אני מבולבלת ממך טל. קשה לי לכתוב לך. אני לא יודעת מה אני רוצה לכתוב בתגובה לזה שאתה לא יודע על מה אתה רוצה לכתוב.
נשמע כאילו אתה רוצה לחזור. אבל לא ברור לאן או למי או לֶמה? שנינו כואבים, דואבים, לא בוטחים. איך אפשר להיות ביחד? מה ההורים/החברים יחשבו עלינו? מה אנחנו נחשוב על עצמנו?
האסטרולוג ירון ליבנה יושב בTV ואומר שבני מזל דלי עוברים התלבטות עזה אם לנתק או לא קשר. הוא יעץ לנתק מבלי להסתכל אפילו אחורה. אבל לי זה קשה.
כשניפרדנו, הייתי אומרת לאביבית שלא הייתי חוזרת אליך, לא הייתי יכולה להיות ידידה שלך, לא כלום. אחרי שתיקה קצרה הייתי מוסיפה כמה תנאים שאולי כן היו מחזירים אותנו להיות יחד.
פעם שעברה הבטחת לי שתשתנה, שלעולם לא תעזוב אותי עוד, שלא משנה מה יקרה, אנחנו נעבוד על זה כדי שזה יצליח, כי אתה אוהב אותי. אמרתי לך אז שאני אוהבת אותך גם, והתכוונתי לזה והאמנתי לך. היום כבר קצת יותר קשה לי.
פעם אמרתי לעצמי שמע' יחסים זה כמו משחק בייסבול (משהו בסיגנון המשפט "אהבה זה כמו קניון"): לכל אחד מגיע 3 הזדמנויות עד שהוא יוצא לגמרי מהמשחק. אבל בכל זאת, עדיין ההיגיון מהדהד לי לא לשכוח ולא לסלוח.
ריבים קורים, כי זה סוג של תיקשורת, במטרה לשפר דברים כשהם תקועים וצריך להתמודד עם מריבות וויכוחים ולא לעזוב כשנהיה טיפה קשה. לא מרימים סתם ידיים. אם משהו חשוב לך, תלחם עליו. תראה שאכפת לך. אני חיכיתי לך כשהייתי צריכה. אתה ויתרת עליי פעמים רבות כל כך. אני מפחדת שתוותר עליי שוב.
קשה לי שלא לחשוב עליך, להתגעגע לזמנים הטובים שלנו ביחד. קשה לי שלא לתהות אם זה סימן שכשאני מגיעה לבן זוגי ורואה שב TV יש "סיפור הפרברים". קשה לי שלא לתהות אם זה סימן כשאני מתעוררת בין זרועותיו של נדב ואנחנו רואים ב VH1 את FRIDAY I'M IN LOVE. מצד שני גם קשה לי כאמור לשכוח ולסלוח לך על מה שעשית לי. היית כל כך רע אליי באותו רגע.
כל מה שאני רציתי באותו רגע זה לשמוע אותך אומר שאתה אוהב אותי, שאכפת לך ממני, ושסתם יש לך תקופה מגעילה או/ו קשה ולכן אתה סתם נגרר בתוך הקשר הזה ולא משקיע בו יותר כמו שהשקעת בהתחלה. אבל אתה לא יכולת לעשות את זה. נתת לי להרגיש שאחרי שהשגת אותי אני כבר לא מספיק מעניינת אותך, שאתה מקבל אותי כמובן מאליו, ושבקרוב תעזוב אותי. הייתי חייבת לייצר את הדרמה הזו, כי לא הסכמתי לזה ונמאס לי כל הזמן להבין אחרים ושאף אחד לא מבין אותי. לא הסכמתי שתבוא ותלך כשבא לך. לא הסכמתי שתקבל אותי כמובן מאליו. רציתי שתלחם עליי, שתוכיח לי שאתה באמת לא תעזוב אותי יותר, שאתה אוהב אותי ואני חשובה לך הכי בעולם.
אבל זה לא קרה. התברגתי איפשהו מתחת להמון דברים אחרים שהיו לך בחיים. כשניפגשנו אחרי הפרידה אמרת לי שאפילו אמא שלך אמרה שזה היה צפוי, כי לא אהבת אותי יותר מהצ'לו שלך.
התחרטתי מאד על הדרמה שחוללתי ובמשך זמן רב האשמתי את עצמי, שאני הבאתי עלינו את הפרידה הזו. אח"כ חשבתי שאולי שבגלל שסיפרתי לאנשים כמה התפללתי בלילה שנחזור ויום אחד חזרת, אז אלוהים העניש אותי או משהו. אבל אני מניחה שזה שיעור שהייתי צריכה ללמוד.
אח"כ כעסתי עליך והייתי באה לאביבית בעצבים ואומרת לה בבדיחות הדעת שאני מקווה שאם אתה לא סובל, אז לפחות שטוב לך ביחד עם הצ'לו.
אח"כ קינאתי באנ'לא יודעת מה. אבל חשבתי שאתה כבר מכניס אחרות למיטה שלך, ואתה יודע איך המח שלי עובד... אני קנאית נורא. יצאתי עם אחרים, חיפשתי להחליף אותך.לא מצאתי עד שעברה כמעט חצי שנה מאז הפרידה שלנו. ועכשיו טוב לי כל כך...
אני שונאת להגיד לך שאני חושבת שאתה לא מתגעגע אליי, אלא לעוד דמות תוצר פנטזיה שהמצאת. נח לך לחשוב עליה שהיא קיימת, והיא אני. אבל נראה לי שהיית איתי מספיק זמן כדי לגלות שהיא לא אני ואני חושבת שהיא לעולם לא תהיה אני. אני לא יכולה להיות מישהי שאני לא, וגם אתה לא יכול להיות מישהו שאתה לא. אני יכולה להשתנות למישהי שאני רוצה להיות. אני בטוחה שגם אתה יכול.
בבקשה תנסה להבין אותי. בבקשה תנסה לחשוב מה היה קורה לך אם היית במקומי.
חשבתי להתקשר אליך השבוע. התקשרתי וניתקתי ב - 1 בלילה או משהו כזה. בסוף לא הייתי יכולה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
