המקום של ג'וליאנה

נסיעה לים עם הסבים שלי הוא אחד מזכרונות הילדות החזקים שלי. המשפחה שלי מצד אמי פשוט מאוהבת בים ולמרות שמאז שאני זוכרת את עצמי גרנו בירושלים היינו נוסעים הרבה לים. אני ממש זוכרת אפילו את טעם הצ'יפסים הקרים שהיינו אוכלים שם בתענוג עם הטעם של מלח הים.

היום החלטתי לגרור את טוליו שונא הים ואת נולי שבקושי יודע מה זה ים כדי לבנות לנולון זכרונות ילדות.

טוליו לא נהנה במיוחד ובעיקר היה לו קשה עם כל החול. הוא העדיף בכלל לא להכנס למים. נולי נהנה להעיף חול ולבנות בו ולאסוף צדפים אבל כשהתקרבנו אל קו המים הוא נבהל ופרץ בבכי. היו המון דברים שעניינו את נולון אבל העפיפון שטוליו כל כך התאמץ להעיף לא משך את תשומת לבו בכלל.

לי היה כיף לשכב על קו המים ולהירטב קצת אבל היה ברור לי שזה לא אותו הדבר כשהאחרים לא כל כך נהנים.נולי נהנה שם בערך כמו שהוא נהנה מטיול בגינה הציבורית ליד הבית. לא הנאה מטורפת כמו שהייתה לי.

לא חושבת שנחזור על זה בקרוב. אולי רק אני עם אוהבי ים אחרים.