שלום לכם שם, במועצה להשכלה גבוהה.

רציתי לדבר איתכם על קורס נורא מיותר שיש באקדמיה, קורס כל כך מיותר שכנראה חוץ מכם אף אחד לא יודע למה צריך אותו: קורס אנגלית.

למה זה מיותר? כי אלא אם כן מדובר באדם שהאנגלית שלו כל כך חלשה שהוא לא יכול להבין את מה שכתבתי בכותרת, סביר להניח שהקורסים האקדמיים לאנגלית לא ייתנו לו שום דבר חוץ מעצבים ועוד מבחן או שניים.

הכל מתחיל במקום שממיין אנשים לקורסים באנגלית: הבחינה הפסיכומטרית ובחינת אמי"ר. אני באמת לא יודע מה עבר בראש למי שחיבר את הבחינה בכל מה שקשור לאנגלית, אבל אולי אתם תוכלו להסביר לי מאיפה בא הרעיון המטומטם להפליא להכניס חלק של אוצר מילים (דהיינו, לקבל מילה בלי הקשר כלשהו ולדעת מה הפירוש שלה)? אני לא יודע אם אתם אי פעם התפניתם לקרוא טקסטים באנגלית (אני מניח שכן), אבל אתם בטח שמתם לב שאתם ממש לא צריכים להתעכב על כל מילה במשפט, ואתם מסוגלים להבין מה רוצים להגיד לפי ההקשר. השאלות על אוצר המילים מיותרות לחלוטין (אבל קצת פחות מהשאלות על מילים עבריות כמו "אשקוקה", "אמודאי" ו"נחתום"). אמנם יש כאלו שאומרים שאקדמאי צריך להיות מסוגל לקרוא טקסט באנגלית בלי מילון, אבל הנה דוגמא אישית שתבהיר למה מדובר בטיעון מטופש: לפעמים אני נתקל במילים בטקסטים עבריים שאין לי מושג מה הן אומרות, למרות שאם יורשה לי להעיד על עיסתי (נו טוב, יצא משהו טוב מהשינון לחלק המילולי בפסיכומטרי) יש לי אוצר מילים לא רע (אמנם אני לא מכיר את כל המילים שהאקדמיה ללשון ממציאה לכל מילה בלעז, אבל ספק בלבי שחברי האקדמיה עצמם טורחים לזכור את המילים האלו אחרי שמתקבלת ההחלטה). יודעים מה אני עושה במקרה כזה, בו אני לא מכיר מילה? פותח מילון, או עושה למילה חיפוש באינטרנט. ולמרות זאת, לא שמתי לב שמישהו מציע קורסים בעברית למי שלא מצליח לקבל את ציון הפטור הנכסף (138) בפרק המילולי בפסיכומטרי.

במבחן האמי"ר הייתי במרחק נקודה בודדת (219) משיבוץ ברמת "מתקדמים ב'", ואני נאלץ להשחית את זמני ברמת "מתקדמים א'", וזה אומר שני קורסים במקום אחד. בהתאם לזאת ובהתאם לכך שאני קורא טקסטים באנגלית כמעט מבלי להיעזר במילון, אני מרשה לעצמי להניח שלו מישהו במרכז הארצי לבחינות והערכה היה עולה על הקטע המדהים הזה, שלא חייבים להכיר כל מילה כדי להבין את המשפט, ומוציא את החלק שבוחן אוצר מילים מהבחינה, אני ועוד רבים במצבי היינו מצליחים להוציא את הפטור הגואל ביתר קלות (או שלא בקלות, אבל למי אכפת?).

