הייתי רוצה להיות גווינית' פלאטרו בדלתות מסתובבות אם ניפגש.
עם שיער אחר, מגשים את עצמי יותר, וחיוך נחמד.
אבל כשאני מביט בעצמי חזרה, אני שוב קוצץ את השיער
כותב/מנגן ברווח צר של שעות בין עבודה למיטה,
ולגבינו.....
אני מנסה להבין מהיכן את כותבת, ומה זה אומר.
את רוצה לחזור? את רוצה לבדוק אם אני עדיין שלך?
להשאיר חלון פתוח? סתם רבת, השתעממת, התאכזבת, ביחסים עם נדב,
ומשום מה את זוכרת אותנו יותר לטובה? את מרגישה לבד?
אני לא רוצה לומר שאת "האחת" (לא משנה כמה זה נכון) כשאנחנו לא יחד.
הייתי רוצה לחשוב שאוכל למצוא אחרת.
ויחד עם זאת יודע שאת האחת, אבל לא יודע מה לעשות עם זה.
יש בי צד שמאד שמח לשמוע ממך שנדב לא מתאים לך
שישמח לכל רמז שאת אולי רוצה לחזור להיות יחד חזרה.
המחפש להיצמד יחד ולא לעזוב.
ואז ישנו צד ששומר עליו, מתקוות שווא, עסוק עדיין
בלחבוש כאב שלא עבר.
שניהם אוהבים אותך, פשוט מגיבים אחרת.
צד אחד קורא שורותייך ונזכר כמה טוב היה לנו יחד.
צד אחר מזכיר לו שגם איתי לא היית מאושרת.
ושאת לא יודעת מה את רוצה ביחסים בנינו.
הייתי רוצה לחזור להיות יחד (לנסות)
בגלל האהבה שבנינו.
ולעבור יחד את הכאב
אך אינני יכול ללכת בדרך זו אם את לא שם ללכת גם לקראתי.
כי על מה יותר בנוי קשר
יסודות של אמון או אהבה?
אהבה אני מקווה שנינו יודעים שיש
ואמון....
אני יכול להמשיך לכתוב על כך עוד הרבה,
אך כדאי שאקצר.
את בקשר מחייב
ומכך – אינך פנויה לנסות אחרת.
ומי יודע,
אולי קמת לבוקר חדש
והרגשה אחרת
וסתם היה זה רגע חולף של שעה מאוחרת.
בוקר טוב שירלי,
בכל אור בוקר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
