אתמול (ה') פתרתי כהרגלי את התשחץ במוסף "24" של עיתון "ידיעות אחרונות" שעורך דקל בנו (שלפעמים נראה שיש לו דריסת רגל בתשחצים של כל העיתונים). אחת ההגדרות הייתה "ממנהיגי ישראל". לאחר שפתרתי כמה הגדרות אחרות התברר שהתשובה היא "נתניהו".

בתחילה נראה כי בנו נפל על הראש: נתניהו? מנהיג? מה יהיה הסלוגן שלו בבחירות הבאות? "לא עומד על שלו. מנהיג"? להגדיר את נתניהו כמנהיג זה כמו להגדיר את אהוד ברק כדוגמא לאינטליגנציה חברתית.

בהתחלה חשבתי לוותר לבנו: היום מנהיג זה כל אחד שמנהל את המדינה, לפחות על הנייר. נתניהו מוגדר כראש ממשלת ישראל, ואי לכך הוא מנהיגה של ישראל. העובדה שהוא מנהיג אותה להסתובב במעגלים במקרה הטוב או לעבר התהום במקרה הרע זה עניין אחר לחלוטין.

אך אז נשאלה שאלה אחרת: מדוע "ממנהיגי ישראל" ולא "מראשי ממשלות ישראל"? כפי שכתב עמוס כרמל באחד מטוריו, לרוב אלו שמתהדרים בתואר "מנהיג" הם דיקטטורים, כמו הפיהרר היטלר, הדוצ'ה מוסוליני, הקאודייו פרנקו והמנהיג ברק. הדבר האחרון שניתן להגיד על נתניהו זה שהוא דיקטטור. אולי על אשתו ניתן להגיד שהיא דיקטטור; אולי על חלק לא קטן משריו ניתן להגיד שהם דיקטטורים בפוטנציה - אבל נתניהו? אם הוא רק ינסה להשליט סדר בבית הילד שלו יפתח במהפכה שתגרום למובארכ וקדאפי להרים אל המנהיג שלנו טלפון מודאג ולברר אם הכל אצלו בסדר.

נראה שבנו לא ניסה לרמוז דווקא על ראשי ממשלות, אלא על מנהלי מדינה. אך שוב, נשאלת השאלה מדוע הדבר לא יוחס לראשי ממשלות ישראל? הרי הם אלו שמנהלים את המדינה. בתחילה היה זה בן-גוריון שניהל את המדינה; בימים אחרים היה זה בגין; בתחילת שנות ה-90 היה זה רבין; עשור לאחר מכן היה זה שרון - והיום זה נתניהו שמנהל את המדינה לפי מה שברק, ליברמן ושטייניץ אומרים לו.

אה, עכשיו הבנתי.

היום אי אפשר אפילו לפתור תשחץ בלי להתעסק בפוליטיקה.

שבת שלום לכם.

והנה הגיע לו יום הצומי השנתי, הנקרא בעגה הנפוצה "יום הולדת".

ביום הצומי הנוכחי החלפתי קידומת מ-1 ל-2, דהיינו שהיום אני בן 20.

אז 20 שנה אני מבזבז אוויר, והיד עוד נטויה, כמובן.

צה"ל ארגן לי מתנת יום הולדת לא מתוכננת ושחרר אותי הביתה לסוף השבוע.

למי שתוהה מה אני עושה בצה"ל (צבא הטמטום לחניך), אז הנה סקירה קצרה של החודש האחרון:

אני תקוע בבה"ד ליד צריפין, כשזה הסגל שלו בקצרה:

רס"ר בסיס בלי חיים (העונה לשם "בן-שושן" - Ben Shushan).

רס"ר ענף בלי מוח (שלא עונה לשם).

רס"פ פייגלע (אין צורך להרחיב).

מ.מ מורעלת יתר על המידה, ולא מהאוכל בחדר האוכל.

סמ"חית תיאטרוניסטית שאוהבת לשחק את הפסיכופטית ומחזיקה בשם של מטילת כדור ברזל סקוטית וג'ינג'ית.

כמו שאתם רואים - נדפקתי.

הרי כמה ציטוטים ושירים מהבה"ד:

"די, אני פשוט לא יכול עם הריח יום א' הזה שלך" - הרס"פ לאחת המפקדות (אבל הוא עדיין הומו).

"שתוק, יא פג (קיצור לפייגלע)" - המ.מ לרס"פ.

"לפחות עוד שנתיים וחצי" - הרס"פ למישהו ששאל "עד מתי" (כשאותו חניך מסכן בכלל שאל עד מתי השמירה).

"בוקר טוב" - רס"ר הענף לאחר ששחררתי אותו מההצדעה שלו אליי (אין שכל אמרנו?).

