המקום של ג'וליאנה

בתקופה האחרונה אני קוראת שוב ושוב את שנה הפכפכה של מלאני גידיאון. אני מרגישה שהיא מהדהדת אותי עם הומור.את מטבח משפחתי של גיל חובב. יש משהו בקריאה חוזרת של ספר שאני מכירה מכל הכיוונים ושהוא פשוט משעשע אותי ומעציב אותי קלות ואיכשהו נותן לי תחושת הנאה מן המוכר.

ובכל זאת נתתי צ'אנס לצללים צרובים  של קמילה שאמזי וזה ספר אדיר. מוזר לי שהוא חיכה כל כך הרבה זמן. הוא כתוב יפה הוא קולח והוא מלא בנשמות חופשיות שמסרבות להיכנע לתכתיבים התרבותיים שסביבם. אני ממש מחכה לשעת השינה כדי שאוכל לקרוא בו. כיף לגלות ספר כזה.

וחוץ מזה יש מדורה ויש כרגיל את המינגלינג החברתי ההכרחי עם  האימהות האחרות. יש כמה שאני מחבבת אבל כל הסיטואציה מאד לא נוחה לי. מרגישה קצת משועממת וקצת מתוסכלת מחוסר היכולת לנהל שיחה אמיתית עם אף אחת מהאימהות. הכול רפרוף מאמא אחת לשניה והעברת מידע. הכרחי אבל מעייף.

וחוץ מזה קונצ'ה בויקה מגיעה לארץ וזו כבר סיבה למסיבה

.

.