נגדו, למרות שעדיין במדינות מתפתחות, ביניהן הודו, קונגו, סודן, פקיסטן ועוד ישנם מקרים של הופעת המחלה.
צורות המחלה
למחלה ישנם שלוש צורות:
צורה ראשונה: הצורה הסמוייה – צורה זו היא הכי קלה מבין השלוש בה החולה יכול לסבול מחום, כאב ראש, כאב בטן, כאב גרון, בחילה והקאות.
ההבראה היא תוך מספר ימים וחלק מן הנבדקים אינם מפתחים אף סימן מהמחלה.
צורה שנייה: הצורה הלא-שיתוקית – בצורה זו מופיעים אותם סימנים אשר הופיעו בצורה הראשונה רק בעוצמה הרבה יותר גבוה, ובנוסף קשיון עורך וכאב בעורף ובגב.
המחלה תמשך למספר ימים ולאחר ההבראה לא נשאר שום נזק.
צורה שלישית: הצורה השיתוקית – בצורה זו קודם מופיעים סימנים הדומים לצורות הקודמות, רק שבחלק מהחולים בה, במיוחד אצל הילדים, מופיעה תקופה של הרגשה טוב שנמשכת מספר ימים אשר אחרי בא שיתוק של האיבר שנפגע, עם כאב חזק מאוד בשריר העלול להימשך למשך שבועות.
לפעמים ישנם גם עוויתות בשריר שנפגע.
לאחר הבראה מצורה זו ישנו שיתוק של האיבר בו נפגע תאי העצב.
סימן נוסף של המחלה הוא הרגשת מן דגדוג בזרועות וברגליים.
השיתוק נגרם מפגיע של הנגיף בעצבים מוטוריים המעצבבים את השרירים, ובמיוחד בעצבים במוח השדרה.
השיתוק לרוב אינו סימטרי, לכן יכולה להיפגע רק יד אחת או שתיים, או יד ורגל, ויש אפילו מקרים של שיתוק ארבעת הגפיים.
החולים במחלת הפוליו לרוב לא ימותו ממנה, אלא אם כן עצבים של שריר הנשימה או עצבים מוחיים המפקחים על הנשימה נפגעו.
במקרים כאלה החולה זקוק להנשמה עד לשיפור מצבו, וישנם כאלה שהונשמו כל חייהם בעקבות אי שיפור מצבם.
שיתוק הילדים ממשיך להתפשט כל עוד ישנו חום, ולאחר ירידתו היא מפסיקה להתפשט.
שיפור מצב של החולים איטי ונמשך חודשים ואף שנים, ולרוב נשאר שיתוק תמידי באיבר הנפגע.
לחולים בצורה הראשונה והשנייה הטיפול הוא מנוחה וקבלת תרופות לשיכוך כאבים ולהורדת החום.
הטיפול בצורה השלישית הוא אשפוז בבית חולים והינו מורכב, אחד מהטיפולים שחולה מאושפז עובר הוא פיזיותרפיה.
הטיפול בשעה שהחולה מחלים חשוב מאוד מכיוון שמטרתו החזרת התפקוד לשרירים.
על אף שמנסים להחזיק את התפקוד לשרירים לא בכל המקרים זה יעזור.
אם תאי העצב הפסיקו להעביר דחפים לסיבי השריר, ואם ניתק הקשר בין עצב לשריר למשך תקופה ממושכת, תאי השריר מתנוונים ומתים.
תא עצב אשר לא נפגע יכול לשלוח סיבי עצב נוספים ויפעל כתחליף.
החולה מבצע התעמלות שנועדה להגביר את הכוח של סיבי השריר הנשלטים על ידי תאי עצב ששרדו.
עם הגברת הכוח החולה יחזור בהדרגה לרכוש מחדש את היכולת שלו לנוע אשר נאבדה ולבצע תרגילים.
חשוב להשתמש בהתחלה בסדים תומכי בשביל למנוע מהשימוש בשרירים הבריאים לעיוותי צורה של זרוע או רגל.
