יום שישי 11.5
בינת חוגגת 18 - המון מזל טוב 
וול, זה אמנם לא התאריך המקורי, אבל ממש בקרוב ב-31.5 אפשר יהיה להגדיר אותה "חוקית" באופן רשמי [;
נמ. אביקו, כאמור, יצא לפרוייקט "תגלית" (ברגעים אלה הוא עסוק בלהציג בפני האמריקאים את הצד היפה של ארץ ישראל, ומשכנע אותם להישאר [;) כך שלא נותר לי, אלא ללכת עם עצמי ליומולדת של בינתוש [;
אניוואי, הגעתי לרחובות בסביבות השעה 21:00 (בתכל'ס חשבתי שהקדמתי, ואז הסתבר שהגעתי בין האחרונים P=) התקשרתי לבינת כדי לברר כתובת, ואז היא ירדה ביחד עם נועה, ושתיהן עשו לי קבלת פנים מרגשת [=
היה נורא כייף... החבר'ס של בינת ממש נחמדים, ויודעים לעשות הרבה שמח, וגם... המון רעש P=
אז רקדנו לצלילי המוסיקה של יוזלס (מן הסתם) ניגנו בגיטרות, והרצנו צחוקים - היה בסט [=
הזכויות שמורות לכמה צלמים אנונימיים, שתעדו את המסיבה במצלמה שלי 
התמונות הבאות צולמו במצלמה האיכותית של בינת, כך שמכאן ואילך הזכויות על התמונות שמורות לבינתוש [=
בחצות נאלצתי לפרוש, כי נקבע לי שיעור די מוקדם למחרת בבוקר /=
אבל חפיף, העיקר שהיה סבחלה ונהנתי [=
תודה לך בינתוש, ושוב.... המון מזל ושיהיה רק טוב - אוהבת אותך המון המון
למחרת שבת אחה"צ נסעתי לת"א.
הקבוצה של אביקו התארחה שישבת במלון מטרופוליטן, אז ניצלתי שעות ביקור שהוקדשו בעיקר לחבר'ה האמריקאים, כדי לשבור את הגל הזה של הגעגוע, ולהיפגש עם אביקו ל-40 דקות, שלאחריהם הוא צריך להתארגן ליציאת ערב [=
התגעגעתי.... וכמובן, התרגשתי לראות אותו...
אביקו החמוד עשה לי סיור במלון והראה לי את החדר שלו, וכמובן הציג בפני את החברים החדשים שלו - רובם מעל גיל 19 (אביקו, מסתבר, הצעיר מבין כולם) אנשים סימפטים וחברותיים ביותר - כ"כ שמחה שיצא לו להצטרף לחוויה הנפלאה הזו, וליהנות מ- 10 ימי טיול ברחבי ישראל, בחברת אנשים כה נחמדים - צ'ופר שבהחלט מגיע [=
יום ראשון 13.5
יחי החופש [=
בנוסף ל-3 ימי חופש שעשיתי לעצמי, בצפר נידב 3 ימים נוספים - חופשת מתכונת, וזה היה ממש במקום [=
יום ראשון השלמתי סופסוף שעות שינה (התעוררתי ב-12:00) גם ניהלתי כמה שיחות טלפון עם אנשים שלא ראיתי הרבה זמן.
אחה"צ קריית אונו - חזרות להופעה, ובערב נסענו למרכז וואהל - אוניברסיטת בר אילן.
קונצרט חגיגי לציון 40 שנה לאיחוד ירושלים "אני כינור לשירייך", והענקת אות הוקרה על מפעל חיים ליהורם גאון.
למעשה, רוב הזמן התייבשנו איפשהו מאחורי הקלעים, כך שלא היינו נוכחות בחלק הראשון של התוכנית, שכלל נאומים של נשיא האוניברסיטה, רקטור האוניברסיטה בארה"ב, פרופסורים, ויהורם גאון בכבודו ובעצמו, וכן לא ראינו את ההופעות של הזמרים (רוחמה רז, דודו זכאי, אהרון פררה, גילה בשארי, הילה הררי) שעלו לפני כן. האולם היה מלא עד אפס מקום - קהל מגוון - מלחינים, משוררים, זמרים, ראשי ערים, פרופסורים ודוקטורים מאוניברסיטת בר אילן, מפקד גלי צה"ל, ועוד.
