החלטתי לפתוח פינה חודשית של החיפושים מגוגל ושרת החיפוש של ישראבלוג שהביאו קוראים לכאן. אציג אותה כל סוף חודש, או במקרה שאהיה בצבא באותו זמן אז בהזדמנות הראשונה אחרי שהחודש נגמר. אני יודע אמנם שה-1 בפברואר הוא רק ביום שני, אבל הבטחתי לעשות היום פוסט היום, וגם חבל לי מאחר שאני אגיע הנה לכל המוקדם ב-12 בפברואר.

הנה החיפושים שהביאו לבלוג הזה בינואר 2010:

• תחזיות עתידניות לעשור הבא - יהיה חרא, אוקיי?
• תחזית חרדים ערבים - מחר יהיה מעונן חלקית עם ממטרי חרדים פזורים ברחבי הארץ וגשמי ערבים מקומיים. בסדר?
• דע"ם תשדיר - התשדיר היחידי בבחירות האחרונות שהיה שווה משהו.
• איך לה - איך לה מה? איך לה יש כסף? איך לה החיים הטובים? תשלימו את השאלה אני אענה לכם.
• מכירים את זה - אחרי שהציטוט הזה הופיע כמה פעמים בחודש הקודם הוא חוזר שוב גם בחודש הזה. אתם מחפשים חומר למופע סטנד-אפ או משהו?
• באטמן לנצח תקציר - חרא סרט. איך התקציר?
• חרדים ישתלטו - בגלל הגוגל הזה אנשים עוד יחשבו שיש לי חרדופובויה.
• הרס עצמי אנטי ממסדי - יורשה לי לשאול: מה?!
• תן לשים ת'ראש על דיונה - הגיע הזמן שיגיעו אליי דרך חיפוש נורמאלי.
• עדכון הפנסיה הצהלית - כתוב איפשהו בבלוג הזה שאני דובר צה"ל (עכשיו כל מי שמחפש "דובר צה"ל" יגיע הנה גם)? לא? אז מה אתם עושים פה?
• פרדוקסלי - חבר'ה, פרדוקסלי זה תואר. מה פרדוקסלי? המדינה הזאת? העולם הזה? מה?
• תמונות לשנת 2010 ברכות - אני חושב שהגוגל הוציא מילים משלושה פוסטים שונים.
• קצרים כבוד השופט - חבר'ה, תלמדו עברית: כבוד השופטים בארץ קטן, לא מתקצר.
• שטייניץ - עיין ערך: פינצ'ר; קטן, יש לו בעלים והוא לא מפסיק לנבוח.
• יורם שפטל רדיו / שפטל עצבני - מעולה. שפטל מספק לי כניסות גם מהימין הקיצוני.
• העשור 1990-1999 - רק לי נראה שמישהו פה קצת מפגר מאחור?
• גזענות|גזען|גזענית|גזענים - אני מקווה שלא חיפשתם את אתר ההנצחה לברוך גולדשטיין.
• ארץ נהדרת - באיזה סרט אתה חי?
• רחוב היטלר - אתם צריכים לחפש באיראן גוגל.
• ניצן הורוביץ עריצות הרוב - קודם כל, מדובר באדם אחד. דבר שני, הוא חלק ממפלגה שניתן להכניס את כל המצביעים שלה בבחירות האחרונות בתוך אוטובוס. מה להורוביץ ולרוב? הוא מיעוט שפוי.
• כמה אנשים צריך כדי להעביר חוק בכנסת - אחד, אם הוא לבד במליאה או שכל השאר מצביעים "נמנע".
• בלוג מתמטי - היי! זה שיש לי 9 יח"ל במתמטיקה לא אומר שהבאתי את זה לבלוג!
• ממשלת דמיקולו - בוקר טוב, אליהו! מתי גילית?
• מתגייס 26.1 / תאריכי גיוס 26.1.2010 / גיוס ינואר 26.1.2010 - כל מה שאני יכול לומר לכם זה שאתם תקבלו חיסון נגד שפעת, לא יותר.
• דמיקולו פירוש - עוד פעם להסביר מה זה אומר?
• ממשיך כהנא - חפש באיחוד הלאומי ובישראל ביתנו.
• קצרים עולה חדש - ידעתי שהשם "קצרים" יכניס לי כניסות אבל לא שיערתי מאילו מקומות.
• פרודיה על בוא הביתה - אין לי, אבל זה רעיון גדול וצפו לראות את זה בקרוב!
