הרי כמה הערות חסרות חוט מקשר, קשר לחיים, והחשוב מכל: קשר לפוליטיקה (לך תבין לובשי מדים ירוקים...):

קודם כל, הגיע הזמן שיפסיקו עם סיכומי שנה עברית וסיכומי שנה אזרחית. אני מבטיח לכם שהאתאיסטים לא ייפגעו יותר מדיי אם יעשו סיכום לשנים העבריות בלבד, ואני מאמין שהדתיים לא ייפגעו יתר על המידה במידה ויוחלט על סיכומי שנים אזרחיות בלבד. כי הרי איך שלא יהיה, האתאיסטים והדתיים יסכימו שסיכומי שנה זה דבר מיותר ודבילי, ושאם זה לא מצחיק אפשר גם בלי זה.

לאור המתרחש לאחרונה בצמרת צה"ל, כמה זמן ייקח עד שיפיקו את הטלנובלה "נשות האלופים"?

היום עשיתי טסט (רביעי כבר, אני מקווה לעבור. אעדכן בהמשך). הטסטר שלי היה הטסטר הכי נורמאלי שהיה לי עד היום. הוא גם נראה כמו הגרסא החביבה של דניאל פרידמן (מתולתל, ממושקף, אף ארוך וקול גבוה). אם הוא היה שר המשפטים, לא היינו שומעים את בייניש מקטרת כל כך הרבה.

פרופסור ישראלי זכה בפרס היוקרתי ביותר למתמטיקה. סביר להניח שבישראל חוץ ממנו אף אחד לא יכול לחשב את ההסתברות שדבר כזה יקרה...

מתי כבר ייגמר החופש הגדול?! מה הרעיון הגדול לחזור הביתה לסוף שבוע ושהאחים שלי נשארים לישון עד מאוחר, גאד דאמט?! יוחזרו הלימודים (ורצוי לשישה ימים בשבוע) לאלתר! או לפחות עד שאשתחרר (מה?! כולה שנתיים וחצי. איף איי קן דו איט, אבריבאדי קן).

למה כל כך חם במדינה הזאת?! באמת, אלוהים, בחייאת, עשה טובה: בגלות הבאה תשנה כבר את ההיסטוריה ותהפוך את איסלנד או לפלנד למדינת היהודים, בסדר?

סופ"ש נעים.

פרנק הביט בי המום. טוב, אני מניח שגם אני הייתי בהלם לו הדבר היה קורה לי. בכל זאת, לא כל יום אתה מגלה את משמעות העובדה שהסבים שלך מצד האבא והסבים שלך מצד האמא הם אותם סבים.

הכל התחיל מאיזה רעיון מטומטם של גבלס. הוא החליט שיהיה קורע לראות כיצד יגיבו אנשי הממשל כשיפיץ מזכר בו יהיו כתובים הסימנים לכך שההורים שלך אחים. המזכר התחלק לכמה קטגוריות: "רמזים שמספיק אחד מהם על מנת לדעת שהם אכן אחים" ("לשניהם יש אותם הורים", "אבא שלך הוא גם דוד שלך" וכמובן הרמז שדרכו הבין פרנק את העניין), "רמזים שיכולים להעיד אבל לא בטוח" ("לאמא שלך היה את שם המשפחה הנוכחי שלה גם לפני החתונה", לדוגמא) ועוד קטגוריות אידיוטיות.

"אולי עכשיו אתה מבין איך יצאת ככה," אמרתי לו.

"כבר עדיף להיות יהודון!" התעצבן פרנק. "והם גרועים מעכברושים מעבירי מחלות!"

"נאצי מסריח," סיננתי לעברו.

"אמר הוגה הרציונל של הנציונל," החזיר לעברי פרנק את שנינתו המוכרת.

"היי, רציתי להיות שליט גרמניה, הייתי צריך למכור לכם איזה זבל," אמרתי.

"אדולף," אמר פרנק, "אל תזבל. אתה מאמין בזבל הזה שאתה מוכר."

"אני הומוסקסואל ממוצא יהודי," הזכרתי לו. "אני בבעיה רצינית אם אני מכיר בזה."

"טוב, מה יהיה איתי בעניין?" הוא שאל.

"מה אתה רוצה בדיוק שאני אעשה? אארגן לאמא שלך הורים חדשים?"

"זו אפשרות."

"אני פיהרר, לא קוסם."

"אז בשביל מה אתה טוב?"

"תגיד, אני צריך לחזור על ליל הסכינים הארוכות בשביל תסתום את הפה?"

"איך באמת התחיל ליל הסכינים הארוכות?" שאל פרנק.

רהם הזה, באמת שבא לי להרוג אותו. כמה אפשר לשמוע אותו מקטר על זה שאנחנו צריכים לעזוב את השמרנים האלו ולהרוג אותם?

"אבל אדולף," הוא אומר לי, הפוץ, "אני רוצה כוח אמיתי."

"ארנסט, תקשיב לי ותקשיב לי טוב," אמרתי לו. "עוד דקה אחת לא רק שאתה לא תהיה הראש של האס.אה, אתה תהיה בלי ראש."

"אבל אדולף!" התעצבן הקלוץ הזה.