כעת, הבה נעבור לקורסים עצמם: אמנם עברתי עד עכשיו רק חצי סמסטר ואולי יש עוד למה לצפות, אבל נכון לעכשיו לא למדתי שום דבר שמי שהצליח להגיע לרמת הפטור בפסיכומטרי אמור לדעת או לא לדעת רק בגלל שהוא כביכול דובר אנגלית בצורה שוטפת (או שהוא מנחש ממש טוב). המבנה של המחקר האקדמי? יכול להיות שחשוב ללמוד את זה, אבל למה רק באנגלית? לא שמתי לב לזה שרמת העברית שלי יצרה אצלי ידע מוקדם איך טקסט מחקרי בעברית נראה ובנוי (הערה: לא מדובר פה בשום אופן בהמלצה להכניס איזושהי סדנה עברית שתלמד על קריאת מחקרים אקדמיים. סטודנטים סובלים מספיק גם ככה). דרכים למציאת התזה במאמר באנגלית? תנו לי לנחש: בערך כמו שמוצאים את התזה במאמרים בעברית? נכון? ככה חשבתי.

גם החלק שכביכול מלמד אנגלית הוא מיותר: מבנה המשפט האנגלי? באמת? למה שלא נחזור אחורה ותסבירו לי מה זה yes, מה זה no ומתי משתמשים באות גדולה? בפעם האחרונה שבדקתי אני ברמת "מתקדמים א'", לא "מתחילים". לימוד של אוצר מילים? בטח, למה שלא תתנו לי לשנן מילים, ואחרי הבוחן אני אשכח מכולן? בהחלט השיטה האולטימטיבית.

האם העליתם בדעתכם אי פעם כמה זמן הקורסים האלו גוזלים לסטודנט המסכן שלא הגיע לרמת הפטור? אני אפילו לא מדבר על ארבע השעות השבועיות שהקורס עצמו גוזל (פשוט כי אצלי ספציפית הקורס מתקיים בשעות שלדעתי בני אדם נורמטיביים אמורים להקדיש לשינה, כך שקשה להגיד שהייתי עושה משהו פרודוקטיבי בזמן הזה), אלא בעיקר על הזמן שצריך להקדיש למשימות שהקורס הזה דורש, זמן שניתן להקדיש למשימות לימודיות חשובות בהרבה או לחילופין למעט הפוגה. לא שאני נהנה כל כך ללמוד על המודל האידאלי של הביורוקרטיה על-פי ובר (אחרי כמה קורסים שונים בהם למדתי על תאוריות שונות של מקס ובר אין מנוס מלומר שמבחינתי הוא בני גורן של האוניברסיטה), אבל איכשהו זה נראה לי קצת יותר רלוונטי לתואר שלי מאשר קריאת מאמרים על הקשר בין אלימות במדיה להתנהגות אלימה בקרב בני נוער (התזה, למקרה ששאלתם, היא שיש קשר).

אז הנה רעיון מהפכני: אולי במקום לזיין לסטודנטים את השכל - הרי גם ככה עושים להם את זה לפחות בחצי מההרצאות - תבדקו למי יש אנגלית שהיא באמת על הקרשים ותחייבו אותו בקורס, שני קורסים או כמה שנראה לכם שצריך כדי שהוא יוכל להסתדר עם מאמרים באנגלית, וכל מי שנמצא על פי המבחן כמי שיכול להסתדר פחות או יותר עם טקסטים באנגלית - תעזבו אותו לנפשו, ותנו לו את האפשרות, במידה וירגיש בכך צורך, לאמלל את עצמו עם איזה קורס אנגלית. אם אתם ממש חייבים, תדאגו שמי שלא הגיע לרמת הפטור יחתום על טופס בו הוא מצהיר שהוא מודע לכך שהוא הולך להתמודד גם עם טקסטים באנגלית ושאם הוא מחליט לא "לשפר" את האנגלית שלו (כי הדבר האחרון שעושים בקורסים האלה זה לשפר את האנגלית) זו הבעיה שלו ואחלו לו בהצלחה.

כמובן, זה עלול לפגוע מעט בהכנסות של המוסדות האקדמיים, שגובים תשלום על השטות הזו, אבל לאור העובדה שאתם במל"ג אמורים להיות נקיים משיקולים כאלו, אנא עשו טובה ושימו סוף לפארסה הזו.

