אני מתחברת לטרנדים באיחור אופנתי ולאחרונה נפלתי באייהרב. זה התחיל מהגילוי שעל ויטמינים ותוספי מזון שאני צורכת אני משלמת פחות וזה הפך לביקור וירטואלי בסופראקזוטי, בחברות בקבוצת פייסבוק ובגילוי שההזמנה שעשיתי (צבעי שיער ורוטב סאטה וגם שפתון) הייתה ממש שווה וגם הגיעה במהירות עם שליח. גם ההתרגשות של לפתוח את הקופסה היא חלק מהחבילה.
בינתיים אני עושה לי מעין רשימה של דברים שהדליקו אותי כדי לעשות הזמנה בקלות אבל לא להגזים עם זה כי הקלות הבלתי נסבלת של הזמנה באינטרנט יכולה להפוך את הבית שלי למצבור של חפצים לא שימושיים ואת הארנק למדולדל יותר מאי פעם.
אני אוהבת את העידן הזה שמאפשר להגיע להרבה מוצרים שווים בזול ממקומות שונים בעולם אבל עדיין רוצה לדייק ולהזמין רק את מה שאני צריכה. אני למשל כמעט לא מזמינה בגדים לעצמי בגלל שאני יודעת שהפיתוי גדול ושקל ליפול בזה.
וחוץ מזה סתיו שמצליח לדכדך אותי ולשמח אותי במקביל. הדכדוך נובע מהצורך התמידי להתכרבל במיטה שסותר את הצורך להיות אדם מתפקד ועובד. ומצד שני הקרירות כיפית לי וגם הגיוון במלתחה. נמאס להזיע.
בזמן האחרון היו לי הרבה מפגשים חברתיים וזה גם כן משמח אותי מאד בעיקר העובדה שאני עדיין מצליחה להוסיף גיוונים לחיים שלי.
ואפילו מדגדג לי לעשות דוקטורט אבל זה משהו שכרגע יושב אצלי כרעיון לא מבושל לא ברור לי מתי ואיך ואפילו לא במה. אני מרגישה צורך דחוף ללמוד משהו ועדיין לא בטוחה מהו הערוץ שהכי מתאים לי. כמובן לא דיברתי על משתלם כלכלית, זו בעיה בפני עצמה. ועוד דבר זה גם המחשבה על הויתורים שכרוכים בזה. עוד לא שם כנראה.
קראתי למועדון הקריאה הירושלמי את "אחיות הגורל" של טרי פראצ'ט וזה ספר חמוד ומהנה ואני ממש שמחה שגיליתי אותו.
החלטתי שעכשיו מה שלא יהיה אני מפרסמת פוסט קבוע ביום שישי.קיבלתי את הרעיון מבלוגרית נהדרת שאני קוראת כבר תקופה . שמצדה אמצה אותו מרן בן זיק אז אני שומרת על הקרדיט.כיף לי שהיא התחילה לפרסם סדיר אחת לשבוע פוסט.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
