סיפור אהבה

ממתין לך שתנפצי את החומות

אשר אינני יכול להוריד.

שתחזקי בי אמונות,

אשר אינני יכול להכיל.

שתמצאי דרך,

בדרכים אשר היני הולך לאיבוד.

ממתין לאחד את ליבנו לאחד שלם

אשר איננו חושש בכל בוקר כשקם

משארית חלום שלא תתגשם

מסוף שבוע חסד שנעלם.

גם אם זו אינה אחריותך....

גם אם כואב לא פחות ליבך....

גם אם זה יקרה או לא...

גם אם כבר מאוחר מדי לקרוא...

פונה בפניות שאינני מכיר,

מנסה להבין את תפניות החיים,

ומה בעצם ליבי אומר,

ומה לו אחריותי לו תיתן.

אך ממתין לך בין הפסיעות,

לעיתים יותר לעיתים פחות,

במידה כזו או אחרת,

עדיין ממשיך לנסות,

ומקווה לראות

אותך פוסעת גם.

לא יכול ללכת על הגשר לקראתך שוב,

מבלי לקפוץ לנהר.

לא יכול להיפגש בחצי הדרך,

מבלי להידרס ע"י אנשיי,

אשר ינסו להציל אותי ממך.

חוסר אמונה של שנינו הפריד אותנו פעם שעברה,

לא באהבה שלנו שאנו נותנים, אלא באהבה שאנו מקבלים.

חוסר אמונה בנו עדיין מאיים בליבנו מלדבוק חזרה.

אמצעי הגנה פשוט, נאות וחזק, אשר מותיר אותנו ללא ברירה.

אני, לא מפקפק באהבתי אלייך

מת מפחד מסיכויי אהבתך אליי.

כמו... שאם נחזור ונתנשק, אולי תגלי שזה כבר בשבילך לא אותו הדבר.

תמיד אהבתי אותך, תמיד אוהב.

אף פעם לא התגעגעתי אלייך, כשהיינו יחדיו.

ואני יכול לבקש שתלמדי אותי לריב ולהתפייס, במקום כיצד לרקוד.

אך אני לא יודע כיצד אוכל לבטוח בך,

לתת לליבי להיות שוב כך פגוע,

ולתת לך לגעת בי.

לא משנה כמה את כבר נוגעת,

לא משנה כמה אני רוצה....

ואולי דווקא בגלל כל זה.

אין דבר שהייתי רוצה יותר לליבי, מלבד לאחוז בך קרוב לנצח.

פתח זה הוא זה שכאן כותב,

אך אינו מספיק רחב, בכדי שאוכל לצאת

או בכדי לאפשר לך להיכנס.

בהצלחה עם הלימודים שירלי

טל

6.1.2007