במידה ותחליטו שלא, אנא לפחות תנו הוראה לפיה אין לקיים את הקורסים הללו בקומה הנמוכה מהקומה הרביעית, על מנת שקפיצה מהחלון בזמן השיעור תהיה אפקטיבית ולא סתם תכאב.

בברכה,

אוריה בר-מאיר,

סטודנט שנמאס לו מהמשימה למרקר מאמרים באנגלית (וגם בעברית זה לא תענוג כזה גדול).

נ.ב. ההמלצות נכתבו בלשון זכר אבל בהחלט יש ליישמן גם לגבי סטודנטיות.

כמו ששמתם לב, בתקופה האחרונה הבלוג רשם פעילות דלילה ביותר.

זה לא כי הפסיק להיות לי אכפת מכם - קשה להפסיק משהו שמעולם לא התחלת.

זה לא שאני כבר לא נהנה לכתוב - זו התרפיה שלי ואני אפילו עושה ממנה קצת כסף.

דווקא רציתי לכתוב על המון דברים: על הבחירות לרשויות המקומיות (למרות שרוב העם הראה חוסר התעניינות משווע בנושא); על יציאות של יאיר לפיד, של מירי רגב, של איילת שקד (דיי מביך שעוד לא התייחסתי לטמטום שנשפך ממנה); על תחזיות של עלייה בעקרות בקרב גברים ישראלים (כולי תקווה שזה ימנע מהחלק המטומטם של העם להפיץ הלאה את הגנים שלו); על הציתות לטלפון של אנגלה מרקל (כמה אומלל צריך להיות כדי להיות מוכן להתפרנס מציתות לשיחות בגרמנית?); על סיפור הנגיד (האם יש אדם אחד בתבל שיודע מה קרנית פלוג עשתה שהופך אותה ליקירתו של השמאל הכלכלי?); על הסמים שמסתבר שכל חברי הכנסת עישנו (לא שהופתענו יותר מדי, לא יכול להיות שכל ההצעות שעולות בכנסת נובעות מטמטום גרידא); על המשפט של ליברמן (מישהו יתעורר עם ראש של סוס במיטה); על ההתבכיינות הרגילה של משרד הביטחון שאין לו מספיק כסף (שלא תטעו, גם אם יהיה לו את תקציב הביטחון של כל ה-G20 ביחד יתלוננו שם שחסר להם כסף); על "מתקפת החיוכים" של איראן (למרות שלכולנו ברור שאם רוחאני מחר בבוקר יסגור את כל הכורים האטומיים נתניהו יאשים אותו שהוא מתכנן להשמיד אותנו בנשק קונבנציונאלי); על המתקפה על היורדים לברלין (אם יש פה קוראים כאלה, אנא שילחו לשר האוצר וליו"ר מפעל הפיס מכתב הכולל את המילים "סליחה שניצחנו") - וזו רק רשימה חלקית.

אז אם היה לי על מה לכתוב והיה לי רצון לכתוב - למה לא כתבתי?

כי אני סטודנט.

כן, אני לומד באקדמיה, הדבר הזה שהומצא כפתרון לאנשים עם חיים. לא שהיו לי יותר מדי חיים קודם, אבל עכשיו אין לי בכלל.

סתם כדוגמית קטנה כיצד האקדמיה משמידה כל זכר לדבר הזה שנקרא "חיים", נסו לקרוא מאמר של 50 עמודים על העליות השונות. כמו שאומרים, האם העם היהודי לא סבל מספיק?

אז אני בכל זאת אנסה להבליח פה ושם עם איזה עדכון רציני על המתרחש בארצנו, אבל אנא גלו הבנה אם זה לא קורה.

ועד אז תזכרו את המסרים שתמיד עולים מכאן: צריך לסגור את כל העסק הזה שנקרא "האנושות" ולהתחיל מחדש.

שבוע טוב לכם.

