סיפור אהבה

אני לא יודעת למה אני כותבת אליך. מבלי לשים לב אני רואה שזה התאריך שבו נפרדנו לפני שנה, יום לפני יום הנישואין של ההורים שלי. עדיין נראה כאילו היינו ביחד רק אתמול ומרגיש כאילו עוד כמה שניות ניפגש.

חברה שלי הטובה חושבת על החבר שלה שהוא לא ה"אחד" שלה ואז שאלה אותי אם זו מחשבה ילדותית שצריך לסלק או מחשבה שצריך לאמץ אותה למעשה. התלבטתי מה לומר לה. היא שאלה אותי אם אני חושבת שהחבר שלי הוא האחד בשבילי ואני עניתי לה שלא נראה לי ונראה לי שאתה היית האחד שלי. אז היא שאלה אותי אז איך זה שאנחנו לא ביחד.

אמרתי לה שלפעמים קורים דברים שמפרידים בין שניים שאוהבים, אפילו שהם אמורים להיות ביחד ושזה לא נגמר עד שזה נגמר... ואז היא תהתה אם זה אומר שזה בעצם אומר שאין דבר כזה "אחד" ואני אמרתי שזה עניין של אמונה (רומנטית). אפשר להאמין בזה ואפשר שלא כי אין לנו דרך לדעת בודאות, מלבד תחושת בטן, או לב. 

אמרתי לה שלא תעשה שטויות שאני הייתי מתחרטת עליהם. היא לא עשתה. אנחנו כן. 

לפעמים אני לא מבינה את המשמעות לחיים ולעולם. אני קמה בבוקר ולא יודעת בשביל מה. אני באה לעבודה ומרוויחה כסף שממנו אני לא נהנית. אני לומדת ולא יודעת אם זה מה שאני באמת רוצה בהמשך חיי. יש ימים שאני רוצה שהאדמה תבלע אותי ונראה שלשום דבר אין טעם או ריח ושבעצם אין במה להאמין ואין למה לחכות. 

יש לי כל כך הרבה מה לספר ואני לא יודעת אם בא לך בכלל לשמוע. ניסיתי כמה פעמים להתקשר אפילו מבלי לדעת מה אני אגיד לך, מזל שבסוף היית לא זמין (או שסתם סיננת). 

הלוואי וזה היה יותר פשוט.

21/6/2007