חיי ההומלס שלי

ובכן, עברתי דירה. מצעד אחד לעבור מחולון, נאות רחל לתל אביב, התיקווה, זה ניראה לא כל כך טוב, אבל אני באמת שמחה. בחולון היו לי מיליון וחצי שכנים מניאקים, שלא נתנו לחיות, ופה אין כמעט שכניפ ואפילו שזה נישמעה דיי מוזר, פה הרבה יותר שקט. אחד המינוסים, זה זה, שאני שוב עם אמא באותו חדר, אבל מצעד שני במקום 3 אלף שקל אנחנו משלמים רק 1800...

אה ועכשיו החלק השני, והמרתק באמת.

לעבור דירה תחת סמל של פריצה באמצע לילה לגן הילדים זה מעניין נכון? וזה מה שקרה לי)))

עברנו ביום רבעי, וביום חמישי, או יותר נכון כבר ביום שישי כי זה היה 3 בלילה, יצאנו לטייל עם הכלבים, וכן זה זמן הכי מתאים לטייל עם כלבים, במעבר לפרק ניו יורק, (אחלה פרק דרך רגב, ענקי, נקי, ועם מלא מתקנים לילדים עד גיל 9) יש גן ילדים, מעבר לגדר, אבל רחוק מידי מהשג יד, אמא ראתה איזה שעון, נח לו אי שם אל החול. השעון עבד, ואמא שלי פטאום נייתה בוכרית - עם משהו נוצץ סימן שזה יקר. קיצר אני כמו דפוקה טיפסתי מעבר לגדר גבוה אחת, ועוד אחת נמוכה, בשלוש בלילה, עם נעלי סקייטר, ומעיל שמאוד לא מתאים לפנאי שכזה. כמובן בסוף זה היה שעון כאסיו גברים הכי זול, אבל חיוך של אמא עלה את זה.

90% שאני עפה מהעבודה המזדיינת הזאת, ואני אצטרך לחפס  עבודה מחדש...

95% שאני אתעבד בקרוב מלחיות באותה מדינה עם סבתה שלי...

100% שבקרוב אני לא אצה מהבית כי פאקינג נימאס לי בכל פינה להתקע בפרצופים מוכרים, רובם שיכורים, שמזמינים אותי לא ברור לאן, מתי ולמה...