חיי ההומלס שלי

נחשו מי חזר???

כן, כן, כן, זאת אני...

למעשה יש לי הרגשה שחוץ מכמה רוחות רפאים אין פה אף אחד כבר כמה חודשים טובים, אבל בכל זאת זה עושה לי הרגשה טובה לכתוב פה שוב. עכשיו סיפור מרתק: (מי שלא ברח- אני לא אשמה, חעחעחע =])

נישבר לי המחשב, ולגמריי לא היה לי כסף כדי לתקן אותו... אז לא תיקנתי. אחרי איזה חודש שנישבר המחשב ניתקו לי את הפלאפון, ועוד איזה שבועה גם את הטלפון, אז נישארתי בלי שום קשר עם העולם החיי. במשך כמה חודשים טובים חיפסתי עבודה, ניסיתי לעבוד באיזה 10 מקומות שונים, ולבסוף חזרתי לקופה במגה בעיר בגבעתיים... איזה אירוניה, אמרתי לעצמי ולאחרים מיליון פעם שאני לא מוכנה לעבוד יותר עם כסף, הרי אחת הסיבות שעזבתי את ארומה, היא שרצו לשלוח אותי לקופה וסירבתי... קיצר היום החזירו לי את המחשב מהתיקון, אני נישארתי בלי מוזיקה, בלי תמונות, בלי ספרים, כל מה שהספקתי להציל יומיים לפני שהמחשב נישבר זה השירה שלי... אבל האמת אני שמחה שדווקה אותה הצלתי.

עכשיו אני כמו אוטיסת יושבת מול המחשב, במקום ללכת לישון, כשאני צריכה "לקום" ב 6 בבוקר כדי להסחב לעבודה... לא קשה לנחש שאני כבר לא אלך לישון, טוב נו יש לי זכות לחגוג, כפי שציינתי בכותרת- אני באמת מתחילה לנשום...

הפוסט הזה יצא פחות שמח ממה שרציתי וציפיתי, אבל אני זאת אני, ואני לא יודעת להשטלת על מצבי הרוח שלי.

מצפה לתגובות...

אה ואם כבר באמת חזרתי, אני דוחסת לפה אחד השירים שלי, שכתבתי ידנית בזמן שלא היה לי מחשב...

Начало нового дня

Без двадцати шесть утра

Я жду начала нового сна

Впереди полные забот дни

Меня снова манят дальние огни

Предрасветные сумерки обретают плоть

Нынче будет новый трудный день

Я жду осень, но нескоро будет дождь

И наверное еще долго буду вспоминать тень

Длиная лампа даёт достаточно света

Меня снова тянет писать горькие стихи

Я жду зиму, но нескоро услышу голос ветра

Меня снова манят прошлого огни

Впереди еще долгие сутки без сна

Уже без десяти шесть утра

Скоро наступит осень, за ней зима

.Я жду начала нового дня