היום אני מצטרף לשורת הבורחים מהצפון לכמה ימים, ולכן אני עושה לכם פוסט שאמנם קשור למלחמה, אבל את כל הפיצוצים לא תדעו בו, אלא רק על שתי התופעות המרכזיות במלחמה הזאת: נדידה והישארות במקלטים:

עכשיו כל האנשים שיש להם כסף (להלן מיליונרים גועליים שמעלימים מס, ועוד כמה שהיו מספיק חכמים לפתוח חסכונות, או שפשוט היה להם מזל) בורחים לדרום, והרבה נוסעים למשפחות. איזה יופי, במקום שאני אתחמק מהדודה שצובטת בלחיים בבית שלי, שם אני יכול ללכת כל רגע לחברים, אני אצטרך להתחמק מהדודה שצובטת בלחיים בבית שלה.

יש גם את אלה שנסעו לבתי מלון. אז מי אמר שאין תיירות בארץ?

יש גם את עיר האוהלים של ארקדי גיידמאק. אנשים מנסים לחיות שם נורמאלי, עם משטרה, מרפאה, הפעלות וכדומה, אז למה זה עדיין מזכיר את מה שהיה בסיני ביציאת מצרים. טוב, לאלה ביציאת מצרים לא היה חוף.

גיידמאק ממש נחמד שהוא ככה נותן למלא אנשים לחיות באוהלים בחוף ניצנים עם כל ההפעלות והשירותים. אבל אתם יודעים שבשלב מסויים יגיעו אנשים מהגרין פיס עם שלטים של "תרדו מהביצים של צבי הים!", "אסור לפגוע בפרחי הבר, גם אם אין פה פרחים!" ו"אני סתם אחד שאוהב הפגנות!".

וכמובן יש את אלה שתקועים בבית, במקלט, עם שאר השכונה שלהם. זה ממש בעייתי, כי בלי גזענות, לישראלים יש סטיגמות על כל מוצא, עם ולאום. אז אם מדובר בשכונה מרובת מרוקאים/פולנים/גרוזינים/תימנים/לא חשוב מה, חיים עם זה. אבל כששמים משפחה של מרוקאים עם משפחה של פולנים ועם שתי משפחות של גרוזינים יתחיל משהו רציני, ומה שיתחיל זה לא התחלה של בדיחה.

מה שממש מעצבן במקלטים זה התת רמה של כל הדברים שם: השירותים, המקלחות, המיטות והשכנים, שהישראלי הממוצע כמובן יחשוב שהוא יותר טוב מהם.

אז כמו שאתם רואים מכל מה שיש פה, כל ישראל חברים.

אז אם אתם קוראים את זה במקלט או בממ"ד, שיהיה לכם יום שקט. אם אתם קוראים את זה מבית של בן משפחה או חבר שהסכים לארח אתכם, סימן שיש לכם אמצעים ומארח נחמד שמרשה לכם להשתמש במחשב שלו, ואם אתם גרים במרכז אז בכלל שיחקתם אותה... צפונים.