ברוכים הבאים לפרק האחרון על הפקאציזם, וכמו שאמרתי, אל דאגה, מחר או מחרתיים יעלה סיפור חדש הרבה יותר טוב.

פרק ו' - למה נסראללה תקף אותנו בקיץ?

הכל מתחיל כשנסראללה, מחבל ידוע לשמצה, הסתכל לו בטלוויזיה בפנאן ואז נכנס עוזרו האישי לחדר.

"מה אתה רוצה, יא חביבי?" שאל נסראללה.

"קיבלנו מסר, יא חסן," אמר העוזר, "קיבלנו מסר מהטלוויזיה הציונית."

"תגיד לי בבקשה שערוץ הילדים נסגר באופן רשמי," אמר נסראללה.

"אה, לא," אמר העוזר, "הייתה איזו פקאצה ישראלית אחת שאמרה 'נגיד שכאילו אני חכמה, למי זה עוזר?'"

"אז איזו פקאצה דוגמנית החליטה להוכיח לעולם ששכל זה דבר לא נחוץ. אז מה?" שאל נסראללה.

"החלטנו במועצת המודיעין שזה אומר שהיא אמרה במסר נסתר שאתה על הומו עם כובע נשראה כמו סמרטוט," אמר העוזר.

נסראללה היה בהלם לא נורמלי.

"תגידו לי, אתם מפגרים או משהו?" שאל נסראללה, "מה הקשר בין שני הדברים?"

"אני נראה לך כמו איש ניתוח?!" שאל העוזר, "זה מה שהם החליטו וזה מה יש. אבל שמעתי שהזונה הזאת תהיה באיזה טנק שיעבור ליד הגבול שלנו מחר. אפשר לחטוף אותה וללמד אותה לקח."

"למרות שאני ערבי לפעמים נוצר לי הרושם שבאמת כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להיות פועלי בניין," אמר נסראללה.

"תתן לנו פקודה עד מחר," אמר העוזר ויצא.

בערב נסראללה ישב עם אשתו הפקאצה לארוחת ערב.

"מה חדש, כאילו, יא חביבי?" שאלה אשתו.

"הייתה איזו פקאצה ציונית שאמרה משהו," אמר נסראללה, "והמפגרים מהמודיעין החליטו שהיא אמרה עליי משהו לא יפה."

"מה אתה בוכה, כאילו, על מודיעין מפגר?" שאל אשתו, "יאללה, תתעודד, הציונים תקועים עם עמיר פרץ."

"מה, המשופם משדרות שנראה כמו קיבוצניק שהשווה את עצמו למנהיג הציוני הראשון?" שאל נסראללה, "מה הוא מבין בבטחון?"

"כאילו, שום דבר!" אמרה אשתו.

"אמרו לי גם שהפקאצה הזאת תעבור מחר בטנק ליד הגבול," אמר נסראללה.

"אז, כאילו, תחטוף אותה," אמרה אשתו, "יאללה, למה אתה מחכה?"

וככה הכל קרה: המודיעין המפגר של נסראללה היה מפגר עד הסוף והפקאצה לא עברה שם, ככה שהם סתם חטפו שני חיילים. אבל אז הסתבר שחוץ מעמיר פרץ אנחנו מחזיקים במודיעין מפגר יותר וככה חיזבאללה נקנקו אותנו במלחמה.

אחרי המלחמה שאל נסראללה את ראש המודיעין: "איך הגעת לזה שהפקאצה ירדה עליי?"

"יא חביבי," אמר ראש המודיעין, "אנחנו כבר שנים מנסים לחסל את הפקאצות הציוניות, הן מהסוג הכי גרוע, בעיקר הבלונדה הזאת ששרה, רוני סופרסטאר."

מכאן פקאצות ישראל אתן צריכות להבין: אוסטריה ובריטניה הן מדינות שקולטות יפה מאוד פקאצות, ואם אתן לא מאמינות תסתכלו בפרקים קודמים, לכן עליכן לטוס מכאן כדי שאחמדיניג'אד יחליט שהוא לא מפציץ אותנו.

