המקום של ג'וליאנה

קיבלתי אנרגיה להשתלט על העניינים ועכשיו רואים רצפה בחדר העבודה/משחקים. כרגיל אני מלאת חרדות לפני הנסיעה של טוליו ואז כשהוא נוסע אני מרגישה פתאום מין דחף כזה להסתדר ולהיות מיני סופר וומן.

בינתיים כל העיתונים בפח המחזור, פינת הצעצועים מסודרת ואפילו מדף הספרים של נולון. אני כל כך רוצה לקנות לו כוננית ספרים משלו שתהייה בחדר שלו. יש שם צפיפות אוכלוסין מובנת ביותר. לאחרונה לא קראנו הרבה בספרים והערב אני מתכוונת לשנות את זה.

קיבלתי עוד דחיפה קטנה לכיוון הכתיבה. אתמול היינו בטיול מטעם העבודה בשמורת הטבע חוף השרון (ליד געש). שם השקפנו על הים וגם ציירנו עצים שקיבלו איזהו שהוא איבחון על קצה המזלג ממדריכה שאני מאד מתחברת לאנרגיות ולשמחת חיים שלה (זו פעם שנייה שעשינו איתה סיור). הציור שלי איבחן מוח יצירתי והיא שאלה אותי אם אני כותבת. ישר כמה מחברותיי לבליגה ולעבודה החליטו שזה נכון להסגיר את הבלוג שלי (כמעט דחפתי אותן מהצוק) אבל התעלמתי מרחש השאלות מסביב.

אם יש קוראות חדשות בעקבות אותה הסגרה אני אשמח לדעת. אני לא מתכוונת לחסום אף אחד כי אני באמת מאמינה בזכות הבלוג להיות ציבורי כי הוא כזה מעצם הגדרתו ובכל זאת אשמח לדעת.