• נתן זהבי הורשע בגרמניה - אין לי מושג איך הגעתם לכאן, אבל הוא לא הורשע, הוא רק נחשד.
• הומור מאגר ביומטרי - הגעתם למקום הנכון!
• ספיפי4 - חה, ספיר, נכנסו אליי בזכותך!
• חיפוש ים בגוגל - אתה מודע לכך שאתה יכול לכתוב פשוט "ים" בשדה חיפוש של גוגל, נכון?
• 54 בגימטריה - אהבה זה כואב.
• שורש ד פ ק - אני יודע שזה נדוש ושחוק אבל אני חייב: מה נדפק?
• המתרגם של גוגל - הדבר הכי מצחיק שיש.
• שלט רחוב בובליל - ליד רחוב יובל המבולבל, חפשו שם.
• רעם וברק - חבר'ה, מה אתם לא יודעים שהברק בא לפני הרעם?
• מי רצה להקים את התחנה הפחמית באשקלון - אינטרסנט אגוצנט.
• הבליח מה פירוש המילה - שהגיע הזמן שתפתחו מילון שיש בו דפים במקום לשאול הכל את הגוגל.
• אלאדין דיסני תחמן - מה בדיוק ציפית למצוא?!
• לנין - איך כל מיני אנשים שמחפשים מידע אנציקלופדי מגיעים הנה?!
• פורים סיפור המגילה - מלך חרמן וטמבל נותן למשנה שלו את האישור לחסל את כל היהודים, והודות למוח היהודי זה לא קרה. איך?
• אכסניית עין גדי - נו, אם אתם חייבים ללון שם.
• טפשת - וואו, תמיד חלמתי על הרגע הזה אבל אף פעם לא חשבתי שיגיעו הנה באמצעות המילה הזאת.
• ניצן הורוביץ - אחד האנשים הכי רציניים בכנסת (אני עוד לא בטוח שהכי מוכשר בכנסת, אבל בהחלט בין הרציניים).
• טיבי הרשקוביץ - שוטר במשטרת ישראל - לא יודע מי זה, אבל אני יודע שהגעתם הנה באמצעות השילוב של אחמד טיבי ודניאל הרשקוביץ. שילוב מעניין וקטלני, עליי לציין.
• סנגור של דמיאניוק - אין לי מושג מי זה במשפט הנוכחי, אבל הוא בטוח מניוק.
• מלחמת עולם שלישית- 2012 - נראה לי שמישהו הושפע מהסרט קצת יותר מדיי ועוד לכיוון הלא נכון.
• גדעון לוי האיטי - מה, שהוא יילך לסקר את הפאן החיובי של צה"ל? פחחח.
• שרה נתניהו נישואין - ביבי מחכה לגירושין.
• שלי יחימוביץ' - מה יש להגיד עליה חוץ מזה שהיא מוותרת יותר מדיי לברק?
• גבי גזית - כל יום בין 10:00 ל-12:00 ברדיו ובצפון ללא הפסקה. מומלץ בחום.
• בלוג חמד עאמר - הוא בטח לא מגיב לטוקבקים שלו, לא שווה את המאמץ.
• בלוג, אורי אורבך, עונה - לא יודע בקשר לבלוג, אבל הוא בהחלט עונה.
• גדעון לוי - הנודניק הכי גדול עלי אדמות.
• משטרת - משטרת מה? אתם לא יכולים לכתוב "משטרת" בלי לכתוב איזו משטרת.
• קצרים מנהיג - לרוב מנהיגים נוטים להיות קצרים: נפוליאון, אחמדניג'אד, היטלר, סטלין, מוסוליני...
• משפט דמיאניוק הנוכחי - בדיחה לא מוצלחת.
• מאיר עצבני - מי זה מאיר?
• 10+10 זה לא 50+20 זה 100 - אה, יורשה לי לשאול על איזו אריתמטיקה המחפש הזה מתבסס?
• אוריה בר מאיר - אכן, שוב אני טופח לעצמי על השכם, כשאני מגלה שמישהו הגיע הנה כשהוא מחפש את השם שלי.
• הבמה המרכזית כוונו את האש אליי - ידעתי שלהתייחס לנאום חוצב הלהבות של ביבי יעזור לי בכניסות.
• ניצן הורוביץ צמחוני - לא יודע אם הוא צמחוני, אבל אני שם לב שיש לי המון כניסות בזכותו.
• מרמוז - איזה כיף שמגיעים אליי באמצעות בלוגרים אחרים.