בוקר טוב ושבת שלום לכם, הרי לכם פרק נוסף (והלפני אחרון) על התפתחות הפקאציזם.

למי שאהב את הסיפור ולא רוצה שהוא ייגמר, הרי שני דברים בשבילכם:

1. תתמודדו.

2. מתוכנן כבר סיפור חדש הרבה יותר איכותי (נשתדל) והרבה יותר מטורף וסאטירי, שיעלה מיד לאחר הפרק האחרון.

פרק ה' - למה קום המדינה התחיל במלחמה?

הרשו לי להכיר לכם את הפקאצה הערבית: היא בדיוק כמו הפקאצה האוסטרית (ראו פרק ב') והפקאצה הבריטית (ראו פרק ג'-ד') רק שהיא אומרת המון פעמים את המילה "יאללה".

יום אחד ישבה לה הפקאצה הערבית בחדר המלחמה לאחר שגויסה כנגד רצונה, לבושה ברעלה ואספה מידע מודיעיני חשוב ביותר, כדוגמת מתי יש מבצע על נעלי מעצבים, מתי מתחילות מכירות סוף עונה וכיוצא באלה.

לפני שהפקאצה יצאה להפסקת צהריים בא אליה מפקד היחידה ואמר "תגידי לי, יא חביבתי, גילית מתי אל-יהודים הולכים להקים להם מדינה?"

"וואללה, יא חביבי," אמר הפקאצה, "כאילו, זה סו לא מעניין אותי."

"תגידי לי, מה השם שלך?" שאל המפקד.

"עמאל פקאצה," אמרה הפקאצה.

"אחמוד!" קרא המפקד וליד המפקד המשופם הופיע מישהו עוד יותר משופם.

"כן, אדוני?" שאל אחמוד.

"יא אחמוד," אמר המפקד, "אמרתי לך לגייס את עמאל פקאצי, לא את עמאל פקאצה!"

"סליחה," אמר אחמוד, "פשוט אצלך כל האותיות נראות אותו דבר."

"יאללה," אמרה הפקאצה, "כאילו, תפסיקו לריב, מצאתי מידע מודיעני על מכירות סוף עונה שיתחילו מחר בפלשתינה, יחד עם הקמת המדינה שלה."

"כאילו, מכירות סוף עונה?!" נשמע קול ועוד אישה ברעלה נכסה לחדר.

"יא אחמוד," אמר המפקד, "למה נתת לאשתי להיכנס לפה? אתה יודע שהתחתנתי איתה רק כדי לעשות תהליך שלום בין הסונים לשיעים. היא פקאצה!"

"אני רוצה את כל מכירות סוף העונה, כאילו, שיהיה לי!" אמרה אשתו של המפקד, "אני רוצה את כל החנויות, יאללה יאללה!"

"ברגע שיתחילו לנו תהליכים מדיניים..." התחיל המפקד.

"...לא רוצה את התהליכים המדיניים שלך! יאללה!" אמרה אשת המפקד, "זה סו ארוך וזה סו משעמם, תהרוג אותם ותיקח את הבגדים ותשאיר להם שם את הכסף. יאללה יאללה!"

"בסדר, יא נודניקית!" אמר המפקד, "רק תסתמי את הפה שלך!"

וכך הכל קרה: הערבים שרצו שלום איתנו תקפו אותנו כדי לפשוט על כל החנויות עם מכירות סוף עונה, אבל בסופו של דבר נקנקנו להם את הצורה והפקאצות משכנעות את כל המפקדים הגדולים של הארצות הערביות לתקוף אותנו בשביל מכירות סוף עונה...

לכן אשכתב משפט של סטלין: אין פקאצות - אין דאגות.

בפרק הבא: למה נסראללה תקף אותנו בקיץ?

לא קשור לסיפור: אם אהבתם את מודעות האבל אז נוספו לשם עוד שני אנשים. קישורים בצד שמאל)

כולנו חושבים שפקאצות זה דבר מיותר שצריך להיפטר ממנו.

וזה נכון.

אבל הדבר המיותר הזה הצליח להציל את העולם פעם אחת, הכל בפרק הבא על הפקאציזם בפרק הפסיכי ביותר שנהיה לזה:

פרק ד' - למה היטלר התאבד?