מפעם לפעם, אחרי שאני כותב משהו שנחשב ל"סמולני" (תרגישו חופשי להוסיף איזה "!!!!111" כדי להיכנס למוד הטוקבקיסטי), אני מקבל הצעה - לעתים מופנית אליי באופן אישי ולפעמים היא מופנית לכל מי שחושב כמוני - להגר מכאן. ברור מאיפה ההצעה הזו מגיעה - יש אנשים שקשה להם עם זה שהם חולקים מדינה עם אנשים שלא חושבים כמותם, וזה מוציא אותם מהכלים. אי לכך ובהתאם לזה שהם לא יכולים פשוט להרוג אותי כי אני חושב אחרת (יש כמה שכן, אבל אני נוטה לחשוב שהם לא בדיוק מהווים רוב), הם מציעים לי ללכת מפה, ואם הם ממש נחמדים אז הם מציגים את ההגירה למקום כאינטרס שלי. כשההצעה הזו מגיעה מכיוונם של מתנגדי פתרון שתי המדינות הדבר משעשע במיוחד, מאחר והם טוענים שלא אכפת לי איפה אגור ועם מי אגור (שזו טענה מעניינת מאוד לאור העובדה שדווקא מתנגדי שתי המדינות הם אלו שמתעקשים לחיות פה עם הפלסטינים).

לפני הכל, אני חייב לתהות מדוע רוב היעדים המוצעים לי הם איראן, עזה וסוריה. הרי כשאני מזהיר שאנחנו הולכים לקראת דיקטטורה, בדרך כלל אלו המדינות שמשמשות דוגמא לדיקטטורה (הייתי רוצה להשתמש באיטליה, גרמניה, ברית המועצות וספרד של שנות ה-20, ה-30 וה-40 כדוגמאות, אבל אסור להשוות וכל זה). עכשיו, טוקבקיסטים יקרים, בואו נעבור על זה ביחד: כשאדם מזהיר מפני משהו, זה אומר שהוא לא רוצה שזה יקרה. אם הוא מזהיר מפני דיקטטורה, זה אומר שהוא לא רוצה שתהיה פה דיקטטורה. אם הוא משתמש באיראן, עזה וסוריה כדוגמאות לדיקטטורה מפניה הוא מזהיר, זה אומר שהוא לא רוצה שנהיה כמו המדינות האלה. אי לכך, חכמים גדולים, למה שיעבור לשם? הרי בדרך כלל נוסח ההצעה המלא הוא "אם לא טוב לך פה אתה יכול לעבור לאיראן", ואיזה אינטרס יש לאדם לעבור למקום גרוע יותר? כמובן, יש את אלו שרוצים להראות לי שיחסית למדינות אחרות בעולם אנחנו דיי בסדר, ושאולי חיים באיראן יגרמו לי להתגעגע לחיים הנפלאים שיש לי פה. מה הלאה? תציעו לקורבנות אונס לעבור אונס קבוצתי כדי שיבינו כמה היה להן סבבה עם האונס ה"רגיל" שהן עברו?

יש טוקבקיסטים שלא נמצאים בתחתית הסולם השכלי ומבינים את ההיגיון הפשוט לפיו לאף אחד אין אינטרס לחיות במקום שמפני הידמות לו הוא מזהיר. אי לכך יעד ההגירה שהם מציעים כולל דמוקרטיות כמו מדינות אירופה וארצות הברית. אמנם זה יעד סביר בהרבה ממדינות שונות במזרח התיכון ובמזרח הרחוק (יש גם כאלו שמציעים את צפון קוריאה כיעד הגירה), אבל הפעם הוא מנוגד לאינטרס של מעודדי ההגירה השלילית. תחשבו על זה: הרי לשיטתכם, טוקבקיסטים יקרים ואנטי-פלורליסטים שכמותכם, אני עונה להגדרה של המונח "עוכר ישראל". על פי תאוריות הקונספירציה שפיתחתם לאורך השנים, עוכר ישראל שמגיע למדינה דמוקרטית ישר מסית את השלטון של אותה מדינה נגד ישראל כחלק מאיזו מזימה אוטואנטישמית חובקת עולם (בקרוב יהיה ניתן להשיג עותקים של "הפרוטוקולים של עוכרי ציון" בחנות הקרובה לביתך). אז עכשיו תגידו לי אתם, טוקבקיסטים חמומי מוח, כמה זה הגיוני לשלוח את עוכרי ישראל למקומות בהם הם יוכלו להסית כנגד ישראל?