נתראה בעוד שבועיים, ואני מקווה שיהיו לכם שבועיים מעולים.

שלום רב לכם.

היום חזרתי לסופ"ש מהטירונות, וחשבתי לעדכן אתכם במתרחש לאור העובדה שאני סוגר שבת הבאה בבסיס. מחר ככל הנראה יהיה פוסט סאטירי סטנדרטי, אבל עד אז, חוויותיי מיום רביעי ועד שישי בבוקר:

אז ככה: ביום רביעי הגעתי לבקו"ם. לבקו"ם הגעתי אחרי שראיתי את הסרט המרושל שכל מסכן שלמד שלושה ימים פלאש יכול להכין סרטון יותר טוב ממנו. מהסרטון אפשר להסיק שהבקו"ם הוא עוד איכשהו יום מהנה, שיהיה ככה לפני הטירונות. שקר גס: נאלצנו לסתום את הפה כל הזמן, והמפקדות שם משום מה תפסו עלינו תחת (זה שאתן חוזרות כל יום הביתה בחמש בערב לא אומר שמותר לכן להתנשא), והיחידי שהיה שם נחמד היה חייל קרבי שקיבל צ'ופר בשבוע האחרון שלו בצבא להיות בבקו"ם. במהלך היום הזה נתתי דגימות די.אן.איי, טביעות אצבע, תמונות, צילומי רנטגן (האצבע עדיין כואבת לי מהדיקרה שעשו בשביל הבדיקה הזו), צילומי שיניים וכל מיני דברים שגרמו לי לחשוב בשביל מה מאיר שטרית בכלל התאמץ להעביר חוק של המאגר הביומטרי. מצד שני יותר קל להבין מה עובר לצה"ל בראש מאשר את מה שעובר לשטרית בראש (חוץ מהרבה אוויר חם). בזמן צילומי הרנטגן שמתי לב לשלט שאומר שמשרד הבריאות מבצע ביקורת בחדר הזה כל חמש שנים. פששש, משקיעים בחיילים. למה כל כך הרבה? למה חמש אם אפשר שבע? אני גם תרמתי מח עצם משלוש סיבות עיקריות:

א. זה מעשה טוב.

ב. ככה כל מיני ידוענים שלא מוצאים פרנסה יפסיקו לנסות לשכנע אותי לעשות את זה.

ג. אולי אני אימצא מתאים לתרומה ואז אני אקבל איזה אפטר מהצבא.

כשעמדנו בתור לקבל חיסונים, אחד האחראיים שם אמר את המשפט הבא: "מי שהוא גבר ויש לו שכל שיעשה חיסון נגד שפעת חזירים". אולי אם לך היה שכל היית יודע שכל שפעת החזירים הזו היא יציאה אחת גדולה מפרופורציה. בקיצור, לא לקחתי את החיסון, אני גם ככה מתעב מחטים.