להתעמלות במים יש תוצאות טובות, מכיוון שההנעה שלהם במים קלה יותר.
מכשירים תומכים או ניתוח, השתלת שריר למשל, עשויים לשפר את התפקוד.
ישנה גם חשיבות רבה מאוד לגורמים פסיכולוגיים של החולה, והרבה תלויי בחולה ובמאמצים שהוא משקיע במשך הטיפולים.
(IPV) תרכיב סאלק
תרכיב סלק הוא התרכיב המוצלח הראשון נגד פוליו, והוא מכיל נגיף פוליו מומת אשר מעורר את מערכת ההגנה של הגוף.
הומצא על ידי יונה אדוארד סלק בשנת 1953, וניתן לראשונה ב-1954 אך בהמשך השימוש בו פחת בעקבות המצאת תרכיב סיבין.
מזריקים אותו מתחת לעור ברגל או בזרוע, וניתן ב-3 מנות רצופות, ואפשר להזריק אותו במקביל עם חיסונים אחרים.
מבוגרים הנוסעים לאזורים נגועים בפוליו, עובדי מעבדה העוסקים בנגיף הפוליו ועובדי רפואה המטפלים בחולים חשודים לפוליו זקוקים לחיסון.
כמו כן חולים עם מערכת חיסון ירודים יכולים לקבל את החיסון אם לא חוסנו לפני כן, ואז גם בני משפחה שלא חוסנו אמורים להחסון רק בתרכיב סלק.
חולים אלה מקבלים את המנגה השנייה לאחר כ1-2 חודשים מהמנה הראשונה, ואת המנה השלישית 6-12 חודשים לאחר השנייה.
לאנשים אשר אלרגיים לנאומיצין, סטרפטומיצין או פולימיקסין B, לאנשים שפיתחו תגובה אלרגית להזרקה קודמת של חומר החיסון, ולנשים בהריון אסור לקבל את החיסון.
אין תופעות לוואי חוץ מתגובה מקומית מכאיבה.
יונה אדוארד סאלק
ד"ר סלק נולד ב28 באוקטובר 1914 למשפחה יהודית ענייה בניו יורק, אשר היגרה מרוסיה.
בצעירותו רצה להיות עורך דין אך כשהיה בן 16 גילה את עולם מדעי הטבע והחליט להפוך לרופא ולחקור מחלות הנגרמות ע"י נגיפים.
קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ניו יורק והמשיך ללמוד בקולג', שם פגש את אשתו הראשונה איתה התחתן בשנת 1939 ונולדו להם 3 ילדים.
הם היתגרשו ב-1968 ושנתיים לאחר מכן הוא התחתן עם פרנסואז גילו אשר הייתה פילגש של פיקאסו.
בשנת 1947 עבר לגור בפיטסבורג, שם הוא הוביל מעבדה לחקר וירוסים באוניברסיטת פיטסבורג.
בשנות ה50 הוא פיתח ובחן את החיסון הראשון לפוליו.
בחלק מהניסויים שלו הוא גידל במעבדה את הנגיפי הפוליו וערך ניסויים על קופים, הזרקת נגיף מומת ולאחר מכן הזרקת נגיפים חיים לבדיקה של האם הם באמת חוסנו.
בהמשך התרכיב הוזרק למספר ילדים שכלל גם את הילדים שלו. לא היו סימנים למחלה אך לא היה ניתן לבדוק אם הם חוסנו.
רק לאחר שחוסנו עוד כשני מיליון ילדים, אפשר היה לומד שבאמת נמצא חיסון לפוליו. החיסון הוכרז כיעיל ובטוח לשימוש ב-1955.
יונה סלק קיבל פרסום עולמי על התגלית אך לא לקח רווחים כספיים מהתרכיב שהומצא.
ב-1962 פתח מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה שנושא המחקר העיקרי היה ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה.
