אלוהים אדירים, אני בעצמי לא קולטת כל כך אך הגעתי למצב כזה עם המשפחה.... סבתה הבת זונה הזקנה הזאת עצבנה אותי עד כדי כך ששלחתי לאמא, שהיא לא פחות בת זונה רק פחות זקנה, סמס:
"או שאת משתיקה את הזונה הזקנה הזאת או שאני אכנס היום לכלא."
והיא אכשהו השתיקה אותה. יש לי דרכים מוזרות להרגיע את המשפחה המזדיינת שלי.
ואני לא מרגישה לא צער, ולא בושה, ולא רחמים, ולא עצבים. פשוט כלום.
________________________
הודות למוצרט יש לי אופיס נורמלי... וואי אני לא מאמינה שאני יכולה בלי בעיות לקרוא ולכתוב שירים עכשיו... עכשיו ישבתי וקראתי אחד אחד את כל היצירות שלי. מהראשונה ועד האלא שמלפני כמה ימים. אני בעצמי לא מבינה אך אפשר ליכתוב 96 שירים ואין אפילו אחד אופטימי. אני לא אומרת שמח, אני אומרת אופטימי. חלקם אני אוהבת, חלקם לא, כמובן שיצירות ראשונות, עכשיו ניראות קצת פטטיות ברובן, אבל עדיין...
חחח אם מישהו בעבר היה אומר לי שאי פעם אני אוהב סמל של וורד ואשמח שסוף סוף יש לי וורד הייתי צוחקת לו בפרצוף. וזה מה שקורא עכשיו, זה פשוט תענוג ליראות סמלים של וורד.
________________________
אני שוב מחפסת עבודה, וכרגיל אין לי כוח לחפס אותה... אז רוב הסיכוים שאני אחזור לעבוד בארומה הנמל. וכל בוקר ליסוע מחולון לנמל תל אביב זאת דרך מזוכיסטית במיוחד להתאבד. במיוחד עם לחשוב שאני לוקחת משמרות של 12-14 שעות כל יום. בטח אני כבר אשאר לישון בנמל עצמו, ובפעם מאה אלף אדגים עד כמה שאני הומלס חחח.
________________________
הגעתי לסמכנה מעניינת מאוד לגבי החמולה באריאל. לא יודעת עד כמה אני אצליח, אבל אני אנסה לפחות כמה שפחות להכנס לעניינים שלהם. אני לא אפסיק לבוא לאריאל, ואני לא אפסיק לצאת איתם. אבל אני לא יהיה "הפסיכולוג של המדינה" בלאד. רבים, משלימים, נפרדים, חוזרים, מתאבדים, צוחקים. יעבור. אם יבקשו עזרה- סבבה אבל ככה- נימאס לי לדאוג להם. אני אכניס את העיניים הרואות יותר מידי שלי לתחת וזהו. ואני אחייה בשקט.
ויצא לי עכשיו פוסט מוזר של חלקים שלא קשורים אחד לשני בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Vega