כשהגענו לקחת את המדים ראינו מה האותיות שמסמנות את הגדול שם: ב' (בינוני), ג' (גדול) ו-מ' (מיוחד) (מה לקטן לא ראיתי). תגידו, מה לא בסדר בסמול, מדיום, לארג', אקסטרה לארג' ורון קופמן?

אבל לפני המדים, המאגר הביומטרי והטמטום של האנשים שם, מה שהכי הרגיז אותי זה הקצין מיון: אני כרגע מיועד לשח"ם. שח"ם זה שירות חובה במשטרה. לא משטרה צבאית (זה מ"צ), אלא משטרת ישראל. לי אישית יש העדפות אחרות שקצין המיון השמוק סירב לשמוע אותן, ואני לא כל כך מעוניין בשירות במשטרת ישראל (אלא אם כן אני אהיה בבילוש או במז"פ): אין שום סיבה שאני אעבור לגוף השני הכי לא יעיל במדינה ולהתחיל לעבור עוד הכשרות איך להיות שוטרים, כשאני יכול להישאר בגוף הכי לא יעיל במדינה ולעבור את החיול רק פעם אחת.

לאחר כל אלה, אכלנו ארוחת צהריים שהייתה לא רעה, ומשם צוותו אותנו והעלו אותנו לאוטובוסים בטירונות. אני עושה טירונות במחנה 80, שזה בין חדרה לפרדס חנה. בקיצור, בניגוד לשנת השירות שלי, פה קל"בניק אני לא. מי שקורא את הבלוג "לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום" (קישור ברשימות, מי שלא מכיר - פראייר), עלול עוד לטעות ולחשוב שטירונות זה קייטנה עם תנאים של גולאג. אני לא יודע איך היה שם למרמוז, אבל אצלי זה יותר גולאג עם איכות של קייטנה. פה בא היתרון של העובדה שאני כותב ושזה לא בלוג וידאו: בגלל כל ההקשבים וה"כן המפקדת" המזורגגים הללו (אני יודע שהמפקדת שלי לא תאהב את זה שאני אומר "מזורגגים", אבל היא לא קוראת פה) הלך לי לגמרי הגרון ואני מתקשה לדבר.

לפחות פה, בניגוד לגדנ"ע, המפקדות שלנו לא מטומטמות ו/או דורשות כאפה. המפקדות שלנו דיי טובות ואני אשמח להגיע איתן לשבירת דיסטאנס, הסמלת גם בסדר (ונראה לי שאני נושא חן בעיניה, או שהיא סתם מאוד נחמדה אליי), המ"מ היא אמנם אגומניאקית אבל בהחלט לא מטומטמת, וגם הסמ"פ שלנו בסדר גמור. אף אחת מהרשימה הנ"ל כמובן לא מתנהגת אלינו כמו לחברים שלהן, אבל הן לא מתעללות בנו כמו המפקדים הדביליים בגדנ"ע. הדבר יצר בעיה, כי חשבתי לעשות סיסמא בסגנון "האיי.קיו של המפקדת לוקה בחסר - עד מתי ינואר 2010", אבל לאור העובדה שזה לא נכון, החלטתי לחזור מעט אחורה ולהגיד "הארגון בבקו"ם לוקה בחסר - עד מתי ינואר 2010" (אם מישהו רצה להגיד לי "עד פברואר", זה לא מצחיק).

והרי מספר חוויות והערות משניים וחצי ימי הטירונות שלי:

תיק הת"ש שלי ריק. ככה זה כשגרים ביישוב שהוא המקבילה הפריפריאלית של צפון תל-אביב, ההורים לא גרושים ו/או פצועים (וכאן יבוא ציטוט של יעקב כהן: "פששש, הסתדרת. איך השגת אבא נכה?").

