DANCE OF FATE

19.5.07

אז כן.... החייל היקר שלי חזר 3>

בשעה טובה ומוצלחת פרוייקט "תגלית" הסתיים, וביום שני בלילה אביקו נפרד מהאמריקאים בשדה התעופה. טוב.... לא בדיוק נפרד מכולם. נראה שכושר השיכנוע שלו פעל יפה על כמה אמריקאים, והם החליטו להאריך לעצמם את השהות בארץ, כמה מהם גם תיכננו "לעשות עלייה" בהמשך - נו.... שיעלו ויבואו אנשים טובים לארץ, ושיהיה בהצלחה [=

בשלושת הימים שאחרי, עדיין לא יצא לנו להיפגש. אביקו אחרי 10 ימי היעדרות מהבסיס, היה עמוס מידי (בתפקיד חשוב כמו שלו - ההיעדרות כזו היא משמעותית ביותר)  וכמעט שלא יצא לנו גם להחליף מילה. אמנם, גם אני הייתי צריכה את מעט הזמן שנותר, כדי להתכונן למתכונת בהיסטוריה (יום רביעי, ובכלל, יש לי 3 עובודות להגיש, ועוד כמה מבחנים בדרך... פול לחץ /=) אבל עדיין.... התגעגעתי כ"כ, והיה לי צורך לפגוש אותו.

יום חמישי הוא יצא עם החבר'ה שלו, גם אז לא יכולתי להצטרף, כי למחרת בצפר (שזה ביזבוז זמן במובן מסויים - כה... במקרה של מורים מסויימים, עדיף פשוט ללמוד לבד /=) והיה לי חשק להבריז, אבל יותר מידי היעדרויות בזמן האחרון (ולא לכל ההיעדרויות שלי יש כיסוי רפואי).

וול... סופסוף, הגיע יום שישי המיוחל, ואז, אחרי המקהלה אביקו בא אלי, והיה כ"כ כייף [=

4 שעות עברו כל כך מהר, ונשארנו עם טעם של עוד... ב- 21:00 אביקו נאלץ לנטוש לטובת יומולדת של אחת האמריקאיות מ"תגלית" - יומולדת בבר כלשהו. 

ושוב... ראיתי בדמיוני את השלט המרושע הזה שמרצד לי מול העיניים "הכניסה מעל גיל 18"   חפיף, לפחות עכשיו אני "חצי חוקית" נו... יש לי תעודת זהות P=

וול... היו לי רגשות מעורבים - מצד אחד כ"כ התגעגעתי וחיכיתי לערב הזה של שישי, והיה לי עצוב "לוותר עליו". מצד שני, חשוב לשמור על קשר עם האנשים האלה, אחרי הכל לא כל יום מזדמן לתייר לחגוג יומולדת בישראל, אז התגברתי על הרצון הזה, ובשלב מסויים, עודדתי אותו כן ללכת - הרגשתי שהוא רוצה מאד, וגם חשוב לו להיות נוכח ביומולדת הזו - סה"כ זה בסדר... וחשוב לי שהוא יעשה מה שהוא מרגיש נכון לאותו רגע.

למחרת - יום שבת נפגשנו בערך ב-14:00 אחרי שיעור גיטרה שלו.

השאלנו את הרכב מאבא, ויצאנו לטייל ברחבי ישראל P=

התחנה הראשונה היתה כמובן תחנת הדלק, לאחר מכן המשכנו לבלוקבסטר בתקווה למצוא שם סרט ספציפי שממש רצינו לראות, אבל הסתבר שאותו סרט מתעכב כבר שבועיים. אז חזרנו הביתה, התארגנו צ'יק צ'אק ונסענו ליבנה לבקר את הודקה [=

וואוו! להודקה מסתבר יש חדר מאד מוסיקלי - ממש לטעמי. חצי חדר מאוכלס ע"י מערכת התופים המגניבה שלה.

חחח... אני משתעשעת עם רעיון מטורף... נראה שיהיה מגניב להחליף את המיטה בחדר שלי במערכת תופים כזו כמו של הודקה, בשביל 5 שעות שינה בממוצע אפשר להסתפק בשק שינה, שתופס פחות מקום בחדר, ולא אכפת לי בכלל שהחדר יהיה צפוף P=.

אביקו מתנחל על מערכת התופים הענקית של הודקה [=

ועכשיו גם אני - מגשימה חלום [=

בוחנת את התווים...

וזורמת... בקטנה P=

הודקה מראה לנו איך עושים את זה בגדול XD

על התופים הודקה המגניבה - אחלה מתופפת [=

כל כך רציתי להעלות את הקליפ שלה מנגנת, אבל אין לי שמץ של מושג איך עושים את זה,

אז כשאביקו יהיה פה ביום שישי נעשה עריכה ונוסיף [=

היה קשה להיפרד מהודקה, ולא התחשק לנו להשאיר אותה ביבנה, אז החלטנו לגרור אותה איתנו,

והנה היא כאן בבית של אביקו פורטת על הפנדרית שלו [=

מהבית של אביקו חזרנו אלי. חשבנו להרחיב את ההתנחלות ולהזמין גם את ברק, שהוא ידיד טוב גם של הודקה, אבל הוא לא יכול היה לבוא, והוא הזמין אותנו אליו. באותו זמן, היינו עסוקים בטחינת בלינצ'סים טעימים של אמא, תוך כדי צפייה בהופעת סוף שנה 2006 של מקהלת "קולות הזמיר", כך שלא בדיוק נשאר לנו זמן לבקר (לא נורא בפעם אחרת...). בערך ב- 23:00  החזרנו את הודקה הביתה, ואביקו נשאר לישון אצלי (פיצוי הולם) [=

בבוקר אבא הקפיץ אותנו לת"א... הוא לצבא/חדר כושר, וקרן ואני לבצפר.

