במשיכת קולמוס

לא תמכתי בחברים נופלים

לא שמעתי בכי אמהות

לא הרחתי ריח חללים

ולא ראיתי עוד זרועות קטועות

אך חייתי עשרים שנה

על פני האדמה הזאת

זה היה טוב, ורוצה להמשיך

פשוט להמשיך לחיות

אני שוכב במיטה וחולם חלומות אסורים

כמה נפלא

אני הולך בין המון אנשים ברחובות מוארים

כמה נפלא

אני הולך ברחובות חשוכים ומזמר לי שירים

כמה נפלא

וחושב - אני רק בן 20, אני רק בן 20

אם אחיה עד גיל שמונים

יש לי עוד שישים שנה

אפשר לחנוך עשרים נינים

ולבנות עוד מדינה

יש אנשים הנופלים כשהם עוד צעירים

כמה טפשי

לא במיטה אלא דווקא מאש כדורים

כמה טפשי

למען הורים שחייהם יהיו מרים

כמה טפשי

מתים כשהם רק בני עשרים, כשהם רק בני עשרים

אבל אני

לא תמכתי בחברים נופלים

ולא שמעתי בכי אמהות

לא הרחתי ריח חללים

ולא ראיתי עוד זרועות קטועות

אך חייתי עשרים שנה

על פני האדמה הזאת

זה היה טוב, ורוצה להמשיך

פשוט להמשיך לחיות.

-

גדעון רוזנטל,

בן לאה וחנן.

נולד בת"א ב- 14.07.50

נפל ברמת הגולן ב- 11.10.73

פורסם בעיתון בשנת 1992.