אז חזרתי מאהוד...כן כן לא תאמיני..אהוד הישן נושן,הנוסטלגיה המתקתקה בראשי המטורף והמלוכלך...

הלכנו לעין לבן עם הכלבים..כמו פעם רק שאז זה היה בחורף ועם תשוקה(פלצנית שכמותך)..אני לא אמורה להתגעגע אליו אבל זה קרה היום..בייחוד ששמעתי את המנגינה לשיר שהוא רשם עליי(השיר בהמשך*) ,העלה בי דמעות בעיניים...

לא יודעת פשוט יש בו כל כך הרבה נוסטלגיה...

בקיצור בעין לבן היה נחמד,עם ג'וינט ביד שהעלה בי חיוך לא מכור(מהמילה התמכרות)ואי רצון לסיגריה רגילה...

אוף...אומפה לומפה אוף..

לגיטימי שאני ארגיש את זה לא?

"שמעי תמי,דברים צריכים להיות עכשיו סבבה שלא יהיה אי נעימות ואומץ לראות אותי"

הממ...קל לך לומר...

בכל אופן אחרי שעזבנו את המקום המשיכה דרכנו אל המחסן בחדר שלו..הוא ג'ימג'ם לי שירים יפהפיים שלו(וכן וכן חן חן הוא התפרסם יום אחד בתור ילד דגול)ולעוד ג'וינט קטן וחמוד שמיסטל אותי עוד קצת...כשעלינו לחדר שלי עלו בי ניחוחות נוסטלגיה מתוקה..של רגעי קיצ' יפהפה או רוגע נאיבי...

כשהוא סיפר לי על הבנות שהוא מתכוון להכיר עכשיו זה עקץ אותי..אבל אין מה לעשות זה היה באשמתי אשלם בנוסטלגיות כואבות...בכל אופן הערב המוזר שבסופו חזרתי הביתה(בדר"כ הייתי נשארת אצלו כל פעם שהייתי באה) ולפני חתמנו עם חיבוק ארוך שהיה לי קשה להרפות בלי להסניף את הריח שלו...סוטה שכמותי

ועכשיו אני בבית..עם מחשבות,תהיות,רצונות ובעיקר בעיקר געגועים..אבל כפי שאמרתי זה לגיטימי...ונקווה שאפגוש מישהו שיגיע הזמן ואלמד לקבל אותו כמו שהוא....

יכול להיות שאני צאצית של שבט המאיה מאחר שכל פעם שאני מסטולה מתגנגנת לי אותה מנגינה שמוכרת לראשי עם אותן המילים המוזרות עירבוב של ספרדית ואולי שפה אינדיאנית עתיקה..אבל אני כולי הזייה אחת גדולה שנורא מתגעגעת לאבא שלה..נורא מתגעגעת לאבא שלה...אני מרגישה לפעמים שאין לי בכלל מרב געגועים...ואפילו שהוא בכלל לא מושלם

טוב אני חצי מסטולה הגיע הזמן לחתום בלוג זה

פוסט זיוני מוח לסיכום שני שירים ...קודם השיר שהוא רשם לי

לפעמים זה עוזב כשאתה מתאהב

והכל יוצא משליטה

לפעמים זה כואב עד שהכל מסתובב 

ויש פצע בלב אהבה

פעם חשבתי שאת פיית התמימות

אבל הכל הופרך בעליל

לפעמים אני מתחנן

לעוף אליך כמו טיל

פעם חשבתי שאת פיית התמימות

אבל הכל הופרך בעליל

לפעמים אני מצטער

שבכלל כל זה התחיל

אבל תמי את מדהימה

אל תאמיני לאף מלה

תצילי חיות תפצעי בני אדם

כן תמי נגד כטלם

תמי נגד כולם

      ...גם נגדי

והשיר שנורא התקשר לי להיום:

נוסטלגיה רחוקה\תמי

ושוב אני מוצאת עצמי חוזרת לנוסטלגיה מתוקה,

לרגעי אושר מזעריים שהתחפרו בתוך ראשי,

אל קסם המגע ואל התמכרות התחושה השלווה,

וכך שוב ושוב מנתקת עצמי מעולם שטחי ומתחברת לשקט,שקט נוסטלגי פנימי,

וחיוך קטן אשר דוחף בי לעלות מתנוסס על פני ואף לרגע קט...

ושוב אני מוצאת עצמי תוהה בין חלומות,

נלחמת על זיכרונות ומעלימה כל טיפת שפיות ופותחת מגירה...מגירת נוסטלגיה קטנה...

מצטמררת ממגע כפות יידי שמרצדות קלות על פניי ועל שפתיי,

עוצמת את עיניי ומתמכרת לאושר רחוק...

ושוב אני מוצאת עצמי מתגעגעת לנוסטלגיה רחוקה.....

אבל המציאות שונה..ויום יבוא אהיה מאושת בחיק מישהו שלא אפגע בו..

יום יבוא...ואהיה מאושרת

לילה טוב לכם..ולירח

עריכה:

ובכל זאת עצוב לי..בכל זאת כואב לי שאבא לא איתי פה שאני מתבכיינת על דברים פעוטים לחברה ולעולם...

ובכל זאת..נדוש,בנאלי

אבל כואב...