לאחר שנענע העבירה לי את הלפיד (ורק אליי. חה!), הרי פוסט השקרים הגדול!

אמנם היה פוסט דומה ב-1 באפריל, אבל הנה כמה שקרים נוספים, יותר גדולים שאנשים נוטים לספר.

אבל לפני זה, מומלץ שתדעו מה חוקי המשחק, כפי שנהגו בידי הממציא, פיקולו:

א. לפיד. חייבים לקרוא לזה "העברת הלפיד". העברת השרביט נשמע גיי.

ב. לפיד. חייבים לקרוא לזה "העברת הלפיד". העברת השרביט נשמע גיי.

ג. צריך לכתוב כמה שיותר משפטים שאתם פשוט בטוחים שאנשים משקרים לכם, כמו "מה, בכלל לא למדתי למבחן הזה" או "סיינפלד יותר טוב מחברים".

ד. רצוי להשמיץ את נענע.

אז נתחיל בכך שאין פה טעות, סעיפים א'+ב' אמורים להיות זהים. כנראה שפיקולו סובל מאלצהיימר כה חמור, שאפילו שכאשר הסעיף כתוב לו מול העיניים, הוא שוכח שהוא כתב אותו. בקשר ל-ג', אכן זה שקר להגיד ש"סיינפלד" טוב יותר מ"חברים", ותעשו לי טובה, כולם יודעים שאין לכם חיים (אתם משוטטים בישרא-בלוג, בכל זאת), אז דיי ברור שכן למדתם למבחן.

וכעת, לרשימת השקרים הגדולה:

• "נשות הטייסים" זו אחלה סדרה.
• אני דווקא אוהב/ת לנקות את הבית לפסח. (אם זה עושה לך כל כך טוב, בוא/י לנקות גם אצלי)
• המדים של צה"ל נראים טוב.
• אני דווקא נראית טוב במדים. (כשזה נאמר ע"י בנות. מדים לא עושים עמכן חסד, תפנימו)
• אותי לא מעניין המראה החיצוני. אני מחפש אופי.
• מי צריך אירופה כשיש לך את הלונה פארק בת"א? (לרוב נאמר ע"י אנשים שמעולם לא חוו את העובדה שיש טוב יותר)
• צביקה הדר ממש מצחיק אותי ב"כוכב נולד".
• אני אוהב/ת נבטוטים.
• אני דווקא מחכה בתור. (בכוונתך להגיד, במקרה שאין כזה)
• אני דווקא אהבתי את העונה החדשה של "שבוע סוף". חבל שהורידו.
• אני לא שומר/ת כשרות בגלל דת או משהו. אני עושה את זה בשביל הבריאות.
• אני אוהב את התחנה המרכזית של ת"א.
• אני אוהב לקרוא "ישראל היום".
• אני לא עושה את זה בשביל כסף. (נכון, כי עבודתך כמנהל בנק היא פשוט תרומה לקהילה)
• דובי גל דווקא נראה בסדר. (יחסית למה?!)
• הבלוג של מרמוז לא מצחיק אותי.
• הקומדיות של ג'ים קארי מתוחכמות.
• תביא קבלות ונחזיר לך את הכסף. (כאשר נאמר ע"י פקידת מיט"ב שמזמינה אותך טלפונית למיונים)
• מזג האוויר בעמק הירדן בקיץ הוא סבבה. (אני מדבר איתכם על קיץ. לא על החורף שמתחזה לקיץ, אלא על הקיץ)
• קובי פרץ טוב יותר מבני גודמן.
• השם של הבלוג של נענע, "בלוג", הוא שם ממש טוב. (מצטער נענע, אבל ביקשו להשמיץ אותך)
• שרביט נשמע גיי.
• אני אוהב/ת ישראלים ביום העצמאות.
• זו רשימת שקרים גדולה במיוחד.

והשרביט (סליחה, לפיד. שרביט נשמע גיי) עובר, איך לא, למרמוז מלך הקופים. בנוסף הוא מועבר גם לחסר מעש ולדולף.

יום טוב.

הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה, בקול ברור ועמוק: לצה"ל יש את המדים הכי מכוערים בעולם (ולא, המדים של חמאס זה לא מדים). אני כרגע מוציא מהעניין את מדי חיל הים וחיל האוויר ומדבר על חיל היבשה. המדים הללו, בצבע ירוק נזלת (סליחה, המפקדת, אבל לקרוא לזה ירוק זית יהיה שקר. זה היה נכון אם לזיתים היה צבע של נזלת), שאחרי שמכבסים אותם הם עדיין נראים כאילו יש עליהם שכבת אבק. מדים שכאלו הגיוניים למדי העבודה והקרב, אבל איך בדיוק אני אמור להיראות ייצוגי במדים האלו?

גם מדי חיל הים והאוויר בצבע חום בהיר הם לא כזה שוס, אבל הם עוד איכשהו נראים נורמאליים, ולא כאילו מישהו התעטש עליהם.

הנה האמת הכואבת והברורה: אני מעדיף להסתכל על כנס של בכירי אס.אס ולא על הטקסים של צה"ל. אין מה לעשות, אבל הנאצים המחורבנים הללו ידעו לפחות לעצב מדים יפים. גם מדי הוורמאכט, אגב, נראים טוב.

