כאב ראש, כאב גרון, משועבדת נואשות לטישו ונורופן. נשמע מוכר?

חורף מתחיל יותר מדי מוקדם פה. פותחת את החלון למצוא את השמיים אפורים-אפורים ורוח מעיפה את כל העצים מצד לצד.

ואני יושבת מכורבלת בפוך עם התה המזדיין שלי [אני שונאת תה] רואה סרטים שראיתי כבר 10 פעמים. זה היה יכול להיות אפילו נחמד אם לא הייתי מסריחה מזיעה אחרי שכל הלילה היה לי חום ופשוט אין לי כוח להתקלח. חוץ מזה, לא כיף להיות לבד בבית כשחולים.

מה שגם מחר אני חייבת להתייצב שוב בביצפר כי הפסדתי כבר כל כך הרבה שאני באמת תהיה לי עכשיו בעיה להשלים פערים. הנחמה היחידה שלי היא שיש לי סופ"ש ארוך כי אין ביום שישי ביצפר, ואז נשאר רק שבוע הבא עד החופש. תודה לאל.

אמא נסעה ואבא חזר. אני מרגישה כמו ילדה להורים גרושים [טופטפוטפו, כן?].

מחר מסיבת האלווין, אבל אני בספק אם אכבד את שכבות ט'-יב' עם נוכחותי כי אני פשוט רוצה לישון.

קיבלתי צו ראשון. ה1 לנובמבר, אבל אני לא יכולה להתייצב, כמובן. נדחה את זה כנראה ליולי או אוגוסט, תלוי מתי הביקור הבא שלי בארץ. אני בכל מקרה אתגייס יחסית מאוחר [בכל זאת ילידת דצמבר]. מה שמוזר הוא שאני מרגישה שלא יהיה לי מספיק זמן לעשות כל מה שאני רוצה לעשות בין סיום הלימודים והצבא. עד סוף יוני אני כמובן עמוסה עם המסיבות של סיום ביצפר. ארוחות, נאומים, והטיול כמובן. יולי או אוגוסט הביקור בארץ + טיול [נראה לאן, הא?]. ואז עבודה. חייבת להרוויח קצת. ואני צריכה להוציא רישיון. מי יודע. וכמה חודשים בצרפת אני מניחה. לשפר את הצרפתית, להתמיע את זה חזק שאני לא אצליח לשכוח את הכל מהר. בכל זאת יהיה חבל אם אחרי שלוש שנים כל מה שאדע להגיד יהיה "בונז'ור, ז'ה מאפל מישל".

בכל מקרה, אני הולכת לישון. השפעת הזאת [או מה שזה לא יהיה] שוחקת אותי לחלוטין. אני ישנה 15 שעות ביום וקמה כולי מסטולה, רק כדי לחזור לישון. אני אפילו לא עייפה, פשוט שבוזה לחלוטין וכל הגוף שלי כואב. מבאס. אכן.

לילה טוב.