לחייך ? ,

אחחח, סופסוף השבוע הזה עבר .
השבוע שעבר ויום ראשון הזה היו מאכזבים, קשים , לא מובנים , אבל איפשהו נכונים כלכך .
ואני לא יכולה להגיד שהם היום כיפים
ולשקר לעצמי ולכם . כי הם דווקא היום כלכך לא כייפים.
מצד אחד , אני כלכך מאוכזבת . מצד שני , אני כלכך מודה להם. שהם סופסוף העירו אותי מהסרט הזה
שאני חייה בו .שאני כנראה סתם , פשוט סתם ....ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה .
או שהם פשוט משחקים אותה הילדים הגדולים , ובסוף הילדה הקטנה היא זאת שצודקת .
או שפשוט , פשוט , אני אוהבת אותה יותר מידי בשביל לפגוע בה או להרוס מה שיש לה. או להרוס את כל מה שהיה בייננו .
מימנו ? אני כבר לא מצפה לכלום . אני באמת לא צריכה לצפות לכולם .
בעצם יכול להיות שאני זאת שאיכזבתי . ולא הוא . או שבעצם - גם הוא.
נושא 2- יום שישי היה כלכך קשה , מורכב, עצוב .
כן , היא הייתה כלכך חשובה לי , ואני כלכך אוהבת אותה .
אבל אי אפשר להישאר באותו דבר כל הזמן .
כמו שאמרתי. זה בא פעם אחת , חחוזר כמעט כל יום . כמו שיר .

דוגרי ?
נימאס לי מהפוסטים המאכזבים , עצובים . וכל הבולשיט הזה .
החיים שלי לא משו , חייבים להודות בזה , של אפחד לא משהו משהו .
אבל הם לא כלכך חרא , הם מצחיקים , כיייפים , שמחים , אני כל יום מחייכם , צוחקת .
זה מה שחשוב לא ?
הריי אהבה זה לא הכל בחיים
ו"החיים זה לא הכל" .
[ אז מה נישאר ? (שאלה רטורית) ].





מאיייקי ,
שאין לה מה לחכתוב פה, כי היא חושבת יותר מידי .