היה לי בהחלט אחלה בוקר

21.5.07 קונצרט סוף שנה בבית התפוצות

עם ראש עיריית קרית אונו "אני אוהב אתכן"

מקהלה בפעולה [=

נטליה מנצחת על המקהלה, ובוריס בליווי מוסיקלי [=

סוף הקונצרט [=

עם אביקו החייל שלי 

סה"כ היה קונצרט מוצלח ביותר.

אבא שהוא מעריץ מספר 1 של "קולות הזמיר" היה מאושר שמנכל ה- U.I.A.C ,מנכל אופיר טורס, ומנכל אשת טורס -  נענו להזמנה והגיעו לקונצרט, מסתבר שהם היו מוזמנים לאירוע מכובד אחר, והם בחרו לכבד את אבא (שהוא גם חבר ממש טוב) וכמובן את המקהלה בנוכחותם. אני שמחה שהמאמצים שהוא עשה כדי להביא אותם לא היו לשוא. סה"כ הם היו מרוצים ונהנו מאד. המקהלה מצאה חן בעיניהם, ולמחרת הם התקשרו לאבא והביעו את התרשמותם והתפעלותם מהביצועים של בנות המקהלה. כבר יש הזמנות לסולניות המדהימות שלנו להופעה בפני הקהילה היהודית דטרויט. המנכל של אופיר הביע נכונות לשלב את המקהלה באירועים וכנסים מכובדים.

22.5.07

ערב שבועות ההורים של אביקו הזמינו אותי לארוחת ערב חגיגית - היה נעים וטעים  [=

בערב נסענו להרצליה ונפגשנו עם החבר'ה של אביקו.

כעיקרון, לא תוכנן משהו מיוחד לאותו ערב. היו רעיונות שונים איך לבלות את הערב. חלק מהרעיונות לא התאימו לשניידס ולי מפאת היותנו קטינים P=  זוכרים את השלט המרצד ההוא...שלא מפסיק לרדוף אותי?

אניוואי, לשניידס החמוד בעוד פחות משנה השלט הזה לא ירצד יותר - הוא יהיה לגמרי חוקי,  ואז.... אנוכי אשאר עם השלט ההוא לגמרי לבדי .

למחרת, אביקו לקח אותי שוב להרצליה. טיילנו במרינה, הסתובבנו בטיילת, התענגנו על גלידה, הסתכלנו על הספינות וכמובן על הדגים האומללים המורעלים בגלל ילדים קטנטנים שמשליכים לעברם בדלי סיגריות ~בלע~ \=  אחר כך, סרקנו את קניון ארנה שהוא הקניון הכי מושקע בארץ.

אלכס סיפרה לי שפעם היא הייתה מיודדת עם ביתו של בעל הקניון, והשתיים למעשה חנכו את ה"טורנדו" בקניון - חחח... הן היו שפני הניסיון של המתקן החביב הזה P=

אביקו ברקע המרינה - כל כך נהניתי, ממש תודה שלקחת אותי איתך 333>

עוגן [=

האובייקט מימין בניסיון לדקור אותנו עם המשקפיים 

מאוחר יותר חזרנו אלי לארוחת ערב חגיגית, ואז נסענו לבלוקבסטר, בתקווה למצוא סרט מעניין.

אביקו נשאר אצלי עד 23:00 והיה כ"כ כייף.... והנה אני כבר מתגעגעת...

תודה אביקו על שבועות כייפי שהיה לנו יחד [=

אוהבת אותך המון 3>

עריכה:

חופש שבועות היה ממש כייף, אבל גם קצר מידי, אז החלטתי להאריך אותו מעט ועשיתי לי גשר ביום שישי.

זה היה במקום - הצלחתי סופסוף להשלים שעות שינה כמו שצריך. במקרה, גם נטליה הוציאה את המקהלה לחופש, אז הייתה לי הזדמנות להשלים כלמיני דברים שאני לא מספיקה ביומיום.

בערב יצאנו לסרט "שודדי הקאריביים 3" -  קבענו להפגש שעה לפני הזמן כדי להשיג שורה שלמה של כסאות בקולנוע...

ראשונה פגשנו את אלכס המקסימה. ממש התגעגעתי אליה ובכלל התגעגעתי לחבר'ס (בגלל כל ההברזות האלה לא יצא לי לראות אותם לפחות שבוע)

מאוחר יותר הגיעו שאר החבר'ס, גאד! שעה שלמה של המתנה מחוץ לקולנוע עברה כל כך מהר...

