אחרי הטיול הקטן והשמח שלי ושל אמא היום לבית משפט בויצמן תל אביב, התברר שאני מתנהגת נורא, ושאני סנובית בטרוף. ממממ... אוקי, אני מוחנה להיות גם סנובית וגם כוף, אבל מה, במקום שניתקע שם במשך כמה שעות, היינו שם חצי שעה... וסידרתי הכל, וקיבלתי הכל... ופאקינג בא לי להרוג את אמא, שזיינה לי ת'שכל אתמול שיאצרו אותה שם.... ואפילו שידעתי, לא סתם למדתי משפטים באוניברסיטה, אני ניכנסתי לפאקינג פאניקה לא מהעולם הזה... אז כשיצאתי מהבית המשפט המזדיין הזה, חשבתי שאני כבר אשאר שם לנצח... בצורת איזה פסל מכוער מהרגיל... פסל לעצמי....
קיצר בסוף לא הייתי בעבודה, כי היה לי התקף לב מאוד משמעותי, וכמעט סחבו אותי למיון, אני לא סתם גמורה, אני הרוסה פשוט, הטמותתי נפשית ופיזית...
טוב נו, כי זה אמור ליהות כיף הרי, לסחוב את אמא שלך לבית משפט שמרוב שהיא זיינה לך ת'שכל, (שאין לך), כבר נירא גם לך, שיאצרו אותה שם....
קיצר, השירה של הלילה, זה על מה שקרה היום, ויש לי מיליון וחצי שגיאות כתיב, ומעניין לי ת'תחת היפה שלי, ואני כניראה, ורק כניראה, דלוקה על בדאוי בן 27, או בן 28... והמניאק הזה נידבק אלי פיזדץ פשוט... והוא מספיק מנוסה כדי להביא אותי למצב שאני אסכים לו.. והכי חרא שאני דיי עובדת איתו...
קיצר...
ביי...
