החלטתי לסיים עם הבלוג הזה...

לא מספיק לי המרחב הדל שנוצר עקב מטרידים משועממים שאוהבים לזרוע מלח על פצעים...

לא רציתי הרבה..רק פינה שקטה שבה אוכל לילל מבלי שאף אחד יעיר לי..

אין לי את היכולת לבטא פה באמת את מה שאני מרגישה מהפחד שאנשים שאני מכירה יראו את זה..אז החלטתי לסיים..או לפתוח חדש..לא יודעת נראה...

אני כמו בובה קפואה...

גם אתם..אבל אתם שונים..רק אני קפואה באופן בלתי נע..באופן בלתי ברור שלעולם לעולם לא יצליחו להבין את מוחו המסובך..לפעמים האיש שואל גם את עצמו מה קורה פה...

איש כבר לא עונה..פעם ענו עכשיו הכל רסיסים..רסיסים רסיסים על גבי ניירות ורחובות...

ונפט..המון נפט....

אני מתגעגעת לתמי...תמי התמימה שלא הבינה כלום מהעולם הזה..לא הייתה רק תמימה באופן רשע..שלא ידעה איך להתנהג..לתמי האמיתית ..שכל כך כל כך אהבתי פעם..היא הלכה לה...לצערי התמי הזו... אני כל כך אוהבת אותה..נכון שהיא ממש מתוקה בתמונה?...

לפעמים יש לי את היכולת הזו פשוט להיעלם מכולכם ולחפור לי בועה קטנה..שלתוכה אני צוללת..

עכשיו תמי לא מדברת איתי..היא כועסת עליי...

על מה שאני עושה ועשיתי..על שאני לא כמו שמישהו אמר לי להיות..

הרי מישהו אמר לי שאני נשמה טהורה..ילדה שהגיעה להציל את בעלי החיים..ותראו למה היא נהפכה..לפעמים הייתי רוצה כבר להיפרד מעצמי..כשאין לי לאן לברוח וכשאני כבר בתוך קופסת הקרטון שלי..אני מדמיינת את זה..את השחרור הזה..את הפחד לפגוש את מי שאמר לי להיות כזו ואבוא אליו בידיים ריקות רק עם המון רצונות ואהבה..והוא ינחם אותי ויאמר"זה בסדר,את ילדה,ידעתי שיהיה לך קשה"

"אבל אף אחד לא הבין אותי..וניסיתי באמת שניסיתי..אבל פחדתי..פחדתי מכולם..במיוחד מרעים.."

"זה בסדר..את יכולה לנוח עכשיו.."

ואעצום שם את עיניי בשקט בשקט..ואאזין לגרגורי החתול ולשיר שאבא ישיר לי בלחש ולנסיך שיצחקק אליי ויעשה לי פרצופים מצחיקים ולנמר שיישכב לצידי ולארנב שייקפץ מעליי בדילוגים וחיוכים מכל עבר..והמון פרחים..וכולם יאהבו אותי:) וישירו לי שירים וייתנו לי לשיר ויפעמו מהקול שלי וכל החיות יבואו להתחבק איתי ואומר להם כמה אני אוהבת אותם...

לפעמים אני באמת תוהה על כל זה...

אני מרגישה הרוגה...עם הריב עם אימא שלי האהובה(ליהי)..שגרם לי לשנוא לשמוע אותי מדברת,לחשוב שהילדה שבוהה בחלון או מגישה מיץ סחוט למישהו זו אני,ששרה בלחש,שטועה ופוחדת..זו אני..

כמו תמיד..אני מרגישה אבודה...קטנה מתמיד...

אני עדיין ילדה לעזעזעל אני עדיין ילדה!!ואם לא אוכל להיות לנצח ילדה...אם לא ייתנו לי..אז לא יהיו לי הרבה אופציות

כמו שתמיד אמרתי פה..אני אגדה.בסך הכל אגדה אבודה שנפלטה לפה חלשה מדי..אם קצת הייתי יותר חזקה הכל לא היה נראה ככה..

יש לי כל כך הרבה לכתוב על מה שאנייש בי כל כך הרבה רק שאני לא מצליחה לרשום זאת פה..מה שנהייתי ואיך שהשתנתי בעקבות העולם..או יותר בעקבות עצמי

פגעתי בכל כך הרבה אנשים..זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה כשהגעתי לפה..אבל פגעתי בכולם..ויותר מכל..בעצמי

לא רציתי להיות מה שאני עכשיו...אני לא יודעת מה אני רוצה..נבל..וחיות..ולשיר..ונסיך..וזהו...ונסיכה אחת..בשם ליהי..שכואב לי כל כך עליה..כל כך כואב לי על מה שגיליתי שאני בעקבותה..אז אולי אני בכל זאת סוג של מפלצת ילדותית נורא...

אני בסך הכל ילדה...

ולכם אני אומרת שלום...אשאיר אותו פתוח כי הוא בכל זאת משהו שהתקיים כמה חודשים..טובים...

In the arms of the Angel far away from here From this dark, cold hotel room, and the endlessness that you fear You are pulled from the wreckage of your silent reverie You're in the arms of the Angel; may you find some comfort here So tired of the straight line, and everywhere you turn There's vultures and thieves at your back The storm keeps on twisting, you keep on building the lies That you make up for all that you lack It don't make no difference, escaping one last time It's easier to believe In this sweet madness, oh this glorious sadness That brings me to my knees In the arms of the Angel far away from here From this dark, cold hotel room, and the endlessness that you fear You are pulled from the wreckage of your silent reverie In the arms of the Angel; may you find some comfort here בזה אחתום....