בכל אופן, שודדי הקריבים 3 אחלה סרט! זה פחות או יותר הטרילוגיה הכי מוצלחת שראיתי - כל הסדרה שווה צפיה [=

נמ... הסוף קצת השאיר טעם של עוד... יצא לי להרהר בזה לא מעט \=

אניוואי, היה לי ממש כיף, היציאה הזו באה לי ממש בזמן, ועזרה לי מעט לשבור את הגעגוע [=

לבקשתה של אלכס עידכנתי והוספתי תמונות מיום שישי [;

אני אוהבת אתכם

ו

היום, שוב עשיתי לי חופש מבצפר - העדפתי שיעור פיתו"ש פרטי עם ריטה (יום חמישי מתכונת בריתמיקה והייתי זקוקה לעוד קצת תירגול). בנוסף השלמתי את עבודת הגשה ב"מחויבות אישית" [=

בערב סופסוף נפגשתי עם החיילות המקסימות - נוף, לוט, ודקל. לא יצא לי לראות אותן הרבה זמן... התגעגעתי - עשה לי טוב לראות אותן .

ועכשיו חצות וכרגע סיימתי לעדכן.... אני אלך לי לישון...

לילה טוב, ולהת' [=

יום שישי 11.5

בינת חוגגת 18 - המון מזל טוב

וול, זה אמנם לא התאריך המקורי, אבל ממש בקרוב ב-31.5  אפשר יהיה להגדיר אותה "חוקית" באופן רשמי [;

נמ. אביקו, כאמור, יצא לפרוייקט "תגלית" (ברגעים אלה הוא עסוק בלהציג בפני האמריקאים את הצד היפה של ארץ ישראל, ומשכנע אותם להישאר [;) כך שלא נותר לי, אלא ללכת עם עצמי ליומולדת של בינתוש [;

אניוואי, הגעתי לרחובות בסביבות השעה 21:00 (בתכל'ס חשבתי שהקדמתי, ואז הסתבר שהגעתי בין האחרונים P=) התקשרתי לבינת כדי לברר כתובת, ואז היא ירדה ביחד עם נועה, ושתיהן עשו לי קבלת פנים מרגשת [=

היה נורא כייף... החבר'ס של בינת ממש נחמדים, ויודעים לעשות הרבה שמח, וגם... המון רעש P=

אז רקדנו לצלילי המוסיקה של יוזלס (מן הסתם) ניגנו בגיטרות, והרצנו צחוקים -  היה בסט [=

הזכויות שמורות לכמה צלמים אנונימיים, שתעדו את המסיבה במצלמה שלי  

התמונות הבאות צולמו במצלמה האיכותית של בינת, כך שמכאן ואילך הזכויות על התמונות שמורות לבינתוש [=

בחצות נאלצתי לפרוש, כי נקבע לי שיעור די מוקדם למחרת בבוקר /=

אבל חפיף, העיקר שהיה סבחלה ונהנתי [=

תודה לך בינתוש, ושוב.... המון מזל ושיהיה רק טוב - אוהבת אותך המון המון

למחרת שבת אחה"צ נסעתי לת"א.

הקבוצה של אביקו התארחה שישבת במלון מטרופוליטן, אז ניצלתי שעות ביקור שהוקדשו בעיקר לחבר'ה האמריקאים, כדי לשבור את הגל הזה של הגעגוע, ולהיפגש עם אביקו ל-40 דקות, שלאחריהם הוא צריך להתארגן ליציאת ערב [= 

התגעגעתי.... וכמובן, התרגשתי לראות אותו...

אביקו החמוד עשה לי סיור במלון והראה לי את החדר שלו, וכמובן הציג בפני את החברים החדשים שלו - רובם מעל גיל 19 (אביקו, מסתבר, הצעיר מבין כולם) אנשים סימפטים וחברותיים ביותר - כ"כ שמחה שיצא לו להצטרף לחוויה הנפלאה הזו, וליהנות מ- 10 ימי טיול ברחבי ישראל, בחברת אנשים כה נחמדים - צ'ופר שבהחלט מגיע [=

יום ראשון 13.5

יחי החופש [=

בנוסף ל-3 ימי חופש שעשיתי לעצמי, בצפר נידב 3 ימים נוספים - חופשת מתכונת, וזה היה ממש במקום [=

יום ראשון השלמתי סופסוף שעות שינה (התעוררתי ב-12:00) גם ניהלתי כמה שיחות טלפון עם אנשים שלא ראיתי הרבה זמן.

אחה"צ קריית אונו - חזרות להופעה, ובערב נסענו למרכז וואהל - אוניברסיטת בר אילן.

קונצרט חגיגי לציון 40 שנה לאיחוד ירושלים "אני כינור לשירייך", והענקת אות הוקרה על מפעל חיים ליהורם גאון. 

למעשה, רוב הזמן התייבשנו איפשהו מאחורי הקלעים, כך שלא היינו נוכחות בחלק הראשון של התוכנית, שכלל נאומים של נשיא האוניברסיטה, רקטור האוניברסיטה בארה"ב, פרופסורים, ויהורם גאון בכבודו ובעצמו, וכן לא ראינו את ההופעות של הזמרים (רוחמה רז, דודו זכאי, אהרון פררה, גילה בשארי, הילה הררי) שעלו לפני כן. האולם היה מלא עד אפס מקום - קהל מגוון - מלחינים, משוררים, זמרים, ראשי ערים, פרופסורים ודוקטורים מאוניברסיטת בר אילן, מפקד גלי צה"ל, ועוד.