כשהלכנו לתשאול רפואי, וכולם קיבלו כל מיני הקלות ופטורים כמו פטור זקן, פטור מריצה, שבע שעות שינה רצופות, אפשרות לשבת עשר דקות אחרי כל עשרים דקות עמידה וכו', ההקלה שאני קיבלתי היא רבע שעה תוספת זמן במבחנים. זה נורא נחמד שיש כמה מבחנים עיוניים, אבל זה כל מה שאתם מוכנים לתת לי?! יש לי בעיות גב וקואורדינציה, לכל הרוחות. הכי גרם לנו לקנא אחד שמקבל שתי מקלחות ביום לבד ושאסור לו לבוא במגע עם חומרי ניקוי (דהיינו פטור מתורנויות מטבח וניקיון).

במטבחים מחזיקים תבלין אחד בלבד: מלח. משום מה הטבחים בטוחים שאם ישימו הרבה מלח, הוא פתאום ישנה את מבנהו המולקולרי, ויקבל תכונות של תבלינים אחרים. התוצאה היא מלח עם מעט אוכל. אפילו אני שאוכל לרוב כמו שני אנשים וחצי לא הלכתי לבקש מנה שנייה מהגועל הזה, ולמרבה הפלא פשוט אבד לי התיאבון (אם זה סתם לא טעים במיוחד אין לי בעיה לאכול מזה עוד. פה מדובר באוכל שממש פוגע בתיאבון).

מסתבר שהאוהלים שלנו מתלקחים תוך שבע שניות, שאין מטף בעמדה ושהתשתיות מיושנות. אני רוצה להבין: אני עכשיו חלק ממערכת שאוכלת את תקציב המדינה, אז למה מתקמצנים על הבטיחות שלי? אפשר לחשוב שביקשתי לבוא לשם.

כשסיפרתי למפקדת שלי בשיחות האישיות שאני כותב מאמרים היא הציעה להביא איתי משהו לבסיס כשנחזור אליו מהסופ"ש. אמרתי לה "אולי, נראה", כשהסאב-טקסט למעשה היה "לא נראה לי לחשוף ישר את העובדה, מול חיילים, שאני לא בדיוק מהתומכים הכי גדולים של מבצע עופרת יצוקה או של גיוס חובה".

הנעליים הצבאיות זה דבר שנועד לדפוק לנו את הרגליים. עדיין כואבות לי הרגליים מכל ההליכה הזאת.

כל הדיגומים האלו של המדים זה הדבר הכי מעצבן בעולם: כל הנסיעה הביתה היום בדקתי שאני מדוגם מלפנים ומאחור, בשביל שלא יבוא איזה מ"צ (או בשפה המקצועית: מנייק) וידפוק לי דוח.

יש איתי כמה חבר'ה לא רעים במחלקה: לאחד מהם גם קוראים אוריה, והוא האנטיתזה שלי: בעוד שאני אתאיסט אשכנזי, הוא חובש כיפה מזרחי. יש איזון. כמו כן יש שם מישהו שתפס בעיקר באמצעות שם המשפחה שלו: רייך (הייתי אומר שהיה מבדר אם היו קוראים לו משהו רייך השלישי, אבל הוא אמר לי שזה שחוק). יש עוד כמה, ועם אחד שאני עוד לא זוכר איך קוראים לו, הייתה לי שיחה חביבה:

הוא: כולם אומרים שצריך לעשות בצה"ל משהו שיעזור לך אחר כך בחיים.

אני: משטרה לא ממש תעזור לי במה שאני רוצה לעשות בחיים.

הוא: אבל במשטרה אתה יוצא יומיות, ואז יש לך חיים.

מה שנכון - נכון. אני כמובן כבר הפעלתי את הפרוטקציות העומדות לרשותי כדי לא לשרת בשח"ם.

זהו, אלו הדברים העיקריים מהטירונות. אולי יהיו עוד דברים בעוד שבועיים, עד אז צפו למחר לפוסט סאטירי על אירועי דיומא.

עד אז המסקנה העיקרית שלי היא: טירונות זה חרא של דבר.

לילה טוב.

נ.ב. מי שמוצא כמה ראשי תיבות (שבאו פה בכמויות בהשפעת צה"ל, שמלבד נשק הוא גם היבואן מספר אחד של ר"ת) שונים יש פה מקבל הארכה לשעת ט"ש (כפוף לאישור המפקד/ת).

