חיי ההומלס שלי

היום אני עם אמא הגענו לזה שסבתה שלי היא צב נינג'ה, והיא התחתנה עם צב רגיל, לכן אמא הולכת כל כך לאט... ולא שתינו כלום, פשוט אני ישנתי שעה וחצי והיא שלוש שעות... ועכשיו הסיפור המלא -

היום היינו צריכות ליראות 4 דירות שמושכרות, ובנוסף להכל גם להפגש עם עורך הדין... ובגלל שהפגישה איתו ב 10 בבוקר הלכנו ליראות את הדירה הראשונה ב 7 וחצי בבוקר... תוך רבע שעה ברגל הגענו מאילת לאוסישקין, שם הגעתי למסכנה שבמשפחה שלי יש צבים, ופילים, בגלל שקיבלתי כמה מכות דיי חזקות, וניכנסו ליראות את הדירה... נו חוץ מזה שעכשיו דירה משמשת בתור מרפאת שיניים הכל בסדר... מצעד שני לחיות בדירה שבה מיום ליום לאנשים עכרו שיניים - לדעתי לא רעיון הכי טוב... מצעד שני הדירה בכל מיקרא לא התאימה לנו כי היא תתפנה רק עוד 10 ימים, אם לא יותר... אז קבענו עם בעל הדירה שבמיקרא וכן יצא - נתקשר עליו. והלכנו לפגישה עם עורך הדין... הקדמנו בשעה ומשהו, והחלטנו לחפס איזה פארק שחשבתי שהוא בסביבה... בסוף 40 דקות חיפסנו ת'פארק המזדיין הזה, ונחנו איזה 10 דקות בחניה פרטית של איזה בניין, לאחר מיכן הלכנו לחפס דרך חזרה לאיגל אלון... איכשהו מצאנו ואפילו לא איחרנו.... הדבר הראשון שעורך דין ראה - אך אמא שלי דוקרת לעצמה את האצבע עם מחת חד-פעמית (היא בדקה את רמת הסוכר בדם, כי היא שכחה לישתות כדורים ורצתה לדעת עם תריך או לא). יש לי הרגשה שהוא באותו הזמן חשב, שבאנו איכשהו לקלל אותו...בסוף אחרי שהוא חזר לעצמו, ואחרי שרעידת האדמה ניפסקה, (הוא נפל וזה היה דיי משמעותי כי הוא 180 גובה, ובערך 100 קילו משקל) סוף סוף ניכנסנו לחדר שלו. איזה רבע שעה פשוט זיינתי לו ת'שכל, אחרי זה הוא זיין לי ת'שכל, אחרי זה רבנו קצת (הרהיטים בחדר לא ניזוקו) ואמא שלי לפי הביטוי שלה "הפסיקה להיות חלק מהריהוט, והתחילה להיות עכבר שיוצא נושך ובורח", קיצר עוד איזה חצי שעה של זיוני שכל, צעקות, וכוסות שבורים, (הם כניראה יצתרכו לקנות סט חדש, למה כי לא נירא לי שנשאר משהו שלם שם), הגענו להחלטה... אז נסענו לבנק... בבנק ניתקנו במשך שעה וחצי בתור, ואני כבר חשבתי האם כדי להתעבד על ציינורות המזגן שיצאו מחור בתיקרה, או שקודם לעזור להתעבד לכמה לקוחות שישבו אצל הפקידות במשך 40 דקות ומאלה... דיי באותו הזמן סוף סוף איזה זונה יצא כבר, הפקידה המיסכנה הייתה כולה לבנה, וביחד איתה יצאנו להפסקת סיגרה... סוף סוף התקרבנו לסיבת ההגעה שלי לסניף - פתיחת הורעת קבע.. הגענו למילוי פרטים, והתברר שהטמבל העורך דין הזה נתן לנו מספר חשבון לא נכון... אז התקשרתי מהפקידה, שנייתה כבר ירוקה, ואחרי רבע שעה של צרכות וקללות, קיבלתי את המספר הנכון... הללוייה!!! עשיתי את זה!!! למעשה הייתי צריכה להסחב בחזרה לעורך הדין ולתת לו לצלם את האישור עבור פתיחת הוראת קבע, אבל כשהתקשרתי עליו, הוא נירא לי עמד של על הברכיים, וביקש שאני או אשלח לו את זה בפאקס  (עדיף!!!!!!) או לפחות אבוא מחר. לשלוח בפאקס לא הסכמתי, כי אני רוצה שהוא ירשום לי את המספר חשבון הנכון, ויחתום לי, לכן אני ניסחבת לשם מחר עוד פעם.... כמובן בתנאי שהמסכן הזה לא התעבד עד אז... כבר ישבתי בבית, יחסית במצב אנושי, כשאכשהו עלה הסיפור של צבי הנינג'ה, ובסופו של דבר אני הגעתי פשוט למצב "כפית". עכשיו התאוששתי קצת, והחלטתי שסיפור כזה כדי לספר...