נו טוב... לפחות החדר היה די גדול ומרווח להכיל את כל הבנות, והכי חשוב, היה לנו הרבה אוכל טעים ושפע מי נביעות, והיינו בחברה טובה. חמש שעות של התייבשות עברו בנעימים עד החלק השני של הערב. נראה שזמן ההמתנה הבלתי ניסבל הזה השפיע קצת על נטליה ובוריס... מתישהו, בוריס שלף את הפלפון שלו השמיע את השיר BIG BAD WORLD, נטליה סימנה לבנות לפצוח בשירה, הבנות שרו לצלילי הפלאפון, כשבאמצע מיכל פצחה בסולו מטורף XD ובסוף מחאנו לעצמינו כפיים P=

את החלק השני של התוכנית פתחה מקהלת "קולות הזמיר" עם השיר "ילד ירושלמי" - השיר נכתב לכבוד יהורם גאון, ובוצע לראשונה ע"י "קולות הזמיר" (הערב היה ארוך, אז קיצצו לנו את אחד השירים - ציון תמתי \=) בשיר "מונטיפיורי" יהורם גאון סימן לנו להצטרף אליו (ובכלל, זה לא היה ברפרטואר שלנו, וגם לא בדיוק ידענו מה יהורם הולך לשיר) את השיר הספציפי הזה לא הכרנו בכלל, כך שלא יכולנו אפילו לזמזם, מלבד טל, שקצת הצילה את המצב ושרה בקול המדהים שלה (למרות זאת לא שמעו כל כך כי כיבו לנו את הרמקולים). נראה שגאון היה מאוכזב מהקטע הזה [; 

חוץ מזה, הייתה הופעה טובה, למרות התנאים הגרועים של סאונד גרוע וחוסר מוניטור - אנשי הסאונד האלה פשוט לא מבינים בשירה... המאמצים הנואשים של נטליה לבקש מהם שיפתחו לנו את המוניטורים כדי שנוכל לשמוע את הסופרניות ואת הפסנתר היו לשוא.

מאחורי קלעים עם כמה מבנות המקהלה המקסימות

הכנות אחרונות לקראת ההופעה נופרוש אוספת את שיערה הארוך, היפה והשופע לג'ונגול קטן P=

רגע לפני ההופעה...

ארבעים שנה לאיחוד ירושלים - "אני כינור לשירייך"

הענקת אות הוקרה על מפעל חיים ליהורם גאון.

קונצרט חגיגי במרכז וואהל באוניברסיטת בר אילן.

"קולות הזמיר" בניצוחה של נטלייה שפילבוי האחת והיחידה, ובליווי של בוריס גרבר [=

יהורם גאון בשיר "מונטיפיורי" [; 

יהורם גאון מנצח על הקהל בשיר "מונטיפיורי" XD

רגע לפני "התקווה" עולים כל האומנים שלקחו חלק בהופעה לשיר בצוותא [=

מצטופפים על במה אחת... עם תופים וגיטרות [=

אורי קריב משמאל על פסנתר וקלידים מנצח על התזמורת [=

סה"כ היה ערב נחמד, ובסופו פגשתי את ההורים של אביקו [=

אבא שלו פרופסור באוניברסיטת בר אילן, וגם אמא שלו עובדת באוניברסיטה, כך שהם היו בין המוזמנים.

חבל שאביקו לא יכול היה להצטרף גם כן, אבל חפיף, יום ראשון קונצרט סיום "בבית התפוצות" [;

את יום שני הקדשתי ברובו לטחינת היסטוריה (וטוב שכך, כי שאר ימים עמוסים בעניינים חשובים אחרים...)

תכלס, לא מדובר בחזרה על החומר, או במילים אחרות ריענון, אלא למידה מחדש, וזה נורא מייגע, מבלבל ומייאש /=

אפשר לומר, את כל מה שלא למדנו במשך שנה (כי הכיתה שלנו לא זכתה במורה אדיר - תרתי משמע)  וזה המון... דחסתי ליומיים, וזה גם מסביר את העובדה לכך שאני מרגישה קצת מסטולה... מרגישה כמו ספר היסטוריה מהלך (ספר מבולגן חסר דפים - חסר אינפורמציה).... ואם לא די בזה, אז בלילה אחרי שהצלחתי להתגבר על נדודי השינה, וסופסוף להירדם, גם אז הדבר האיום הזה לא הניח ולא הרפה.... חלומות היסטוריים מזוויעים רדפו אחרי  

יום שלישי הקדשתי שעתיים נוספות אחרונות להיסטוריה, ולאחר מכן נסעתי עם קרנוני לת"א - בחינת מועד ב' שוב.... היסטוריה |:

יום רביעי המתכונת בהיסטוריה - סה"כ לא נורא, מלבד שאלה אחרונה שהתייחסה דווקא לחומר שלא נגעתי בו מחוסר זמן, אז כמובן שהיא נותרה חסרת תשובה, מה שאומר שכבר 14 נקודות מתכונת הלכו קפוט, חפיף... בחודש הבא בגרות P=

לאחר שגמרנו לעשות היסטוריה, יצאנו למלא את הריאות בהמון אוויר לפרוק קצת מתחים, ואז טקס קבלת תעודת זהות. חחח.... לפחות הרגע של קבלת התעודה היה משעשע, ואפילו מרגש.... עם מחיאות הכפיים והקריאות הרמות של החבר'ה הרגשתי כאילו אני מקבלת פרס אוסקר או משו בסגנון - הזוי לגמרי...חחח.... חברולים, אתם כ"כ חמודים, ואני כ"כ אוהבת אתכם  XDD.