נו טוב... לפחות החדר היה די גדול ומרווח להכיל את כל הבנות, והכי חשוב, היה לנו הרבה אוכל טעים ושפע מי נביעות, והיינו בחברה טובה. חמש שעות של התייבשות עברו בנעימים עד החלק השני של הערב. נראה שזמן ההמתנה הבלתי ניסבל הזה השפיע קצת על נטליה ובוריס... מתישהו, בוריס שלף את הפלפון שלו השמיע את השיר BIG BAD WORLD, נטליה סימנה לבנות לפצוח בשירה, הבנות שרו לצלילי הפלאפון, כשבאמצע מיכל פצחה בסולו מטורף XD ובסוף מחאנו לעצמינו כפיים P=
את החלק השני של התוכנית פתחה מקהלת "קולות הזמיר" עם השיר "ילד ירושלמי" - השיר נכתב לכבוד יהורם גאון, ובוצע לראשונה ע"י "קולות הזמיר" (הערב היה ארוך, אז קיצצו לנו את אחד השירים - ציון תמתי \=) בשיר "מונטיפיורי" יהורם גאון סימן לנו להצטרף אליו (ובכלל, זה לא היה ברפרטואר שלנו, וגם לא בדיוק ידענו מה יהורם הולך לשיר) את השיר הספציפי הזה לא הכרנו בכלל, כך שלא יכולנו אפילו לזמזם, מלבד טל, שקצת הצילה את המצב ושרה בקול המדהים שלה (למרות זאת לא שמעו כל כך כי כיבו לנו את הרמקולים). נראה שגאון היה מאוכזב מהקטע הזה [;
חוץ מזה, הייתה הופעה טובה, למרות התנאים הגרועים של סאונד גרוע וחוסר מוניטור - אנשי הסאונד האלה פשוט לא מבינים בשירה... המאמצים הנואשים של נטליה לבקש מהם שיפתחו לנו את המוניטורים כדי שנוכל לשמוע את הסופרניות ואת הפסנתר היו לשוא.
מאחורי קלעים עם כמה מבנות המקהלה המקסימות
הכנות אחרונות לקראת ההופעה נופרוש אוספת את שיערה הארוך, היפה והשופע לג'ונגול קטן P=
רגע לפני ההופעה...
ארבעים שנה לאיחוד ירושלים - "אני כינור לשירייך"
הענקת אות הוקרה על מפעל חיים ליהורם גאון.
קונצרט חגיגי במרכז וואהל באוניברסיטת בר אילן.
"קולות הזמיר" בניצוחה של נטלייה שפילבוי האחת והיחידה, ובליווי של בוריס גרבר [=
יהורם גאון בשיר "מונטיפיורי" [;
יהורם גאון מנצח על הקהל בשיר "מונטיפיורי" XD
רגע לפני "התקווה" עולים כל האומנים שלקחו חלק בהופעה לשיר בצוותא [=
מצטופפים על במה אחת... עם תופים וגיטרות [=
אורי קריב משמאל על פסנתר וקלידים מנצח על התזמורת [=
סה"כ היה ערב נחמד, ובסופו פגשתי את ההורים של אביקו [=
אבא שלו פרופסור באוניברסיטת בר אילן, וגם אמא שלו עובדת באוניברסיטה, כך שהם היו בין המוזמנים.
חבל שאביקו לא יכול היה להצטרף גם כן, אבל חפיף, יום ראשון קונצרט סיום "בבית התפוצות" [;
את יום שני הקדשתי ברובו לטחינת היסטוריה (וטוב שכך, כי שאר ימים עמוסים בעניינים חשובים אחרים...)
תכלס, לא מדובר בחזרה על החומר, או במילים אחרות ריענון, אלא למידה מחדש, וזה נורא מייגע, מבלבל ומייאש /=
אפשר לומר, את כל מה שלא למדנו במשך שנה (כי הכיתה שלנו לא זכתה במורה אדיר - תרתי משמע) וזה המון... דחסתי ליומיים, וזה גם מסביר את העובדה לכך שאני מרגישה קצת מסטולה... מרגישה כמו ספר היסטוריה מהלך (ספר מבולגן חסר דפים - חסר אינפורמציה).... ואם לא די בזה, אז בלילה אחרי שהצלחתי להתגבר על נדודי השינה, וסופסוף להירדם, גם אז הדבר האיום הזה לא הניח ולא הרפה.... חלומות היסטוריים מזוויעים רדפו אחרי 
יום שלישי הקדשתי שעתיים נוספות אחרונות להיסטוריה, ולאחר מכן נסעתי עם קרנוני לת"א - בחינת מועד ב' שוב.... היסטוריה |:
יום רביעי המתכונת בהיסטוריה - סה"כ לא נורא, מלבד שאלה אחרונה שהתייחסה דווקא לחומר שלא נגעתי בו מחוסר זמן, אז כמובן שהיא נותרה חסרת תשובה, מה שאומר שכבר 14 נקודות מתכונת הלכו קפוט, חפיף... בחודש הבא בגרות P=
לאחר שגמרנו לעשות היסטוריה, יצאנו למלא את הריאות בהמון אוויר לפרוק קצת מתחים, ואז טקס קבלת תעודת זהות. חחח.... לפחות הרגע של קבלת התעודה היה משעשע, ואפילו מרגש.... עם מחיאות הכפיים והקריאות הרמות של החבר'ה הרגשתי כאילו אני מקבלת פרס אוסקר או משו בסגנון - הזוי לגמרי...חחח.... חברולים, אתם כ"כ חמודים, ואני כ"כ אוהבת אתכם XDD.
ועכשיו, אני נחשבת "חוקית" לפחות בתחום האזרחות - כה... אזרחית חוקית [;
לגבי כל שאר עניינים, שלא תטעו.... אני עדיין "חצי חוקית" P=
שבועיים בלעדייך זה יותר מידי....
אני לא אוהבת להתגעגע.....
אני אוהבת אותך 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
