איך מתארים דמעות בכתב..?

איך שרים בלי לשנוא את עצמך....

איך חיים בריקנות כזו...

מעולם לא שנאתי את עצמי כל כך.....אני כל כך שונאת את עצמי....פשוט בן אדם נורא...

בכמה אנשים אני פוגעת..כמה אני מזיקה...אני לא יודעת לקחת אחריות על כלום...במיוחד לא על עצמי...ועכשיו רע לי..כל כך רע לי כי איבדתי את החברה הכי הכי טובה שלי בגלל הפאקינג טיפשות שלי...בגלל הריקנות שלי והטימטום שלי...לא מגיע לי כלום..כלום לא מגיע לי...מעולם לא שנאתי את עצמי כל כך...על שאני כזו...ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה..רק איך לברוח מאנשים ולפגוע בהם....

אתמול בכיתי כל כך כשגיליתי שחברה הכי טובה שלי עזבה אותי...אבל זה מגיע לי...כואבות לי העיניים כבר מבכי...זה כאילו היא מתה..כאילו אני מתה בשבילה...

"אני מרגישה שאני מדברת עם בנאדם זר,אני התאכזבתי ממך כל כך..."

תמי אחלה בנאדם הא?!משהו...אגואיסטית

מה אני אמורה לעשות עכשיו......מה לעזעזעל עכשיו תמי?!?! את מי אני שואלת עכשיו..למי אני בוכה עכשיו...

איפה תמי?איפה היא לעזעזעל!?!?!?!??!!??!

אני מרגישה שהיא נאבדה אי שם..

אני מרגישה כמו כלום,כמו חתיכת נייר שנודדת לה ברוח מחפשת קום מפלט..פינה חשוכה להתחבאות מרעים..ומהטובים..

השארתי את כוןלם איפשהו מאחור...את ליהי ונטלי ותמר ואהוד ווווו

אני לא יודעת מה להרגיש עכשיו..מה אני עושה עכשיו עם עצמי??????

אני רוצה את אבא אני רוצה את אא אני רוצה את ליהי ליהי להיע ךןףמח נמאס לי לכתוב פה אני מרגישה כל כך מטומטמת לרשום בבלוג

טשתי את עצמי...אני לא מבינה מה קקורה פה מה אני עושה מה ...די..ני לא יכולה...די.....די.....

קופסת הקרטון שלי

יושבת לי בתוך קופסת הקרטון הקטנה שלי,

מסתתרת בה מבני האדם,מהצרות,

אנשים באים והולכים מהקופסא שלי אך איש לא נשאר,

כשדופקים לעיתים אין תשובה,לעיתים אני יוצאת מהקופסא..בלי לדעת לאן,בלי לדעת למה,

עד שראשי מסתבך שוב ואני חוזרת כמו נמלה,

עד שראשי מתפרק שוב ואני חוזרת להיות ילדה טיפשה,

עד שכוחותיי הדלים אוזלים ובין רגע,חוזרת רוחי להסתתר בין הענפים,

ואצבעותיי כבר מתפרקות אחת אחת...

כך חוזרת אל הכלוב הקטן שלי,כלוב המילוט שלי,

מנסה לחוש באדמה שסביבי,בקוצים הקטנים,לא מצליחה....לא מגיעה...

מה עשיתי.....מה עשיתי.........

 (ברקע-אלג'יר-אזהרות לנפש)

קר לי..כל כך קר לי בפנים..