ועוד משהו קטן: מה נסגר עם הכומתה המזוויעה הזו?! הדבר היחידי שלא ברור לי בדרך שבה הומצאה הכומתה זה האם מי שהמציא אותה ניסה לכסות על זה שהוא דרס חתול או תן. אז כן, זה נראה נחמד בתור ברט לצרפתים או בתור הכובע ה"אמנותי" שהבמאים שמים (תודה לאל שבא שפילברג והחליף את זה לכובע מצחייה). אבל בתור כובע ייצוגי?! אין דבר יותר מגוחך מהתמונה בה אשכנזי נמצא ליד ראש הצבא האמריקאי, שחובש את כובע המצחייה המפורסם (משמש שוטרים, טייסים, קברניטים וכו') בעוד אשכנזי עם הכומתה המרוטה שלו, שצברה בהחלט מספיק פז"ם.

המדים היחידים של צה"ל שנראים נורמאליים הם המדים הטקסיים של חיל הים והמדים של הטייסים (או לפחות אלו של דן חלוץ).

ושיעזור לי אלוהים (אם הוא קיים), למה אפילו הדרגות של הקצינים נראות כאילו עיוור עיצב אותן?! מה הרעיון שהפלסטיק שמהווה רקע לפלאפלים ולחרבות הוא אדום? מה בדיוק חשבתם לעצמכם?! מה עבר לכם בראש כשהחלטתם לשלב אדום עם ירוק?! אפילו בימי העיצוב המזוויע של הבלוג הזה, לא העליתי בדעתי לשלב אדום עם ירוק.

למה אי אפשר מדים נורמאליים, כמו של הצבא האמריקאי? לצבא האמריקאי, לפחות בטקסים, יש מדים נורמאליים, חלקם אפילו מעוצבים כמו חליפות. ואם לא של הצבא האמריקאי (או של האס.אס) אז למה לא לפחות כמו של המשטרה? אמנם בעצם מדובר באותו דגם של מדים רק בצבעים שונים, אבל של המשטרה נראים טוב. נתחיל מזה שבמשטרה המכנסיים והחולצה לא באותו צבע, ככה שזה לא נראה כאילו מדובר בסרבל גדול ומכוער במיוחד, אלא במשהו באמת ייצוגי. שנית, לשוטרים יש כובע נורמאלי. שלישית, הדרגות בצבע כסף ללא רקע, וכסף וכחול ביחד נראים טוב (כנ"ל כסף והירוק של משמר הגבול).

אז מ"צ יקר, מ"צ חביב (שייקח אותך השטן), בבקשה תהיה אדיב, וכשאתה נותן לי דוח על חוסר דיגום, תבין שחייל מדוגם להפליא, לא נראה הרבה יותר טוב ממישהו שלא כיבס מדיו שבועיים, עם החולצה מחוץ למכנסיים, בלי גומיות, ועם שלושה כפתורים פתוחים בחולצה.

ולמען הפרוטוקול: אם אני אומר על משהו שהוא מכוער, זה כנראה באמת מכוער.

יום טוב.

אכן, רבותיי, אתמול (חמישי) נפל הפור.

או במילים אחרות החלטתי להיפרד ממדי השוטר בצבע כחול-שמיים ולחזור למדי צה"ל בצבע ירוק-תראו-מה-יצא-לי-רק-עכשיו-מהאף.

אני אמנם עומד מאחורי מה שאני אומר, ששירות חובה במשטרה עדיף על שירות חובה בצבא, אבל מכיוון שהאופציה היחידה שניתנה לי הייתה להיות סייר, העדפתי לוותר על נסיעה בחינם בבגדים אזרחיים ולחזור לאימת המ"צ והרס"ר (אגב, שמתם לב שרוב הרס"רים הם כבר בדרגת רס"מ ומעלה?). למה לא רציתי להיות סייר? פשוט: עם בעיות הקואורדינציה שלי (שאמנם לא נותנות פטורים אבל עדיין מגבילות) להיות סייר זה לא בדיוק שיא התרומה למדינה. אמנם גם בצה"ל קיים סיכוי שהוא לא בלתי-סביר שתרומתי למדינה תהיה זניחה במסגרת תפקיד עציץ כלשהו (ירוק, לא עושה כלום ושותק), אבל נקווה שעם קב"א גבוהה נוכל למצוא משהו מאתגר.

אבל ייקח זמן עד שכל הדברים הללו (ירוק, מ"צ, עציצים) יקרו. למה? כי צה"ל צריך לאשר שהוא מוכן לקחת אותי חזרה. צה"ל צריך כמה ימים בשביל לאשר את העניין הזה. לאחר מכן אני צריך להגיע עד למטה הארצי בירושלים (מה רע תל-אביב, מה?! כולה עיר בירה), להחזיר את כל הציוד ששייך למשטרה, לקבל את החוגר בחזרה, לנסוע הביתה, לעלות על מדי צה"ל, לשים במקום כובע שוטרים את החיה המתה הזאתי שמשום מה נקראת "כומתה" ולהגיע לבקו"ם (אתם יודעים, המקום הזה שאליו ברוב המקרים אנשים מגיעים על אזרחי, יוצאים על מדים וחוץ מלאנשים שהיו באוטובוס שהגיע אחריהם אין להם למי לקרוא "צעיר"), שם קצין המיון יקבע לי שיבוץ מחדש.

אין לי יותר מדיי ציפיות מהתפקיד המיועד לי. מה שכן, כאדם ציני וסרקסטי שכמוני, אני מקווה בפינה נסתרת בלב, שהוא ייתן לי אפשרות להתנקם במ"כיות שלי מהטירונות (ואם יצוץ לו איזשהו קורס, אז גם שם). אבל זה לא תנאי הכרחי. אתם מכירים אותי, אני לא טיפוס נקמן (אה, רגע, אתם לא מכירים אותי. שזה יישאר ככה).

אז זהו, אעדכן אתכם במתרחש בחיי כשאטרח סוף-סוף לגלח את הכומתה.

סופ"ש נעים.