כמובן, יש עוד כמה בעיות עם הטיעון חסר הסובלנות הזה. למשל, למקרה שלא יצא לכם לפתוח אטלס לאחרונה (או גוגל מאפס, מה שעובד), אין עדיין מדינה שנקראת "אוטופיה" ואין מדינה שעומדת בהבטחה להיות כזו. בכל מקום יש בעיות, ואם אני אהגר למדינה אחרת בכל פעם שיהיה משהו שלא ינשא חן בעיניי, הרי שדנתם אותי למעבר בין בתי מלון ברחבי תבל. אי לכך, אני יכול או להתלונן על זה בשקט או לנסות לשנות משהו במדינה בה אני נמצא, ויכול להיות שזה רק אני, אבל נראה לי ממש מטומטם להגר למדינה אחרת כדי לפעול לשינויים בה כשאני יכול להישאר פה ולשנות פה.

יש גם את הנושא הלוגיסטי: לי ספציפית אין אזרחות זרה. אם מישהו מכם יטרח להשיג לי אזרחות במדינה דמוקרטית (אם אתם עדיין לא מבינים את ההתעקשות על מדינה דמוקרטית, תעברו על הפסקה השנייה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שתפנימו) יש אולי על מה לדבר. כמובן, אני מדבר על אזרחות, לא על איזה אישור עבודה או גרין קארד מחורבן - אני רוצה אזרחות מלאה. זה, וכרטיס טיסה (על פי מצב חשבון הבנק שלי אני יכול לממן לעצמי את הכרטיס, אבל אלו אתם שרוצים שאני אלך מכאן, אז אתם תצטרכו לעבוד קצת קשה בשביל זה). לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל ממש לא כיף לחיות במקום כלשהו על תקן שוהה לא חוקי. בקיצור, תשיגו לי אזרחות זרה ואני פתוח למשא ומתן בקשר להגירה (אין פה סתירה עם הסעיף הקודם, אתם פשוט עבדתם כל כך קשה כדי להשיג את האזרחות הזו במיוחד בשבילי, זה יהיה פשוט גס רוח מצדי להתעלם מכם).

ולסיום, כרגיל, אתם יורים לעצמכם ברגל. טוקבקיסטים יהודים יקרים שרוצים מדינה על טהרת העם היהודי, יש לכם בכלל מושג כמה יהודים יצטרכו ללכת מפה בעקבות החזון האנטי-סמולני שלכם? הרי אתם אלו שלא מוכנים לשמוע על הפלות בגלל שכל ילד שבא לעולם הוא חלק מהמאבק הדמוגרפי, אתם באמת רוצים לזרז את ההפסד שלכם? נכון שכמה מכם מתכננים טרנספר נפרד לערבים, אבל לאור העובדה שעברו 46 שנים ועוד לא סיפחתם את השטחים, לא הייתי אומר שאתם מספיק יעילים באופן כללי, ובטח שלא מספיק כדי לעשות את זה לפני שאתם כבר לא תשלטו במדינה.

בקיצור, טוקבקיסטים יקרים, פה אני נמצא ואני כאן על מנת להישאר. תתמודדו.

סופ"ש נהדר.

נ.ב. כן, אין צורך להזכיר לי שיש כמה טוקבקיסטים מהשמאל שאימצו את רטוריקת ה"תהגר מפה", וגם אצלם זה נראה לי מטומטם לעשות את זה. אבל בכל זאת, אני מתייחס לתגובות שאני מקבל, ועדיין לא קיבלתי הצעות הגירה מאנשי שמאל.