במקור רציתי לפגוש אותך
ליד המזרקה.
שככל הנראה לא הכי רחוקה מהיכן שאת כרגע.
ואז חשבתי על מקום קרוב יותר
ומתאים יותר למבט אחרון
היכן שנפגשנו לראשונה.
מכין עצמי לרעיון של פגישת פרידה
אבל חושב כיצד זה יהפוך אותנו לזוג חזרה.
היום אחרי העבודה הלכתי לסבתי
היא הייתה לבד, אז נשארתי איתה.
שאלתי אותה כל מני דברים
בעיקר סיפורים על בנותיה וכיצד סבא שלי קיבל אותם.
סבא שלי היה אדם קשה לילדיו (וככל הנראה גם לאחרים) ומאד אוהב מצד שני.
לנכדים שלו לעומת זאת אני יכול להעיד, שהוא היה כמו חמאה מצד אחד
וטווס גאה מצד שני.
כשחבצלת הביאה את יואל לחתונה של קרובת משפחה שיפגוש את אביה,
הוא נתן לה סטירה (השכונה לא אהבה אשכנזי שלוקח להם עוד בת).
ורק אחרי שצילה בכתה כמה ימים למה הוא לא מקבל את יואל של חבצלת
ושולי לא נכנס או לקח שום דבר מהבית ולא התייחס לאביו ולאימו.
הוא הסכים והזמין את יואל ואת הוריו לביתו לפגישת הכנה לחתונה.
הוא ערך "משתה" לכל קריית עקרון, וארח אותם בכבוד.
ולחתונה בטירת צבי, כולם שמחו והיו גאים שבאמת יואל בא ממשפחה טובה מכובדת ודתייה.
כמה שנים לפני כן, השכן של סבתי הביא חבר הבייתה, שפגש במקרה את הדסה
גם הוא היה אשכנזי.
והוא ממש לא נכנס לבית (לצריף שהיה).
בסוף אימי ברחה להתחתן איתו ללא שהוריה היו בחתונה.
שנתיים עברו כך
כשהם גרים אצל הוריי הבעל האשכנזי הזה.
וסבתא צילי שלחה ע"י מכרים שכנים שלה מסר לסבתא ג'מלה, בואי אולי לבקר את השכנים
אשמח לשוחח איתך. אך סבתא ג'מלה לא העיזה מפחד וכבוד לבעלה.
כך אימי גרה בבית זר ומשפחה טובה ללא הוריה, עברה הריון ללא תמיכה מאימה
ולבסוף גם כאב ושמחת לידה (שוב ללא הורים).
רק כאשר סבא שלי שמע על כך שאחי הבכור נולד.
הוא נשבר, פרץ בבכי, והלך לפגוש אותם.
הוא תמיד אהב את ביתו, היה גאה בנכדיו.
ושוב תפס את עצמו מושפע יותר ממה שאומרים עליו.
סבא שלי היה גאוותן.
מאז הם באמת חיו באושר, ובקשר טוב בין הסבים וסבתות, ולחתנים ולכלות.
לא הספקתי לשאול אותה, כיצד אדם שברח בגלל אהבה מלהתחתן עם מישהי אחרת
בכדי להתחתן עם סבתי.
כיצד אדם שלקח אישה אשר סרבה לחזור לבעלה תחת חסותו וגידל את ביתה כביתו.
כיצד אדם אשר הכרתי כל כך מלא אהבה,
יכל לסטור לביתו האמצעית, להתכחש לביתו הבכורה.
אני יודע את התשובה, אבל עדיין זה מעלה בי ובאופן האנושי שאלה.
ואני חושב על הסרט שזה שיש לנו כאן,
ואולי מקווה שזה סרט
והנה בסוף אנחנו נחזור להיות יחד.
ונהנה מכל מני רגעים מיוחדים של כתוביות.
ואז יגיע סרט ההמשך, אשר פחות מוצלח מהקודם,
בלי כל הסערות, פשוט לחיות באושר.
להחביא לך פתקים במכנסיים, או היכן שאת שומרת את הארנק
לשלוח אלייך SMS שטותי מהעבודה
לרקוד איתך בסלון במקום משלנו
כשברקע שיר נפלא
ללוות אותך או לחכות לך היכן שאת עולה על מונית שרות (בשמחה/בדאגה רבה).
להרגיש כל כך קרוב אלייך במיטה
להקשיב לקולך בשיחה
על דברים שאנו חולמים עליהם, גם אם לא יתגשמו כולם. או לא בדרך שבה חלמנו.
וכן, להשאיר ספר פתוח על סטנד ולרשום עוד ועוד רעיונות רומנטיים שתוציאי כספר בסופו של דבר.
לשמוע ברדיו זמר שר משהו שכתבתי לך.
את זוכרת את הסרט "בזמן שישנת" יש שם קטע נחמד על זוג ללא אמצעים,
האישה רצתה לטוס בעולם,
קיבלה מבעלה גלובוס.
אני לא רוצה למכור לך חלום שירלי,
אלא לומר דבר פשוט שקרה אתמול
שיחקתי עם אחיינית שלי בכדור על דשא, ואחיה הקטן הגיע מחוייך.
היא ציינה שהוא מפריע, והביאה לו את הכדור הצבעוני,
הילד כל כך שמח.
היא לקחה לעצמה אחר והתחילה להתמסר.
והוא עזב את הכדור הצבעוני או עם הכדור הצבעוני
והלך צוחק אחריה.
אביה הסביר לה שהוא לא רוצה את הכדור, הוא רוצה לשחק איתה.
מהיכן שאני עומד כרגע לא אכפת לי מהברז, או מהרמזור, או מהכדור
אכפת לי להיות איתך.
כל יום אני מביט במייל,
לראות אם קיבלתי תשובה ממך.
לעיתים אני מכריח אותי להיגמל
לעיתים אני מלמד את עצמי לקרוא דברים אחרת ממה שאני רוצה שישמעו.
אין לי שום בטחון למה את מתכוונת או מה את רוצה.
ולא הייתי רוצה שתכתבי לי מתוך צורך להתגעגע אליי בגלל שקשה לך כרגע – זיכרונות אהבה.
לא בגלל שקשה לך,
אני לא יכול לומר לך אם את עושה טעות איתו או איתי, זה דבר שאת צריכה לגלות לבד.
נ.ב.
אני לא אוהב את העובדה שיש לו אקדח, בייחוד מפני שעולים בדעתך רעיונות כאלו.
לילה טוב,
בוקר טוב
חיוך לבבי
ויום נעים
14/5/2007
בבלוג זה
בכל הבלוגים