שלום לכם.

אז זהו, גם יומי הגיע, ומחר אני צריך לקום בחמש לפנות בוקר בשביל להתייצב בשבע וחצי בתחנה המרכזית בחיפה, כי משום מה צה"ל חושב שזה מגניב להתעלל במי שמתגייס אליו. מובן שהפוסט הראשון שאני אעשה כשאני אחזור משם יהיה על ה"חוויות" מהטירונות, והיום אני עושה פוסט סיכום של כל הבירוקרטיה שהייתי צריך לעבור בגלל שהם דבילים (הקוראים הקבועים סביר להניח מכירים את הסיפורים שקיבלו פה נוסח חדש):

• יש לי קצת בעיות קואורדינציה וסיפרתי על זה לרופא של לשכת הגיוס. קודם כל הרופא הדביל רשם שאני טוען שאני סובל ממחלת שרירים (איך האנשים האלו מתקבלים ללמוד רפואה?), ואז אמר לי ללכת להיבדק אצל ניאורולוג, וכשיהיו לי תוצאות הבדיקה לבוא שוב ללשכת הגיוס. בגלל שאין ניאורולוג ביישוב שלי, הייתי צריך להוציא כסף על תחבורה ציבורית לנהריה ולהוציא עוד כסף על הניאורולוג עצמו. גם אני וגם הרופא של לשכת הגיוס (מישהו אחר עם קצת יותר שכל) החלטתנו שצריך חוות דעת נוספת, ואז הוא שלח אותי לניאורולוג של הלשכה (והייתי צריך לבוא במועד אחר). בארגון שפועל על פי כללי ההגיון קודם כל ישלחו אותך לניאורולוג שלא יעלה לך כסף כי הוא שלהם, ורק אז, במידת הצורך, שולחים אותך לניאורולוג אחר. אבל מה לצה"ל ולהגיון? ככה מצאתי את עצמי בא ללשכת הגיוס שלוש פעמים.
• זומנתי למיונים להיות כתב בעיתון "במחנה". נאמר לי להגיע ברכבת ושיחזירו לי את הכסף במקום המיון וגם שיתנו לי שובר לנסיעה חזרה. התיאום בין המטלפן שאמר לי את זה למציאות לוקה בחסר, כי מה שעשו בסופו של דבר זה לתת לי טופס לתת לשלמייה בלשכת הגיוס שיחזירו לי את הכסף על הכרטיסים. כשהגעתי ללשכת הגיוס, נתתי לחיילת בשלמייה את הטופס ואת הכרטיסים, והיא אמרה שאין לה מזומן. שאלתי האם אפשר לשלוח את הקבלות בדואר ללשכה בדואר על מנת שיוכלו לשלוח לי המחאה, כמו שעשיתי פעם כשזומנתי טלפונית לחיל המודיעין. נאמר לי שלא, ושאני צריך להגיע פעם אחרת ללשכה. שאמא שלך, חיילת מטומטמת, תגיע ללשכה. אני צריך לנסוע מעל שעה בתחבורה ציבורית בשביל להגיע ללשכת הגיוס, ואני עלול לגלות שוב שאין לכם כסף. בקיצור, זונות.
• זומנתי למיונים לעתודה במתמטיקה. עד כאן הכל טוב ויפה. יש שוברים, עושים את זה בשעה סבירה ככה שגם מי שלא גר במרכז יכול להגיע בזמן בלי להוציא את כל הונו על רכבות שלא מקבלות את השוברים. הכל דבש. אז הגעתי בזמן וחיכיתי עם עוד חמישה אנשים להיכנס לבחינה. חיכינו. וחיכינו. וחיכינו. בסוף הפקידה שמה לב שאולי משהו לא בסדר ושאלה אותנו אם אין פה איזשוהי טעות (הטעות היחידה פה היא שצה"ל לא נותן פטור לאנשים בלי מוח. אם הוא יפתור את העניין הזה הכל יילך חלק בצה"ל). אחרי המון זמן נזכר האחראי על המבחן להגיע, ועד שהוא הגיע הסתבר לנו שבמקום בו חיכינו (בית השריון) אף אחד לא ידע שיש מיונים. איך לא הפסדנו במלחמה בעזה רק אלוהים יודע.
