כשכולם שואלים אני אומרת שזהו, בינינו הכל נעלם, אולי יום אחד תחזור שוב אלינו, בנתיים עוד טוב לך שם.
כן, גם רואים שאתה התבגרת, ולא אין לי חצי שני, היו דווקא כן נסיונות פה ושם, אבל לא שום דבר רציני.
כן, זה נכון, התקדמתי יפה, מצאתי מקום מסודר, אומרים שאולי עוד אגיע רחוק, זה יכול להיות נהדר.
כשכולם שואלים, אני אומרת הלוואי, וכל זה יהיה אמיתי, אולי יום אחד, תשמע עוד עלי, ותשמח שהכרת אותי.
לא שמעתי ממך שום דבר.
כשכולם שואלים, אני אומרת, זהו בעצם הכל, אולי יום אחד ימצאו אותי מתה, ואז כבר יפסיקו לשאול.

די לשאול אני לא יודעת אוקע אני לא יודעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה לא בקטע הרע, בסדר?

פשוט נמאס לי לשמוע את עצמי שוב ושוב ושוב. אם לא תשאלו אני לא אהיה חייבת לשמוע את עצמי עונה לכם "אני לא יודעת". כי את עצמי הפסקתי לשאול

הפסקתי לחשוב

הפסקתי לתהות

פשוט ניתקתי כל קשר

כי נמאס לי

בין אם זה בעניין רועי ובין אם זה בעניין הצבא הדבילי הזה שחורה לי על החיים.

אני מרגישה שהכל נשמט לי מהידיים.

אין שם מישהו למטה שיכול לשמר את כל מה שאני מפילה?

הגעתי למסקנה שלכעוס ולאהוב הולך ביחד. מוזר =\ הלוואי והייתי מבינה את עצמי ברגעי בלבול. WELL, פרדוקס. שיהיה.

הייתי רוצה שהכל יחזור להיות כמו שהוא.

אבל הפנמתי שזה לא אפשרי, וגם אם זה היה אפשרי חוששני כי הנפשות הפועלות לא היו עושות את זה מתוך רצון מסוים שסותר את הרצון שלי ו/או מתוך אינטרס מנוגד ו/או פשוט רגש אחר.

בא לי לחזור לתקופה חסרת דאגות. הרבה אושר. והרבה שקט ושלוה. ותחושה כיפית לקום מדי בוקר. גם אם זה לגיהינום ע"ש י. גלילי

מטריפות אותי השעות הקטנות האלה של הלילה. שפתאום הכל צף. געגועים [לחיבוקים עזים, הא?]

רגשות

זכרונות

מילים

שירים

וזה משגע אותי.

כי הנה הגיעה הדקה הזו שאני נזכרת בכל מה שעצבן אותי - כל מה שגרם לי להתנהג כמו שהתנהגתי.

ועכשיו אני רותחת וכבר לא אוהבת ולא מחייכת. לא יכולה.

כי כל כך אכזבת אותי. זהו, אני מאוכזבת. ואני מתוסכלת בשל המצב

נמאס לי לשאת באשמה שלא שייכת לי. זה לא מגיע לי

אני בן אדם טוב. אני בת זוג טובה.

ואני לא חושבת שזה הוגן.

אבל החיים לא הוגנים..

אני זקוקה ל3 תשובות. ואם אני לא אקבל אותן אני אתפוצץ.

אין לי מושג מה אני צריכה לעצמי. מה אני חייבת לעצמי.

ומה אני רוצה לעצמי.

ביום שאני אפגוש אותך אני אדע. ואז אני אחליט.

אני פשוט ממש מקוה שהכדור עדיין בידיים שלי.