סיפור אהבה

אני מניחה שמגיע לך מזל טוב על העבודה החדשה, על המעבר לדירה חדשה ועל החברים החדשים.

השנה אמורה להיות טובה מאד לדליים, מתוכנן להם הצלחה רבה בתחום החברתי ובתחום העבודה, אבל איכשהו גם צפויים קשיים כלכלים.

מדהים איך שלמרות שאנחנו רחוקים כל כך זו מזה ושוב מזו, אנחנו לא כל כך שונים. כמעט עזבתי את העבודה, אחרי שראיתי בעיתון מודעת דרושים למשרת "יועץ אקדמאי" באונ' הפתוחה. הבטיחו לממן את הלימודים, החזרי נסיעות ועוד המון דברים טובים שאיו לי אותם כאן בטאוור.

עברתי יום הערכה, דינמיקה קבוצתית, משחקי תפקידים. חשבתי שהייתי נוירוטית. ואז אמרו שבעצם המשרה היא סתם מוקד של שירות סטודנטים. אני לא אוהבת כאלה עבודות. ולמרות שהתקבלתי, וכבר במוחי עברו המחשבות שהנה אני אעזוב את העבודה, והנה אני אעבור דירה ליד העבודה, והנה אתה בא ביומולדת שלי ומפתיע אותי ואז מופתע שאני כבר לא גרה עם ההורים, ויתרתי על העבודה הזו. במקום זה ביקשתי העלאה בעבודה שלי. הבוס אמר שיעביר את הבקשה שלי בישיבת הנהלה שתהיה ביום רביעי.
 

חזרתי להיות חברה טובה של בחורה שהיתה איתי בצבא. הגורל מדהים אותי שוב פעם, לראות בחורה כמוני, שנמצאת באותן סיטוציות שלי: לצאת עם קצין בקבע, לחגוג באותו יום חודשיים, ללמוד, להרגיש שהחברים נעלמים... אני ממש מרוצה. שמחה כל כך עליה. מקווה שאני והיא נמשיך להיות חברות טובות. עם חברות אחרות וידידים אחרים, אני שומרת על קשר, משתדלת להפגש אחת לשבוע עם אחד מהם. מרגישה שהחיים שלי חזרו למסלול.
 

גיסתי אמורה ללדת בשני לאפריל. ההריון מתקדם בסדר גמור. שלוש נשים נוספות במשפחה המורחבת שלי בהריון, ככה ממש נפתח לו שנתון וכולנו מתרגשים מאד. ביום שבת בפעם ראשונה ששמתי את יד שלי על הבטן של גיסתי. פעם ראשונה שלי שאני שמה יד על בטן של מישהי הרה. זה הרגיש מדגדג. אמא שלי אמרה לי לדבר אליו/ה, אבל לא ידעתי מה לומר. עכשיו היא מתחילה חודש שביעי, והתינוק אמור לגדול בערך פי 3.
 

אני כותבת את הרומן שלנו בעיוותים קלים. כותבת מדריך פסיכולוגי להתגברות על לב שבור. מנסה למכור את הגיטרה. קוראת ספרים. מבקרת במוזיאונים. יושבת בבתי קפה. סופגת תרבות וידע. משקיעה בעצמי, משקיעה באחרים, חיה חיים טובים ומרגישה שהשנה הבאה תהיה הרבה יותר טובה מזו הנוכחית.
 

רציתי לתת "ביג פיניטו" לשנה הזו. היום בחצות תתחיל כבר שנה חדשה, אתה יודע. אני והוא יוצאים לראות סטנד אפ בת"א, הופעה של עדי אשכנזי שאמורה להתחיל בדקה לחצות. אח"כ נחזור אליו לישון ביחד בפעם הראשונה.
 

זו לא תהיה הפעם הראשונה שנעשה סקס. למעשה ששלחת לי את המכתב הקודם זה היה אותו יום ששכבנו לראשונה. פעם ראשונה ששכבתי עם מישהו אחרי שניפרדנו. היה מעלף.
 

אז, כשניפרדנו, פחדתי שלא אוכל יותר לאהוב ככה, ליהנות ככה מסקס, או להיות עם המשפחה של החבר שלי ולהרגיש בנוח או לא להתווכח עם מישהו על אוכל. אבל זה קרה.

אני אוהבת בו כל מילימטר. בניגוד לאחרים, כרגע נראה שהוא מבין מה שיש לו ביד ודואג לשמור על זה מכל משמר. טוב לי איתו כל כך, כמו שלא היה לי טוב מזמן. למעשה, מאז שהיינו יחד. אני מאוהבת בו, חושבת עליו, חולמת עליו, רוצה אותו, מתגעגעת אליו גם כשהוא לידי, והוא מתגעגע, רוצה, חולם, חושב ומאוהב בי בחזרה. הוא מראה לי את זה בכל שניה שאנחנו ביחד ואין בי ספק, ואין דרמות ואין ריבים. פשוט אהבה אמיתי, בוגרת.
 

לא יודעת למה אני ממשיכה לכתוב לך. לכולם אני אומרת שיש לך בכלל חוצפה לכתוב אליי ושאני רוצה פשוט שתעלם לי מהחיים. שלא תכתוב, שלא תתקשר או שתופיע. גם לא בחלום. כולם אומרים לי לא לענות. אבל אני לא יכולה. חייבת שהמילה האחרונה תהיה שלי.
 

אולי לעולם תחזיק אותי על אש קטנה ואני תמיד איפשהו בתוכי כרוכה אחריך. אני שונאת את המחשבה הזו. אתה באמת הזאב הרע.
 

נחמד לשמוע שאתה נהנה מהעבודה החדשה בטח אתה נראה טוב עם הנעלים, הג'ינס והחולצה והתיק. בטח בקרוב תכיר שם מישהי, תירקוד איתה במסיבות הדביליות שלהם ותזיין אותה בכל מקום אפשרי במשרד, בבית שלה, בבית שלך ותבטיח את אותם הבטחות שהבטחת לי ותגיד את אותן המילים שאמרת לי. ואולי תתחתן יום אחד ויהיו לך ילדים משגעים ומוכשרים בטירוף, אבל זה לא הולך להיות איתי. ואיי דונט פאקינג קר אור גיב א שיט.
 

לא מוצאת היגיון בזה שאני קוראת לך. לא מבינה למה אני כותבת לך, כאמור. סקרנית - נורא. רוצה. לא רוצה. לא יודעת. תעשה מה שאתה מרגיש ומה שאתה רוצה. ואני אעשה מה שאני מרגישה ורוצה. לא מבטיחה מה יקרה הלאה. הפסקתי לחשוב כזה רחוק.
 

שנה טובה,

ממני

22/12/2006