ועכשיו, אני נחשבת "חוקית" לפחות בתחום האזרחות - כה... אזרחית חוקית [;

לגבי כל שאר עניינים, שלא תטעו.... אני עדיין "חצי חוקית" P=

שבועיים בלעדייך זה יותר מידי....

אני לא אוהבת להתגעגע.....

אני אוהבת אותך

שישבת של ל"ג בעומר  [=

4.5 שישי בערב אביקו ואור יצאו למסע קניות ב"טיב טעם" -  סניף ראשל"צ עובד סביב השעון - 24 שעות ללא הפסקה כולל שישבת, חגים - כה... ראשונים כופרים, ואנחנו מרוצים P=

לקראת השעה 23:00 הם סיימו את הקניות ונחתו אצלי בבית. אביקו ואני ערכנו לאור סיור בחדרי הקט - שמענו קצת מוסיקה, צפינו בקליפים משעשעים ביו טוב, ויחד המשכנו לקריית אונו לברביקיו ל"ג בעומר אצל שניידס [=

בשלב מסויים אביקו נרדם - הוא היה כ"כ עייף (לילה קודם הוא היה בהתנחלות עד 4:00 אצל החבר'ה שלו, ולא ממש הספיק להשלים שעות שינה.)

אניוואי, לא היה משעמם. את הזמן הזה ניצלתי לשיחות מרתקות ביותר עם החבר'ה שלו, וכך יצא לי להכיר אותם יותר לעומק - הם פשוט מקסימים, ואני שמחה שיש לאביקו חברים שכמותם.

היה בסט מתמיד [= 

כמה שעות מאוחר יותר, אחרי שינה טרופה חזרנו אלי, ואחרי שיעור פיתו"ש יצאנו לפארק - לחגוג ל"ג בעומר, והפעם עם החבר'ה של יערית - כה... שוב ברביקיו בפארק - היה כייף כרגיל [=

איכשהו, קורה שתמיד שוכחים משו, אבל זה לא כזה ביג דיל, כי הבית במרחק שני מטר משם, אז כל פעם חזרנו והבאנו משו אחר (אהמ... אייפוד לחבר לרמקולים, גיטרה, בצל, שמן, ווטאבר...)

הצבא שיחרר את החיילות, לחגוג איתי ל"ג בעומר [; 

דקל ואני זוממות משו P=

יערה ודקל השקסיות שאני כ"כ אוהבת [=

יופי של דקל

ועכשיו גם יאיר בחגיגה [=

לוטי היפייפיה - אוהבתותך

לוטי לא מסכימה "נגילה עם נרגילה" P=

זו בהחלט סוג של פרסומת סמויה לנרגילה

אביקו המקסים - אוהבת אותך 3>

היה כל כך כייף [===

אוריאל החוואר המקסים שלנו  חוגג יומולדת 16

אוריאל, אתה אחלה גבר. שיהיו לך חיים יפים ומאושרים, ושתצליח תמיד [=

ותודה על כל כך הרבה דברים... פשוט תודה [=

תמונת נוסטלגיה XD

בערב אביקו נאלץ לעזוב (יום ראשון צבא) ואני התארגנתי לעוד מסיבת ל"ג בעומר (נו... שלישית ואחרונה לשנה זו [;), והפעם עם החבר'ס שלי מבצפר

הייתה התלבטות לגבי בחירת המקום האידיאלי להקמת המדורה - חלק העדיפו "תל ברוך",  חלק רצו "תלמי מנשה". בסופו של עניין התפצלנו.  אני הצטרפתי ל"תלמי מנשה" - מקום סימפטי יותר ( וכך גם אבא שקט יותר ולא יעשה בלאגנים P=) 

וול, ההורים הסיעו אותי ל"תלמי מנשה" למושב של קאצ'ם. לעירונים שכמונו זה טיפל'ה מסובך להתמצא במושב - חיפשנו את הבית שלו בחושך. הגענו ל"צרכנייה", שם הבחנו בקבוצה של בנות, אז ביקשנו את עזרתן - הן לא ידעו איפה זה "משק מספר 2", אז ההורים שאלו אותן "אולי אתן מכירות ילד בשם דניאל קאצ'ם?" "משפחת קאצ'ם"  נמ... מן הסתם אף אחת לא הבינה במי המדובר, מאיפה נחתנו... וול, אחרי הכל "קאצ'ם" זה כינוי שהחבר'ה המציאו לדניאל, ואין שום קשר לשם המשפחה המקורי, וזה יצא נורא משעשע XDD התאפקתי שלא להתפקע מצחוק, עד שהמכונית התרחקה מהבנות, ורק אז נתתי לצחוק להתגלגל P= .