הוא ניהל את המכון עד לפרישתו, ומת בלה הויה ב23 ביוני 1995 כאשר היה בן 80.
תרכיב סיבין (OPV)
תרכיב סבין הוא תרכיב המכיל נגיף פוליו מוחלש, והוא הומצא על ידי אלברט סבין.
לאחר בדיקות שטח מוצלחות במקסיקו, באירופה וברוסיה שנמשכו מספר שנים, הונהג ב-1960 התרכיב בארה"ב שהחליף את תרכיב סלק.
ניתן בטיפות דרך הפה.
לאחר המצאתו השימוש בתרכיב סלק פחת, וכיום השימוש בתרכיב סיבין נפוץ בהרבה מארצות העולם.
יעיל יותר במניעת התפשטות הפוליו
אנשים שנוסעים לארץ בה עדיין קיימת המחלה ולא חוסנו נגדה מקבלים את תרכיב סיבין דרך הפה 4 שבועות לפני הנסיעה.
כמו כן גם ילדים שיש להם רגישות לסוגי אנטיביוטיקה נאומיצין, סטרפטומיצין, או פולימיקסין יקבלו את תרכיב סיבין מכיוון שאותם סוגי אנטיביוטיקה נמצאים בתרכיב סלק.
תופעות לוואי לתרכיב זה הם נדירים מאוד, מ-1 ל2.4 מיליון מנות יכולים להופיע סימני שיתוק אצל מקבל החיסון או אצל בני משפחתו אשר באו במגע עם הפרשותו.
אך מצב זה נמצע נתינת חיסון סלק לפני החיסון בסיבין.
סיכונים שיש הם שהתרכיב יכול לעיתים נדירות לגרום לפוליו. אם זה יקרה השיתוק יופיע בין שבוע לחודש מקבלת החיסון.
ולפעמים יכולות להופיע תגובות אלרגיות קשות כמו קשיי נשימה צרידות, פריחה או נפיחות בצוואר.
חיסון בתרכיב אסור לאנשים שנמצאים בטיפול ממושך בסטרואידים, אנשים שמקבלים טיפול כימי אנטי-סרטני, חולי איידס או חולים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, לחולים עם תגובה אלרגית לחיסון ועוד.
התרכיב ניתן דרך הפה בשלוש מנות ראשונות אשר ביניהן יש הבדל של חודש, יותר מאוחר בגיל 5 וגם אם המחלה התפרצה.
התרכיב הצליח אך היו גם כשלונות בהם הוא גרם למחלה.
בין השנים 1949 ו-1953 שיתוק ילדים היה כמגפה בישראל. בשנים לפני היו רק מקרים בודדים.
ב-1949 הופיעו 128 מקרים שיתוקיים, ב-1950 הופיעו 1,621 מקרים, ובשנת 1951 הופיעו 918 מקרים.
ממוצע של 650 מקרים הופיעו בחמשת השנים שאחרי כן.
ב-1957 חיסנו ילדים בגילאים 4 חודשים עד 4 שנים עם תרכיל סאלק, מספר המקרים ירד אך התרכיב לא הצליח למנוע התפרצויות נוספות של פוליו.
בשנת 1958 הייתה התפרצות גדולה עם 573 מקרים שיתוקיים, ובשנים שלאחר מכן הופיעו רק 36 מקרים ב-1959 ו-39 מקרים ב-1960.
התפרצות נוספת קרתה ב-1961 בה היו 207 מקרים שיתוקיים.
בגלל המצב התחילו להשתמש בתרכיב סייבין בקיץ של שנת 1961, ומאז מספר המקרים צנח עד לכך שהמחלה נעלמה (ב-1986 לא היה אף מקרה).
מאז היו רק 9 מקרים שיתוקיים בין השנים 1988-1971 שבמקום נגרמו מקבלת התרכיב המוחלש, ושניים מהם נדבקו מאלה שחלו.
