אני מקווה שהכל בסדר... אני יודעת שיש לך היום יומולדת. קצת קשה לשכוח שזה יום לפני היומולדת שלי. אני באמת מקווה שיש לך יומולדת שמח, ואתה מאושר וטוב לך ואני מקווה שיהיה לך באמת מזל טוב והצלחה ושכל חלומותיך יתגשמו.
אז מה חדש? איך בעבודה? איך אתה מסתדר בדירה? מה שלום הנגינה?
אני והוא בתקופת מבחנים עכשיו. די לחוצים מזה ומהעבודה ומהעובדה שבעלת הבית שלנו רוצה שנגיד לה מה קורה איתנו ואם אנחנו מעריכים חוזה או לא. נדב אמר לי שמתנת היומולדת שלי תאחר בכמה ימים.
מוזר לי לחשוב שעוד יומיים אני אהיה בת 24, ושכבר עברו שנתיים מאז היומולדת ההוא שהיה לי. אני כאילו לא זוכרת כלום ממה שקרה לי לפני או אחרי, או לפחות אני לא זוכרת הרבה. אני עדיין מרגישה כלואה בתוך יומולדת 22, ברגע בו התיישבתי על הספסל לידך, מבולבלת ממהמחווה הכי רומנטית שאי פעם חוויתי בחיי. רוצה להיות איתך, אבל לא בוטחת ומפחדת. אני חושבת עליך המון. אין יום שאני לא נזכרת בך.
אני לא מצפה לכלום, סתם קפצתי לומר יומולדת שמח ולאחל לך כל טוב. לומר שאני מתגעגעת. ליידע אותך שיש מישהי אחת בעולם שאוהבת אותך, ושלא תרגיש בודד או משהו... אולי אני קצת מרגישה ככה וזו הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה. אבל אל תדאג, זה בטח סתם הלחץ הזה של המבחן שיש לי ביום שני, או משהו..
לא מזמן התחלתי לחזור לשמוע את את כל הדיסק הראשון של איה כורם, מישהי שביומולדת 22 שלי מאד אהבתי לשמוע והתחברתי לשירים שלה. זאת זאתי מ"שיר אהבה פשוט", השיר ההוא שבו היא אומרת: "ואתה גם תבוא ותשב איתי כאן, אני לא אצטרך עוד שירים". בכל אופן, הנה השיר האחרון שלה מהדיסק ההוא, שדי הזכיר לי...
לא גמור
מילים ולחן: איה כורם
אני שוב אטוס אליך ונתחבק בשדה התעופה שדות תעופה, אתה יודע... אני שוב אגרור אותך לסרט או נלך להצגה כי זאת העיר הזאת אתה יודע... אני שוב אלבש משהו קצר, ונשתכר במסיבה שנה חדשה אתה יודע... אני שוב אלחש לך באוזן ונשכב במכונית חונה ואיפה כל דבר אתה יודע..
אולי תכתוב מכתב, או תתקשר אליי? אולי תזכור שיש לי יום הולדת? אולי תקום עכשיו ותארוז תיק גב? אני רוצה אותך ומפחדת.
ויש לך מזל שיש פה הפסקת חשמל, אחרת לא היה לי זמן לחשוב עליך. עומדת במטבח קטן, אתה עוד שם ואני כאן, אצלי יורד הערב.
ושוב העיר מוארת בצורה מוגזמת. והשלג רק לבן לא קר. ושוב, אני שוב שוכחת שלנו אין כבר שום דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
