שלום לכם, חברים.

מה שלומכם?

אז מה היה לי השבוע? ביום ראשון הלכתי במסגרת תרבות יום א' (כן, יש בצה"ל גם כמה דברים מוצלחים. לא הרבה, אבל יש) למחזמר הידוע "כנר על הגג" ונהניתי מכל רגע (ביקורת מלאה תתפרסם פה או במגזין במה בין סוף השבוע הזה לעוד שבועיים, תלוי בכמה גורמים).

יום לאחר מכן הלכתי לכנס הסברה על קצונה. אכן, מקצת קשרים שהפעלתי בשלישות מסתבר שסטטוס הקצונה שלי הוא "מתאים מאוד", ולכן בהתראה של יום המפקד שלי הודיע לי "מחר אתה קם בחמש בבוקר ונוסע לפיקוד מרכז בשביל שיסבירו לך שקצונה זה מגניב" (כמובן במילים קצת אחרות).

אם הכנס הזה היה אמור להיות גם כנס עידוד קצונה, הרי שהכנס הזה הוא כישלון חרוץ. הבה נודה בכך: צה"ל הוא המשווק הכי גרוע של עצמו. זה מתחיל בדובר צה"ל, שלא יצליח לשכנע את העולם אפילו שזה לא פשע מלחמה שלוחמי השייטת שתו מיץ בטעם תות-בננה במקום בטעם מנגו טרם עלייתם לסיפון המרמרה. וזה ממשיך משם לדרגים הפחות בכירים שמנסים להסביר למלש"בים שהתפקיד שהם באו להתמיין אליו זה התפקיד הכי טוב בעולם (מעניין שבמיונים ללשכ"ג דווקא התגאו בהיותם ג'ובניקים, ואילו בתיאטרון צה"ל ניסו להסביר שלא מדובר בג'ובניקיות לשמה), כמובן ללא הצלחה. גם החיילות בבתי הספר לא מצליחות לשכנע מעבר למשוכנעים עצמם שצה"ל זה הדבר הכי טוב שיקרה להם בחיים (בעיקר הסוף שלהם בו). אז כמובן, אבל כמובן, שצה"ל לא יצליח לשכנע את חייליו לחתום קבע, לעבור עוד קורס (ארוך במיוחד) ולהתחיל להיות אחראי על חבורה של חיילים מתבכיינים שהמשפט השגור בפיהם הוא "עד מתי".

איך להסביר את זה? ראשית; מומלץ שבאמצע יולי הכנסים האלו ייעשו בחדר ממוזג, ככה שלא נחכה כולנו לסוף המיוחל. שנית; יעזור מאוד לדעת מה אני יכול לעשות עם הקצונה המסכנה שלי, ולא לבוא בתחושה של "טוב, עכשיו תשעה חודשים קורס, ואז נקווה לא להידפק עם תפקיד יותר גרוע ממה שיש לי עכשיו". שלישית; כל סיבות ה"זה מה זה עוזר לכם באזרחות" לא ממש עושות רושם על אלו שמתים לעוף כבר לאזרחות, ושנה קבע היא ממש לא הקטע שלהם. רביעית; תעשו לעולם טובה ותמצאו מישהו שיודע לשווק, בבקשה.

כי היום הכל טמון בשיווק, ואולי יום אחד גם לובשי המדים הירוקים (או הטורקיז, תלוי אם הם על א' או ב') יטרחו להבין את זה.

סוף שבוע נפלא.