באפריל של שנת 2004 גילו נגיף פוליו שעבר מוטציה בשפכי גוש דן בראשון לציון.
בהתחלה הוא היה הנגיף בתרכיב החיסון אך עבר מוטציה והפך לסוג האלים של פוליו.
סיכום
עבודתי עסקה בנושא פוליו, הידועה גם בשם שיתוק ילדים.
בעבודה פירטתי על המחלה עצמה, איך היא מועברת, איזה שלבים ותסמינים יש לה
כמו כן, כתבתי גם על שני התרכיבים, סאלק וסיבין, שהם מן חיסונים נגד המחלה.
ולסיום כתבתי על הפוליו בישראל, באילו שנים היא התפרצה יותר ובאילו פחות
מסקנות
מסכנותי בעקבות הכנת עבודת החקר הן שפוליו היא מחלה מאוד מסוכנת שגורמת להרבה נזק
העבודה תרמה לי להבנת הסיפור בו חיו אנשים בעבר, לפני שהומצאו התרכיבים, ושישנם עדיין מקומות בעולם שבהם אנשים חולים בפוליו.
ההתרשמות האישית שלי היא שהתהליך היה ארוך מאוד ומעייף, אך הוא תרם מאוד לידע שלי
ד"ר טוני סמית, המדריך לבריאות המשפחה, הוצאת עם עובד/משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1991, עמוד 275.
פרופ' מקס לבקוביץ, אינציקלופדיה לבריאות המשפחה, כרטא, 1991, בריאות הגוף, עמודים 330-331.
פרופ' יעקב רותם, אינציקלופדיה רפואית למשפחה, רביבים – הוצאה לאור, 1988, עמודים 1780-1781.
ברוך שראל, אנציקלופדיה כללית לנוער, כרטא, 1994, כרך ו', עמוד 1430
אינטרנט:
http://he.wikipedia.org שיתוק ילדים
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/mada/322063.html
http://www.endofpolio.org/home.html
http://www.nechim4u.com/Show_Doc.asp?DynamicContentID=831
http://www.bashaar.org.il/Question.asp?Question_id=3356
http://www.doctors.co.il/xID-3233,xCT-49,m-Doctors,a-Article.html
http://news.walla.co.il/?w=//554334
http://www.mayim4u.co.il/Modules/Main/ArticleDetails.aspx?ArticleID=328
http://www.starmed.co.il/Children/Vaccinations/Polio
http://www.snopi.com/enc/values/value540.asp
http://www.matar.ac.il/inventors/28.10.asp
ב19.3.07 הועבר חוק פיצוי נפגעי פוליו בשביל נפגעי הפוליו שלא קיבלו עזרה מהמדינה למרות המובלות שלהם, ועבדו לפרנסתם.
חולה במחלת הפוליו יקבל פיצוי חד פעמי בהתאם לדרגת הנכות היציבה שתקבע לו ע"י ועדה רפואית:
אם נקבעו לו אחוזי נכות הנמוכים מ-75% - ישולם לו סך של 50,000 ש"ח.
אם נקבעו לו אחוזי נכות שבין 75% ל-94% - ישולם לו סך של 100,000 ש"ח.
אם נקבעו לו אחוזי נכות שמעל ל-95% - ישולם לו סך של 120,000.
בנוסף לפיצוי חד פעמי המדינה תשתתף במימון טיפולים רפואיים, אביזרים ומכשור רפואי הנדרשים בשל המחלה ושאינם נכללים בסל שירותי הבריאות.
בשביל לתבוע על פי חוק זה התובע צריך להיות תושב ישראל, לקה במחלת הפוליו בישראל, ועדה רפואית קבעה לו נכות רפואית כתוצאה ממחלת הפוליו.
http://www.reader.co.il/article/3721/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%99-%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%A1%D7%96-%E2%80%93-2007
http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=19315
http://www.articles.co.il/article/7661/%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99%20%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95%20%D7%9E%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%93%20%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97%20%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