בכל אופן, הגעתי בסביבות השעה 22:00 עם קרשים, שאבא אסף על דעת עצמו. התקשרתי לדניאל - ואז הסתבר שהוא בכלל לא היה בבית, כך שהגענו לפניו, אז התקשרתי לתומר ובן טובים, והם באו לאסוף אותי מהאוטו, וכמובן לסייע לי עם הקרשים (יותר נכון - די סינג'רתי אותם, אבל עדיין... הם בנים, והם ג'נטלמנים, אז מגיע להם לסחוב קרשים P=)

תומר, דניאל (בן טובים) ואני עשינו סיור קטן בבית של קאצ'ם, ולבסוף התמקמנו בחוץ וניצלנו את הזמן לשיחות מעניינות ביותר [; בשלב מסוים, פגשנו את המשפוחה של דניאל - משפחה נחמדה ביותר. הם הציגו את עצמם, לחצו לנו את היד, ואפילו הציעו קרטיבים. תומר ואני קצת התביישנו, אבל בן טובים לא יכול היה לסרב להצעה המפתה, אז נהננו מלצפות בו מתענג על קרטיב בערב שרבי XD

בערך חצי שעה אחרי זה הופיעו שאר החבר'ס - יונתן, אוריאל, וכמובן אלכסקסע . הבנים החמודים העבירו את הקרשים לדונמים של דניאל, ואלכס ואני ניצלנו את הזמן לשיחת בנות קצרה [=

אחר כך הבנים ניקו את השטח, והבעירו את המדורות [= 

אלכסקסע המקסימה הייתה איתי, ועשתה סקירה מקיפה ומפורטת ביותר על האירוע  בבלוגה.

דניאל תומר, יונתן וצח מוסיפים שמן למדורה P=

ניצוץ של תקווה... [=

הר הגעש שלנו [=

בוער יופי... [=

דועך, אבל נחמד [=

עם אלכס לב חם אש אש!

 בוהים במדורה היפה שלנו, ובצח שעושה לנו "מנגל" חמים וטעים [=

כשהמדורה הצטמצמה ונהייתה כבר ממש קטנה, התקרבנו אליה, פרשנו מזרונים, ישבנו במעגל והתחלנו לספר צ'יזבטים, לספר בדיחות, לשיר שירי מדורות, לשחק משחקים הזויים, ואז "אני שונא ____ כי זה_____" יצא נורא מצחיק (מפורט אצל אלכס ושווה קריאה XD).

רק חבל ששכתי את הגיטרה בבית - זה היה ממש חסר /=

היה קר... קאצ'ם החמוד הביא לי שמיכה מנומרת, וזה נראה כאילו אני לובשת שימלה מנומרת [= 

אלכס ואני אוכלות מרשמלו דליקטס בטעם תות [=

מאיה - תעשי לנו עוד מרשמלו P= 

מאוחר יותר דניאל רצה ללכת להתפנות, אבל לא היה לו כל כך בראש ללכת עד הבית וחזור, אז הוא ביקש לעשות את זה בטבע... מאיה ביקשה לראות אותו עושה את זה - זה היה נורא משעשע XD

לקראת השעה 6:00 מצאנו את עצמנו במצבים שונים - חלק מכורבלים בשמיכת פליז, אחרים יושבים להם על מזרון ליד האש,ושומרים על החורפים, או משחקים עם האש (אהממ... אוריאל, צח...).

צח נכנס למדורה 

ניסיון לצייר מפתח סול XD

אילת מאיה = הנסיכה הנרדמת

בן טובים מצייר נקניקיה, צח מתופף [=

MASTER OF FIRE

בסביבות השעה 6:30 אבא אסף את אלכס ואותי בחזרה אלי. היינו עייפות בטירוף, ואחרי מקלחת בזק נרדמנו.

היה הל"ג בעומר הכי טוב שהיה לי אי פעם [=

בבוקר אלכס ואני התעוררנו בסביבות השעה 13:00 אכלנו ארוחת בוקר טעימה, דיברנו הרבה כרגיל, וצפינו ב DVD של יוזלס [=

מאוחר יותר, יצאנו לטייל קצת בפארק - בחלק ההוא של הפארק שלא יצא לי להסתובב כמעט שנה [=

 אלכס מאושרת וסטלנית - נשענת לה על עץ בפארק [=

וגם אני [=

על פגודה קטנה שמשקיפה למים הכלוריים והצבועים האלה P=

אלכס בניסיון לעודד קריינג קרוקודייל P=

חוצות גשר כדי להגיע לנהר שבהמשך [=

והנה אנחנו כאן בניסיון לחצות אותו [=

אלכס (צופיפניקית בנשמה) תקועה על אי ומחכה למישו שיחלץ אותה

אז גייסתי את הצב הזה בשביל המשימה המאתגרת

אתמול שלישי בערב נסעתי לאביקו כדי להפרד ממנו לפני היציאה לפרוייקט "תגלית".

פרויקט "תגלית"- birthright israel

מדובר בפרוייקט, שמאפשר לצעירים יהודים, לרוב סטודנטים בני 18 עד 26, לבוא לישראל לסיור חינוכי בן עשרה ימים - להיכרות ראשונית עם ישראל. במסגרת הסיור באתרים השונים התיירים נפגשים עם סטודנטים ובעיקר חיילים וקצינים מיחידות העילית של צה"ל. 

הרעיון של הפרוייקט הוא להקים תשתית של "שגרירי הסברה" בעולם, ולחזק את הקשר של צעירים יהודיים מחו"ל לישראל וליהדות. המטרה היא לעורר אהבה וגאווה בלב אותם צעירים, ואכן עם חזרתם מישראל הם מביאים איתם תחושה של שייכות ואהבה לישראל. גם הצעירים הישראלים שמשתתפים בפרוייקט מדווחים על חיזוק הקשר ליהודים בחו"ל, וליהדות בכלל. כמו כן הפרוייקט תורם למוטיבציה בקרב חיילים וסטודנטים שמשתתפים בו, וגם לתחושת הגאווה במדינה ובהישגיה.