סוף מלחמת העולם השנייה, בנות הברית מנקנקות את גרמניה והיטלר יורד למחתרת כדי שלא יתפסו אותו, ושם מחכה לו עוזרת שראיתם בפרק הקודם.

"שלום," אמר הגברת, "כאילו, ברוך הבא לבונקר שלך."

"אני יודע שאני בבונקר שלי," אמר היטלר, "סתומה."

"תגיד, כאילו, הסתכלת על הבגדים שלך?" שאלה הגברת, שהייתה כמובן הפקאצה הבריטית, "הבגדים שלך סו מהקולקציה שעברה."

"תגידי לי," אמר היטלר, "מה את בדיוק?"

"פקאצה בריטית," אמרה הפקאצה.

"אייכמן!" צרח היטלר, "אייכמן! אמרתי לך שפקאצות הן מחוץ לתחום! בטח אם הן עם הומור בריטי!"

"הוא לא כאן," אמרה לו הפקאצה, "הוא, כאילו, הלך למגדת עתידות והיא כאילו אמרה לו משהו על רפי איתן. עכשיו הוא בברזיל."

"בלאט!" קילל היטלר.

"אתה, כאילו, רוסי?" שאלה הפקאצה.

"למי קראת קומוניסט?" שאל היטלר.

"בלאט, כאילו, זאת קללה ברוסית," אמרה הפקאצה.

"לא בגרמנית?" שאל היטלר.

"גרמנית ואוסטרית הן לא כאילו אותו הדבר?" שאלה הפקאצה.

"מה לי ולשפות האלה?" שאל היטלר, "אני פולני שבגיל צעיר עלה לאוסטריה עם ההורים הנסחבים שלו. לא היה לי את האומץ להודות בזה שאני פולני."

"כאילו, למה?" שאלה הפקאצה.

"לך יש אומץ להסתובב ברחוב עם שלט שכתוב עליו 'אני פולני אנטיפט'?!" שאל היטלר.

"צודק," אמרה הפקאצה, "ועכשיו כאילו נדבר ביחד, רק שנינו."

"עד כאן!" אמר היטלר ויצא אל פתח הבונקר וצרח: "אני כאן! אני כאן!"

"מה אתה כאילו עושה?!" צרחה הפקאצה, "האמריקאים עוד יתפסו אותך! או הבריטים!"

"אני בונה על זה!" אמר היטלר.

"תחזור פנימה או שאני, כאילו, קוראת לחבורת מונטי פייטון!" אמרה הפקאצה.

"רק לא זה!" אמר היטלר וירד חזרה לבונקר. "נאחוי."

"רוסית," אמרה הפקאצה ווריד בראשו של היטלר החל לתפוח.

"תראי," אמר היטלר, "זה או אני פה או שאת פה, והשני צריך לחטוף כדור בראש. מי יחטוף את הכדור?"

"כאילו, אתה," אמרה הפקאצה.

"בגלל זה אני שונא דמוקרטים," אמר היטלר ועוד לפני שהפקאצה שאלה הוא הסביר: "בדיקטטורה האזרח אומר לעצמו 'אני על הזין, המנהיג קודם', ובדמוקרטיה, כמו שיש בארץ המוצא חסרת ההומור שלך אומרים 'המנהיג על הזין, אני קודם'."

"כאילו דה!" אמרה הפקאצה, "כאילו, מה חשבת, שאני אהרוג את עצמי בשביל גמד פולני ומכוער?!"

"תסתמי כבר!" אמר היטלר, ניגש לארון הנשק שניצב בפינת החדר והציא משם אקדח ואז אמר לפקאצה, "עשי טובה תדאגי לזה שלא יידעו שהייתי איתך באותו בונקר." וירה לעצמו בראש.

וכל השאר היסטוריה: הפקאצה זרקה את הגופה של הגמד לכלב הפודל שלה שטרף אותו בלי להשתהות, בעלות הברית ניצחו וכולם עד היום בטוחים שהיטלר הוא גמד אוסטרי.

בפרק הבא: למה קום המדינה התחיל במלחמה?