 

לכולכם..הרבה אור ואהבה ושדונים וחיות יפהפיות ומדהימות תטפלו בהם

את כולכם אני אוהבת..ואת כל החיות כמובן שהם האלוהים שלי..עוד אגע בהם..

אוהבת...להתראות...

עריכה מאוחרת: השלמתי עם ליהי..אבל לעולם לא אשכח את העובדה שהבאתי חברות כה קרובה למצב כזה נוראי..אז המפלצת תמיד תהיה נטועה בי ולעת עתה היא תחזור לקנה

עריכה לאחר שבועיים:שימו לב למי אין יותר ריבועים:)בזאת אני נוטשת את הבלוג

ותראו תראו מי מחייכת....

להת לכם ילדים יקרים

איך מתארים דמעות בכתב..?

איך שרים בלי לשנוא את עצמך....

איך חיים בריקנות כזו...

מעולם לא שנאתי את עצמי כל כך.....אני כל כך שונאת את עצמי....פשוט בן אדם נורא...

בכמה אנשים אני פוגעת..כמה אני מזיקה...אני לא יודעת לקחת אחריות על כלום...במיוחד לא על עצמי...ועכשיו רע לי..כל כך רע לי כי איבדתי את החברה הכי הכי טובה שלי בגלל הפאקינג טיפשות שלי...בגלל הריקנות שלי והטימטום שלי...לא מגיע לי כלום..כלום לא מגיע לי...מעולם לא שנאתי את עצמי כל כך...על שאני כזו...ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה..רק איך לברוח מאנשים ולפגוע בהם....

אתמול בכיתי כל כך כשגיליתי שחברה הכי טובה שלי עזבה אותי...אבל זה מגיע לי...כואבות לי העיניים כבר מבכי...זה כאילו היא מתה..כאילו אני מתה בשבילה...

"אני מרגישה שאני מדברת עם בנאדם זר,אני התאכזבתי ממך כל כך..."

תמי אחלה בנאדם הא?!משהו...אגואיסטית

מה אני אמורה לעשות עכשיו......מה לעזעזעל עכשיו תמי?!?! את מי אני שואלת עכשיו..למי אני בוכה עכשיו...

איפה תמי?איפה היא לעזעזעל!?!?!?!??!!??!

אני מרגישה שהיא נאבדה אי שם..

אני מרגישה כמו כלום,כמו חתיכת נייר שנודדת לה ברוח מחפשת קום מפלט..פינה חשוכה להתחבאות מרעים..ומהטובים..

השארתי את כוןלם איפשהו מאחור...את ליהי ונטלי ותמר ואהוד ווווו

אני לא יודעת מה להרגיש עכשיו..מה אני עושה עכשיו עם עצמי??????

אני רוצה את אבא אני רוצה את אא אני רוצה את ליהי ליהי להיע ךןףמח נמאס לי לכתוב פה אני מרגישה כל כך מטומטמת לרשום בבלוג

טשתי את עצמי...אני לא מבינה מה קקורה פה מה אני עושה מה ...די..ני לא יכולה...די.....די.....

קופסת הקרטון שלי

יושבת לי בתוך קופסת הקרטון הקטנה שלי,

מסתתרת בה מבני האדם,מהצרות,

אנשים באים והולכים מהקופסא שלי אך איש לא נשאר,

כשדופקים לעיתים אין תשובה,לעיתים אני יוצאת מהקופסא..בלי לדעת לאן,בלי לדעת למה,

עד שראשי מסתבך שוב ואני חוזרת כמו נמלה,

עד שראשי מתפרק שוב ואני חוזרת להיות ילדה טיפשה,

עד שכוחותיי הדלים אוזלים ובין רגע,חוזרת רוחי להסתתר בין הענפים,

ואצבעותיי כבר מתפרקות אחת אחת...

כך חוזרת אל הכלוב הקטן שלי,כלוב המילוט שלי,

מנסה לחוש באדמה שסביבי,בקוצים הקטנים,לא מצליחה....לא מגיעה...

מה עשיתי.....מה עשיתי.........

 (ברקע-אלג'יר-אזהרות לנפש)

קר לי..כל כך קר לי בפנים..

כן אנחנו כן חיות

רק בני אדם

כן אנחנו כן חיות

ואנחנו,רק חלק מהעולם

לכל אותם האנשים שטוענים שאנחנו המרכז ולכן מותר לנו לעשות כל מה שברצוננו לאו דווקא לפגוע...

הם משתינים ומחרבנים כמונו(לפחות הבנות) הם רעבים,מרגישים,בוהים,חושבים בדיוק כמונו...

וכן..אני בהחלט נחשבת פנתאיסטית

"

הפנתאיזם היא תפיסת עולם על פיה האל מצוי בכל, האל הוא הטבע ובכל יש מן האלוהות. תפיסה זו שוללת נסים מכיוון שהאל הוא הכל, כולל הנס, ולכן נסים לא יתכנו. בנוסף, אין השגחה פרטית עפ"י גישה זאת. השם מגיע מיוונית ופירושו הוא: פן=הכל, תאוס=אל.

מונח זה נטבע על ידי ג'ון טולנד בשנת 1705.

הוגה דעות מפורסם אשר נהוג לפרשו כפנתאיסט הוא ברוך שפינוזה."

חוץ מהקטע של הניסים חח

בכל אופן...

אני מקווה שיום יבוא דברים ישתנו...יום יבוא יום יבוא

שגם אבא יבוא...

וגם אני אבוא...והנבל יבוא והכל יהיה טוב ויפה..

להת לכם..נחשו לאן הלכתי....(עבודה טיפשית)

אוהבת..

תראו אותם..תסגדו להם...

:)

להת