כעיקרון, חלק גדול מהמשתתפים נעשים משתתפים פעילים בתוכניות קהילתיות.

עשרות אלפי הבוגרים של התוכנית מובילים את התמיכה בישראל בקמפוסים ברחבי העולם ואלפים מהם גרים היום בארץ.

וול, אני כ"כ שמחה שאביקו נבחר להשתתף בפרוייקט החשוב הזה - הוא בהחלט ראוי.

קודם כל זו הזדמנות נהדרת להתאוורר קצת מהצבא.

דבר שני יהיה לו נחמד לטייל בארץ במשך שבוע עם חבר'ה ישראלים ואמריקאים.

חחח.... משעשעת אותי המחשבה שהוא עצמו אמריקאי - "עולה חדש" (כבר לא ממש) משרת בצבא הישראלי, הולך להדריך, במובן מסוים, סטודנטים אמריקאים - להראות את הצדדים היפים של ישראל, ובין היתר לשכנע אותם לעשות עלייה [=

אניוואי, במסגרת ההכנות ליציאה, אביקו אירגן דיסקים לאמריקאים - מן שי קטן שנועד להזכיר להם את ישראל. הדיסקים כוללים שירי רוק, פופ, ראפ, וואטאבר.... בנוסף, מכתב הקדשה לתיירים, וכן סירטונים עם קליפים של חיל האוויר, בחלקם כאלה שעוסקים בהצלת חיים [=. 

היו שם קטעים שנגעו לי במיוחד, כמו למשל, חילוץ חייל משדה הקרב ע"י מסוק, כאשר כל הדרך לארץ הוא נאחז ברגל המסוק, וכך ניצל. כל המראות האלה של מטוסי הקרב בפעולה, והמחשבה שהם עלולים חס וחלילה, ליפול בשבי, או לא לחזור בכלל מזעזעת אותי. ריגש אותי לראות חיילים מתחבקים.... והיו גם דמעות...

פתאום נזכרתי בגליוש, בתמונה של אחיה ביומן - הפנים שלו היו צבועות בצבעי הסוואה... סיפרתי לאביקו שהוא בקומנדו (מסתבר שהוא ידע) חשבתי על חיילים קרביים שאני מכירה (ביניהם גם חברים טובים של אביקו) חשבתי על אותם חיילים שמסכנים את עצמם למען המדינה, ועל אותם סיפורי גבורה של חיילים שהקריבו עצמם כדי להציל את חבריהם... ואיך מרגישים החברים שזכו מחדש בחיים, וכמה מעריכים....

איך בכלל אפשר להתמודד עם המראות האלה של חברים מתים בשדה הקרב?

איך אפשר בכלל להמשיך אח"כ ולהילחם?

איך אותם מעשי גבורה מזכים את החללים בעיתורי כבוד - צל"ש, כאשר בסה"כ הם רצו להציל את החברים שלהם ולחזור הביתה בשלום?

נורא מצמרר...

.ולאדעת... פתאום היה לי כאב כזה חד בלב, ולא יכולתי לעצור.... ואביקו החמוד קלט אותי, ואז הוא מחה לי את הדמעות.... אם יש משו שגורם לדמעות לפרוץ החוצה, זה הנושא הכ"כ רגיש הזה, וסורי....אני באמת שלא מצליחה לשלוט בזה ]=

ב-21:00 נפרדתי מאביקו.

ההורים באו לאסוף אותי חזרה הביתה.והייתי כ"כ עייפה שישר אחרי מקלחת נרדמתי, ופספסתי את הודעות ה-SMS של אביקו ואלכס. יצא ששוחחתי איתם רק למחרת.

אביקו יקר,

אני כ"כ שמחה שהצטרפת ל"תגלית".

שיהיה לך טיול מהנה ביותר - עמוס חוויות [=

אני אתגעגע.... כבר מתגעגעת....

אני אוהבת אותך המון

.

היום ומחר... ואם תרצו גם מחרתיים, אני לא הולכת לבצפר (קרני, תודה שעזרת לי לגבש החלטה [=)

כה.... עשיתי לי קצת חופש - צריכה להשלים שעות שינה... מגיע לי, לא?

חוץ מזה, קרנוני ואני זקוקות באופן בהול לדניאל, שתחדיר לנו בכמה שעות חומר של שנה שבמהלכה לא הספקנו כלום, כי מה לעשות... לא כל המורים מוכשרים ללמד P=

דניאל כן!  נמ... הזמן הולך ואוזל, ודניאל לא זמינה.... וגם אני עצמי עמוסה טילים - פשוט חסרת זמן /=

מנסה איכשהו להשחיל את דניאל.... אולי יספיקו ארבעה חמישה שעורים לפני המתכונת בהיסטוריה...ואולי לא... (?) 

 ANYWAY.... BREAK A LEG

שיהיה לכולם סבבי  ובהצלחה 

אוהבת אתכם...

3>

27.4.07 הופעה של BETZEFER בסטודיו 49 [=

יום חמישי היה אחד הפחות נחמדים.../=

אבל אז, בערב אביקו התקשר, והתעקש לבוא אלי "אפילו ל-20 דקות". יצאנו להתאוורר - לשאוף קצת אוויר צח בפארק. כמו תמיד הוא עודד אותי, והצליח לשפר לי את מצב הרוח. תודה אביקו, אני כל כך אוהבת אותך 3>

ב-23:00 הוא חזר לקריית אונו, להתנחלות אצל שניידס והחבר'ה. הלכתי לישון ב- 1:30.

