20.9
בוקר יום חמישי היה אחד הבקרים הפחות נחמדים בבצפר. במחשבה ראשונה חשבתי להבריז, אבל אז נזכרתי שבמילא בשבוע שאחרי יהיו כמה ימים שאני אעדר מבצפר, אז אולי בעצם לא כדאי ...
אניוואי, המבחן בתנך רק הוסיף להרגשה שהיום הזה הוא לגמרי מיותר, ואני לא מבינה מה הדחיפות לדחוס 22 פרקים לפרק זמן של שבועיים עמוסים גם ככה. מה גם שעל חלק מהפרקים כבר נבחנו בשנה שעברה, וזה החלק היותר פשוט. מה שמעצבן יותר, זה אותם פרקים חדשים שבכלל לא למדנו... וזה דורש יותר זמן... ואין יותר מידי זמן /=
אז זהו... סופית. אני לא יכולה לעבור לפלסטית, אלא אם כן, אנטוש את מגמת מוסיקה, וכנראה זה לא הולך לקרות. חבל... הכול יכול היה להיראות אחרת....
בערב אחרי פיתוח קול נפגשתי אצלי עם אביקו, והיה נורא כייף [=
למחרת בבוקר אביקו חזר לבסיס – הוא סגר כיפור.
בערב נפגשתי עם החבר'ה שלי שבניגוד לאביקו דווקא לא סגרו יום כיפור בבסיס - היה ממש כייף, רק שהיה נורא קר, ואם מיקו לא היה מנדב לי את הסווצ'רט שלו בטח הייתי קופאת. חזרנו הבית לקראת 3:00 בבוקר הייתי שפוכה ונרדמתי עד 10:00. את יתרת הזמן העברתי בקריאת ספר "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן" – ספר מרגש ביותר.
אני רוצה להתייחס לכמה קטעים שריגשו אותי במיוחד...ואני מאד מזדהה....
1. "מפני שעמוק בתוכה יודעת נפש האדם כי חייהם של כל בני האדם שלובים זה בזה. כי כשהמוות לוקח את חיי האחד הוא גם פוסח על חייו של אחר. ובמרווח הקטן הזה שבין נלקח לנפסח משתנים חייהם של בני אדם."
2. "לפעמים כשאתה מקריב משהו יקר ערך, אתה לא באמת מאבד אותו. אתה פשוט מעביר אותו הלאה למישהו אחר."
3. "טינה היא כמו רעל. אוכלת אותך מבפנים. אנחנו חושבים ששנאה היא נשק לתקוף בו את מי שפגע בנו אבל זוהי חרב פיפיות. ואת הנזק שאנו גורמים לעצמנו אנחנו גורמים."
4. " אהבה אבודה היא עדיין אהבה, היא רק לובשת צורה אחרת, זה הכל. אתה לא רואה את החיוך של אהובתך, אתה לא יכול להביא לה אוכל או לפרוע את שיערה או להוביל אותה ברחבת הריקודים. אבל כאשר החושים האלה נחלשים, אחרים מתגברים. הזיכרון הופך לשותף שלך. אתה מטפח אותו. אתה נאחז בו. אתה רוקד איתו."
"החיים חייבים להסתיים, אבל לא האהבה"
אחרי יום ראשון העמוס במיוחד, הגיע אלי אביקו לשעה קלה, וחזר הביתה לשיעור גיטרה. מאוחר יותר הגיעו נציגים של אל על אלינו הביתה לבצע בידוק, כדי שלא נאלץ להשתרך בתורים ארוכים ומייגעים בשדה. ניצלתי את הזמן לשיחות עם אלכס, ליהי ורוני המקסים שמתעניין באמת ושומר על קשר – אחד המדריכים הכי טובים שיצא לי להכיר – כל כך הרבה תודה והערכה [=
מאוחר יותר אביקו המדהים חזר אלי, והבוקר נסענו יחד לת"א. הגעתי ב-7:00 ושער בית הספר היה סגור. חיכיתי למאבטח שיפתח את השער, והלכתי לכיתה... נרדמתי לשעה קלה....
ועכשיו אני שוב כאן בבית... יושבת וכותבת את הפוסט הזה, עד שיגיע המיניבוס שיאסוף אותנו לשדה....
בעוד כמה שעות אני אהיה רחוקה מכאן....
די חבל לי שאפספס אתכם בחלק גדול מחופש סוכות (די בניתי על החופש הזה) אבל... לונדון מחכה לי.... (?) ומי יודע, אולי עוד יצא לנו לטייל איפשהו בעולם יחד כגרופה.....
לא הספקתי יותר מידי....חייבת לקצר.... המיניבוס נושף לי בעורף .... P=
אני אוהבת אתכם... אני אתגעגע.... דשים לכולם.... [=
תיהנו מהחופש ותנצלו כל רגע לכיופים והנאות.
שיהיה לכם הכי טוב שבעולם, וחג הכי שמח 3>
להת' [=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