ושירים על בן-שושן, הרס"ר חסר החיים שלנו (טוב, הוא כבר רב-נגד, מן הסתם שהוא פשוט קם בבוקר ושאל את עצמו איך לעשות כסף מזה שהוא בן זונה), שעושה לנו מסדרים על ימין ועל שמאל, על נוח ועל דום, חופר יותר ממקדחת נפט, ומנאייק יותר ממ.צ.

שיר שאנחנו שרים בסופי השבוע שלנו שם (על משקל שיר האוהדים של אום אל-פאחם מעספור):

יא בינת אל-סולטן,

איפה בן-שושן?

הוא עכשיו בבית,

יושב לו במזגן.

ושירים לימי חול, על משקל השיר "אחינו הנהג":

אחינו הרנ"ג, אחינו הרנ"ג,

בן-שושן, בן-שושן.

אם תדפוק תלונה -

יצאת בן-זונה,

בן-שושן, בן-שושן.

אחינו הרנ"ג, אחינו הרנ"ג,

בן-שושן, בן-שושן.

השטן בגימ"לים,

ואין לו מחליפים,

בן-שושן, בן-שושן.

מחר מובטח פוסט.

שבת שלום.

ג'ורג' קרלין אמר פעם "ויאמר אלוהים ביום השמיני: 'מרפי, קח פיקוד'."

בגלל הוויכוח על קיימותו של אלוהים יש ויכוח האם אלוהים אכן אמר או לא אמר למרפי, אבל אין ספק שאדוארד אי. מרפי, הוגה החוקים, בהחלט לקח את העניינים לידיו בשלב דיי מוקדם של הקיום האנושי.

על הנוסח הראשוני של החוק שהתחיל הכל ישנו ויכוח: ישנם כאלה שסוברים כי הנוסח הוא "אם יש יותר מדרך אחת לעשות משהו, חזקה עלינו לבחור בזאת שתיכשל", וכאלו שסוברים שהמשפט הוא דווקא המפורסם שבחוקים, "כל מה שיכול להשתבש - ישתבש".

אני מאמין שהמשפט השני הוא זה שהתחיל את כל העסק, שהרי מרבית החוקים נשענים עליו: כל מה שיכול להשתבש - ישתבש.

בוויקיפדיה הם יכולים לטעון עד מחר שהפרשנות לחוקי מרפי, לפיה אנחנו תמיד נדפקים, היא פרשנות מוטעית. ולמה הם יכולים לטעון את זה עד מחר? מהסיבה הפשוטה שמדובר בוויקיפדיה ובעתיד הנראה לעין כבר אפשר לצפות לערך בנושא גמדים סגולים עם נקודות ירוקות על האף. או, בקיצור, גם אם אכן מדובר בפרשנות מוטעית, מרפי בינתיים השתלט לנו על החיים ודופק אותם ללא רחם.

הרי תמיד מי שנוחר חזק יותר יירדם ראשון, תמיד כשתקראו לטכנאי שיתקן את המחשב הוא פשוט ילחץ על "הפעל" והכל יעבוד כרגיל (ואז יידפק שוב ברגע שהוא יתניע וייסע לכם מהבית), הפרוסה תמיד תיפול על הצד המרוח (וגודל הכתם יהיה ביחס ישר לעלות השטיח) וכל שאר הדפקים הרגילים.

אז כאתאיסט-מרפיסט (דהיינו אחד שמאמין שאין אלוהים, אבל שאם בכל זאת יש אחד, קוראים לו אדוארד מרפי), אני תמיד רגוע, כי אני מודע לכך שתמיד יקרה לי רק הגרוע ביותר (מה שנקרא "אופטימיות צינית").

וכעת, אני יוצר שרביט חדש המיועד לחפרני העולם החדש:

השרביט נשען על השאלה הבאה:

חוקי מרפי נשענים תמיד על האינדיוודואליזם ולא כוללים תפיסת עולם כוללנית, לדוגמא:

חוק א': ככל שהאזעקה יותר מתוחכמת ככה יצליחו לגנוב לך יותר דברים.

חוק ב': דווקא הבית שאליו החלטת לפרוץ יהיה ממולכד.

אם כך, האם יצליחו הגנבים לשדוד את הבית (חוק א') או שמא לא (חוק ב')?

או דוגמא נוספת: ראש העיר הנבחר הוא לעולם לא יהיה זה שבחרת בו (והוא יודע את זה). אם זה המצב, מי כן בחר בו?

משימת מקבלי השרביט היא הפעם לא ליצור רשימות משעשעות, אלא לנסות להסביר איך עובד העולם בתפיסת המאקרו על פי חוקי מרפי. כל מקבל שרביט מתבקש להעביר אותו לפחות לשלושה בלוגרים אחרים (אפשר גם יותר).

השרביטים הראשונים מועברים למרמוז מלך הקופים (כמו תמיד), הצפרדע, דולף, דה ביג ליטל, חסר מעש וליידי נענע.

שתפו פעולה, ועיזרו לנו להציל את העולם מידיו של מרפי.

המשך שבוע מוצלח.