סיפור אהבה

"הוא הביט בה באותם ימים, במילים אחרות. בחן כיצד ידיה אל תוך עצמה מקופלות. וקינא לה; כי אין מה לעשות. מאשר להביט בה אותם ימים בעצבות עינייה היפות. הוא שלח לה כמה מכתבים במנגינות. ניסה לגעת בצליל מתוך רצון לקוות שאם בדרך זו ייגע בעצמו, היא גם אולי תחוש בו. אך העולם סובב סביב סביב, והאלים חומדים לצון, לא שבבנות-ים האמין. אך תמיד חשד באירוניה ביקום...."

אני כותב ומוחק מילים

לא יודע מה רוצה לומר, על מה לספר.

אני קורא את הכנות שיש בך ומקנא.

אני מחכה לעונש הגורל על כך שפגעתי בך, ועדיין מחכה.

אז אני מבין שלא החלפת מספר וכתובת מייל

ומקווה שיש לך לפחות איזה/ו חבר/ה לחכות עימה בסוף יום לימודים/עבודה למונית.

לפחות מגדלור אולי מאיר בך מעט קצה של אופק

ומי יודע מה החבר בסוף איתך ירפא.

הדרך שנפרדנו הייתה נוראית

אך זו הדרך היחידה שהכרתי, ראיתי, בשבילנו.

עד כמה בשבילך, ועד כמה בשבילי, זה כבר ראות מבט פסיכולוגית,

(אדם המעוניין בטובתו של האחר, אך בעצם כלוא בדרכו שלו).

ובזה את מבינה יותר ממני.

ומה הסיבה למילים, למחשבות, לרצון לדעת?

אין זה דיימון ריץ' שהתנגן בהסעה לפני שבוע

גם לא הכלב בחדר של דב

לא "קלאסי פוגש עולם" שלקחתי עימי שאשאר ער בנהיגה באחת בלילה

לא סרטים כמו מהפך של הלן שיש עכשיו, או Westside Story שמונח בארון.

גם לא מבט פנייך לעיתים לעת ליל

ולא חנות סקטים שהלשינו שיש באזור

לא אוסף פיות שמאיה מראה לי

ולא שירים שמפוזרים בין קלסרים בחדר ובזיכרון.

ואת יכולה לומר שזה מתוך בדידות

את יכולה לומר שזה מצורך לסגור מעגל או דלת

אני יכול לומר שבכל מקרה זו דוגמה נוספת לאנוכיות מושלמת.

והייתי רוצה להאמין שאני מכיר אותך בכמה דברים

והאמת היא, שברובם לא.

(בטיפול פסיכולוגי אגב הייתי כבר מספיק שנים

אינני רואה עצמי כרגע חוזר לתוכו).

בסיכום אותו חלק של הסיפור, היה זה בין שני רבדים

האחד שמבין שאת אוהבת אותו, והאחר מאמין/מפחד שכל רגע תתעוררי

בסופו של דבר עשיתי מה שאני הכי יודע לעשות

לחתוך ולצאת.

יש בכך איזשהו הבדל בנינו: את פוגעת נפגעת וחוזרת ללטף, אני נפגע פוגע ומתנתק.

ומה בכך במכתב זה?

אינני יודע גם לענות

תמיד אדאג לך

ואקווה לך לטוב

לא משנה לאן דרכנו מובילות.

תודה על השירים

לילה טוב ונעים

אוגי

15/12/2006