• גאוני צה"ל נתנו לי שני מיונים. המלכוד: שניהם באותו יום ובאותה שעה במרחק של כמה שעות נסיעה אחד מהשני. חבר'ה, תיאום זה שם המשחק.
• קיבלתי זימון טלפוני לעתודה. בסדר. שאלתי מה עם החזרי נסיעות והפקידה אמרה "נראה". כמו שאומר אסי כהן, "פה חשדתי". יכולתי אמנם לנסוע באוטובוסים שזה יותר זול, אבל זו גם התעללות עצמית שאפילו מזוכיסטים לא עושים לעצמם, לנסוע מהגליל לתל-אביב. אז נסעתי ברכבת. כשהגעתי למקום שאלתי מה עם החזרים, והם אמרו לי לשלוח את זה לבניין בו זה נעשה (בית אליהו) והם כבר ישלחו לי המחאה. מסתבר שהפקידה שהייתה שם אמנם נחמדה אבל זה בא לה על חשבון השכל: התקשרו אליי להודיע לי שהקבלות לא אמורות להישלח לבית אליהו אלא למקום אחר, ושהם שולחים את הקבלות חזרה אליי. פה כבר לא חשדתי, אלא כבר הפנמתי והוכחתי שבאמת אין עם מי לדבר: בכל מקום נורמאלי היו שולחים את הקבלות ישר למקום הלא נכון, ולא מכריחים אותך להוציא עוד כסף על בולים ומעטפות. אבל מה לצה"ל וליעילות? כשקיבלתי חזרה את המעטפה, גיליתי שהם לא אומרים לי לאן אני כן אמור לשלוח את הקבלות (חבר'ה, זה כולה 150 שקל, לא צריך להתקמצן על זה). חברים, אני אמנם לא דביל, אבל אני עדיין לא מתמצא מספיק בנבכי הבירוקרטיה המזורגגת שלכם.
• צה"ל הגיע לרמה מדהימה של חוסר יעילות: הוא זימן אותי לחיפה בשביל למלא מנילה. לרוב הם נותנים לנו לעשות את זה באינטרנט, אבל הם החליטו שיותר ירוק לבזבז נייר ולתת לי לבזבז את הזמן. אבל זה ניחא. גם פה, לשמחתי, הם עשו את זה בשעה כזאת שהייתי יכול להגיע באוטובוסים בלי חשש לאיחור. אבל מה? הם אמרו לי שמלב המפרץ, אפשר להגיע ללשכת הגיוס בקו 111. מי שימצא איזשהו קו 111 יקבל את החזרי הנסיעות שלי, אם אי פעם אני אקבל אותם.
• במשך מעל לחודש צה"ל לא היה מתואם עם עצמו אם אני מתגייס ב-24.1 או ב-26.1 (בסוף זה כמובן ב-27.1). אבל אין חדש תחת השמש.
• צה"ל זימן אותי לכנס, ועוד לפני שהיו איזשהם מיונים לדבר הזה, החליטו שאני לא מתאים. הם כמובן לא מצאו לנכון להודיע לי על זה, ואסור לי להתמיין למיונים אחרים כל עוד אני נמצא במיון הנ"ל. בצה"ל מניחים שמה שאתה לא יודע לא מכאיב לך. לא, הוא רק דופק אותך.
• וכמובן, יש לי במגירה כ-10 צווי גיוס לתאריכים שונים, רק שניים מהם קשורים לדחיית הגיוס שלי בשביל שנת השירות.

אבל איפה הכיף הזה ואיפה הטרטורים שאני עומד לעבור מחר בבקו"ם ואז בטירונות?

יום טוב לכם.