נחלים של מיץ פטל.

שני טיפוסים חיים במוח שלה השבוע.

א' הוא נחל עתיק, שקט וחכם. מסתיר משהו וביישן ופחדן.

ב' הוא הקיציות הכתומה והשמחה המזויפת בהתגלמותן. הרבה יופי מתחת הרבה בולשיט.

פטל מרגישה טוב עם הדרך בה היא הולכת נכון לכרגע.

פטל מחפשת שייכות קטנה ובאותו זמן מפחדת ממנה פחד מוות חונק.

השייכות הישנה והטובה הכאיבה לפטל כ"כ שהיא לא יכלה להפסיק להרוג את עצמה. אך אהבה אותה אהבה כה אובססיבית שהקריבה למענה את נשמתה ואישיותה ונתנה לעצמה להפוך ליציר שמקומו ברור ואין לפרוץ שעריו.

האופציה לשייכות חדשה תמיד קיימת ונמצאת, אך זכרונות השאירו את פטל קשה יותר משהייתה ופחות קלילה, ככל הנראה.

פטל מחפשת תשובות בעברה הרחוק יותר לשייכות הנוראית שהייתה וקילקלה אותה. אותם ימים שדפקו לה את התאים האפורים והסגולים שבמוח ובנפש בצורה טראומתית.

היא פותחת דלתות שהיו סגורות אפילו בעת בנייתן. הן צורבות אך עליהן להפתח במוקדם או במאוחר וכבר הגיע המאוחר.

מאחר שממבט שטחי מסעה החדש הוא יותר כמו מסע מזוכיזם מאשר טרפיה, היא משתדלת לשמור על פרופיל נמוך.

בשביל להיות שלם עם ההווה עליך לקבל את העולם, שפן קטן. זה מה שאני חושבת בכל מקרה.

מצד אחד אני מחפשת קבלה, מצד שני אני דוחה אותה.

זה עוזר לדעת שמדאם פלסטיק נפלה גם היא לאותם בורות בדיוק ויצרה את אותן הדחקות.

העיקר הספקנות

פטל.