כן, אני יודע, מה אני חושב לעצמי? כותב על צבא בתקופת בחירות. מופקר שכמוני.

אל תדאגו, בסופ"ש אני מבטיח להתייחס לבחירות הארורות, שבחוצפתן מתקיימות לפני שאני משתחרר. נו, ניחא. נסתפק במה שיש.

בכל מקרה, אני עדיין חייל בצבא ההגנה על האינטרסים של הקצינים בישראל, וככזה יש לי את הזכות המלאה לקטר על המערכת הארורה הזו, שמשום מה אף מפלגה לא מתחייבת לשנות מהיסוד, אלא רק להוסיף לה כוח אדם מיותר.

מעשה שכך היה: יש לי, מה לעשות, כמה בעיות רפואיות. מאחר ואני סובל מכמה בעיות רפואיות, מדיי פעם אני צריך לקפוץ לבית המרקחת בחר"פ הקרוב לביתי ולקחת את המרשם שניתן לי ע"י רופאים מזנים שונים (המשותף לכל הזנים האלו הוא חוסר היכולת לכתוב בצורה ברורה לעין אנושית). אז היום נסעתי לחר"פ הקרוב לביתי (והוא לא ממש קרוב לביתי, הוא פשוט פחות רחוק מהאחרים) כדי לקחת את המרשם.

הגעתי בארבע ועשרה, כשרשום בשלט של בית המרקחת ששעות הקבלה הן עד חמש אחה"צ. אבל הפלא ופלא, אין בבית המרקחת אף רוקח שיוכל לתת לי את המרשם הנחשק ולשחרר אותי לדרכי במזג האוויר המחורבן של ארצנו הקטנטונת. אני ועוד כמה אנשים שחיכו למרשמים משלהם בדקנו, ואז, בפחות מחמש דקות, פתרנו את התעלומה: המפקדת/רס"רית/מה שהיא לא תהיה החליט שהזמן הטוב ביותר לקיים בו ישיבות לקראת השבוע שעומד בפתח הוא בשעות קבלת קהל. מדהים.

אם ההיגיון לא היה עושה טופס טיולים יוצא מהצבא (עוד פאשלה של חיל השלישות), מישהו שם היה אומר "אבל רגע, אנשים צריכים להגיע בשעות האלו. סתם נייבש אותם?". אבל אם חייל מוגדר כרכוש צבאי, הרכוש מוזמן להתייבש על הספסלים ולחכות שהישיבה תיגמר. בית המשפט קבע לפני כמה שנים שלאזרח יש זכות לתכנן את הלו"ז שלו לפי זמני התחבורה הציבורית. ההיגיון אומר שגם לפי שעות קבלה. מצד שני ההיגיון אומר "צה"ל? מה לי ולו?". צה"ל בתגובה: "אההה?"

שלא תבינו לא נכון, בסופו של דבר הישיבה נגמרה ובאו לתת לנו שירות. אבל האם מישהו יכול להעלות בדעתו חברה אזרחית שתחליט לקיים ישיבת צוות בזמן קבלת קהל מבלי להשאיר נותן שירות כלשהו? חברה כזו תוך רגע תצבור ים של תלונות והתקשורת תחגוג עליה. אבל כנראה שאם מקבל השירות הוא רכוש, אפשר פשוט לתת לו עוד סיבה להתמרמר על המערכת.

בוצע בהצלחה.

סופ"ש נפלא.