"ארנסט," ניסיתי להגיע מגישה פייסנית. "אתה היית בפוטש במרתף הבירה?"

"לא."

"אני כן. אתה יודע איפה ביליתי אחר כך? בכלא."

"אבל זה לא אומר שאתה צריך לכשול פעם נוספת."

"מה אמרת, ארנסט?"

"שזה שהיית פעם כושל לא אומר שאתה צריך להיות כושל עוד פעם."

"מה הסיסמא שלנו, ארנסט?"

"הפיהרר לא נכשל, הוא בוחן אסטרטגיות."

הנהנתי לו, בתקווה שהוא יבין את הרמז.

"אז אין סיבה שלא תבחן את האסטרטגיה הזו שוב."

"אז אתה מבין," הסברתי לפרנק, "הוא עלה לי על העצבים, החלטתי להיפטר ממנו, ועל הדרך גם מכל האס.אה המטונפים האלו. כמה אפשר לשמוע אותם מקטרים? תהרוג אותם, זה מה שאני אומר."

"אז בוא נחזור לעניין," אמר פרנק, שעובדת היותם של הוריו שני אחים נתנה בו את אותותיה, "בשביל מה אתה טוב?"

וזה למה נתתי להנס פרנק לטפל בפולין.

הבהרה: סיפור זה, מעבר לשמות, לא מתבסס על שום מידע היסטורי. הוא סיפור הומוריסטי ומפגר שנועד בסך הכל לתת סיבה לכתוב את שורת הפתיחה. כל השואב מפה מידע היסטורי לצרכי מחקר הוא אידיוט. אבל ממש. שיקרא את המסמך של גבלס, אולי הוא ימצא שם משהו.

אילו שבועיים עברו על כוחותנו:

נתחיל בזה שצה"ל גילה סוף-סוף ששימוש בהיגיון פשוט יכול להועיל לכל הצדדים, ודחה את מבחן הספורט של המיונים לקצונה עד אשר ייגמר גל החום (דהיינו, עד השחרור המיוחל).

ביום שני האחרון נאלצתי להעביר שיעור לגדוד של כפיר. אמנם, נכון, אני נהנה לעשות דברים כאלו ולעמוד מול קהל, אך דיי נמאס לי מכל אידיוט שחושב שבגלל שיש לו עשירית הדרך לנקודה בה יוכל לשאול "עד מתי" בלי להיחשב לצעיר חוצפן, כומתה מנומרת, נעליים אדומות ושהוא לוקח את הנשק הביתה הוא יכול לזלזל בכל אחד שמה לעשות ניחן בהפרעות קואורדינציה והרבה רצון טוב (לא למען הטמטום הצה"לי, אבל עדיין יש רצון טוב). אבל, כמו שאומרים היידיים, נו שוין.

אך האירוע המסעיר ביותר של השבוע היה התחלפותו של רס"ר הבסיס שלנו. רס"ר הבסיס הקודם שלנו הראה שניתן לעבור קורס רס"רים, לשמור על תפקודו התקין של הבסיס ועדיין לתת למוח לעבור תהליך של נורמליזציה לעבר השפיות. היה עצוב מאוד לחתום על טופס הטיולים היוצא שלו (עבדכם הנאמן זכה בכבוד המפוקפק). במקומו הגיע רס"ר חדש, שכבר באותו יום שבו הרס"ר הישן טייל ברחבי הבסיס על מנת להחתים על טופס הטיולים שלו, החליט לעשות לנו מסדר נקיון במגורים. תענוג מפוקפק שבימים כתיקונם (בסדר, אולי המילה "כתיקונם" לא ממש נכונה לימים בהם אני נמצא במסגרת הצבאית, אבל לא מצאתי משהו יותר טוב) שמור לקציננו האהובים. הרס"ר הזה הוא לא הרס"ר של הבה"ד שלי (שקורע להנאתו פטורי זקן של מי שקצת חורג מהקריטריונים), אך הוא בהחלט לא עושה רושם שהוא יהיה טוב כמו הרס"ר הקודם. רובנו חושבים שהוא רוצה לעשות את הרושם של הרס"ר הפסיכופת ושהוא בסדר, אבל הוא כבר הצליח להוכיח שמשהו במוח שלו נדפק במהלך קורס הרס"רים אם לא קודם. הוא דרש מחיילים שישנים על מזרנים אזרחיים להחליפם במזרנים צבאיים, וממי שישן על יותר ממזרן אחד לתקן את המעוות (או בקיצור: בשביל מה שחייל יישן טוב ובנוחות בלילה? למה זה טוב? עדיף שישבור את הגב, יתעורר כל הלילה מכאבים ואחר כך ילך ויסחוב ציוד). כמו כן הוא גם גזען לא קטן (והרי ציטוט: "מי ישן במיטה הזו? ערבי?". מה, לא ידעת שערבים לא ישנים על מיטות? הם ישנים על ערמות חציר, זה הרבה יותר נוח להם, לערבושים הללו).

אכן, צה"ל יודע לעודד את רוחו של החייל הפשוט, אך יודע עוד יותר כיצד לשבור אותה.

סופ"ש נפלא.