למחרת אחרי בצפר נסעתי לקריית אונו - מקהלה, כך שהגעתי הביתה בערך ב-19:00. התוכנית המקורית הייתה ללכת להופעה של להקת BETZEFER. בשלב מסוים, דיברתי עם אביקו לגבי היציאה בערב. אמא שלו עברה ניתוח בשן, שלאחריו היה צפוי שיהיו כאבים. מכיוון שאבא שלו בחו"ל, הוא חשב שעדיף להישאר בבית קרוב אליה, למקרה שתזדקק לעזרה. חשבתי שזה כ"כ רגיש ומתחשב מצידו. החלטתי שהכי נכון יהיה לוותר על ההופעה ולהצטרף אליו. מאוחר יותר הוא התקשר שוב, ואמר שאמא מרגישה יותר טוב, והיא עצמה הציעה שנצא לבלות. התיכנון היה ללכת להתנחלות אצל יותם, ואז בחצות להמשיך להופעה בסטודיו 49. בסופו של עניין, ההתנחלות אצל יותם לא יצאה לפועל, ובמקום זה אביקו ואני שוחחנו בטלפון זמן רב.

ב-24:30 הגענו לסטודיו. התקשרנו לאוריאל, וזה הוביל אותנו לקומה העליונה בבניין. שם פגשנו את שאר החבר'ה מתנחלים באיזו זולה עם תצפית טובה לבמה, כך שאפשר יהיה לראות הופעה כמו שצריך.

וול, החבר'ה הקדימו והגיעו ב-20:00, כך שהספיקו לראות להקות שהופיעו קודם, אבל חפיף, באנו יותר בשביל BETZEFER.

עם אוריאל, אביקו ויונתן החמדמדים

בשלב מסוים, אביקו ואני חשבנו שזה חסר פואנטה להשאר יותר מידי זמן בזולה, ולשמור מקום עד ההופעה של BETZEFER אז שכנענו את החבר'ס לרדת למטה, להסתובב בין הרחבות - לרקוד קצת... P=

בדרך לשם פגשנו את ברק. גאד.... לא ראיתי את הבנאדם הזה בערך שנה. שמחתי לפגוש אותו [=

כשאני מסתכלת על אנשים כמוהו, אני רואה נקודת אור בחושך המוחלט ההוא. כה... באמת אחלה גבר - אחד האנשים היותר טובים (אם לא הטוב ביותר) שהיו בחור ההוא שנקרא מקיף (ובתכל'ס לא היו שם יותר מידי). וול, גם הוא נמנה עם נוטשי המקיף, מן הסתם, הוא לא שייך, וטוב שכך - מגיע לו מקום יותר סימפטי [=

אניוואי, הוא התעניין במחיר ששילמנו להופעה (70 ש"ח) ואמר שחבל שהוא לא ידע מראש, כי אז הוא יכול היה להשיג לנו כרטיסים ב- 50 ש"ח. חפיף, החלפנו טלפונים וסיכמנו שנעדכן זה את זו לגבי הופעות טובות, ויש מצב שהוא יוכל לארגן כרטיסים זולים יותר - הוריי!  זה אחלה פיתרון, במיוחד כשמדובר בחיילים שהם חסרי ממון P=

בכל אופן, המשכנו להסתובב סביב הרחבות, ולבסוף החלטנו להתמקם ברחבת האלטרנטיב - היו שם עוד אנשים מהמקיף שנגשו לומר שלום [=

היה משעשע להתפרק קצת עם ריקודים הזויים P=  ואז בלי הודעה מוקדמת, התחלף השיר ונוצר פוגו מטורף במרכז הרחבה. לפני שהספקתי להזיז את עצמי משם... נחבטתי בעוצמה והועפתי איזה 3 מטר מהמקום |:

למזלי, אביקו המסור היה בסביבה, ומשך אותי משם במהירות, רגע לפני ההתרמסות - חחח... והנה אני כאן בריאה ושלמה, כותבת לי פוסטים בדיליי [=

תודה בייב - אתה המושיע שלי 3>

מאוחר יותר נשמעה מוסיקת פופ-רוק קלילה כזו... אז התחלנו להשתעשע שוב עם ריקודים טיפשיים כאלה חסרי פואנטה XD

בשלב מסויים, חזרנו לקומה השנייה, התנחלנו לנו על איזו ספה, כדי לצבור כוחות להופעה של  BETZEFER.

ההופעה התחילה, ואנחנו אי שם למטה צופים בחברי הלהקה מקרוב [=

פוגו... [=

BETZEFERULES 

זה רק אני, או שגם אתם רואים כאן תמנון?   P=

ראסטות זה מגניב - בא לי גם [;

עם אביקו וחברי להקת בצפר [===

עם תומר וחברי להקת בצפר [===

הייתה אחלה הופעה - שמחתי שלמרות הכל הצלחנו בסופו של דבר להגיע להופעה הזו - נהנתי כ"כ...

רק חבל שהרבה חבר'ה טובים היו חסרים.

בסוף ההופעה רצינו לפרוש, אבל אז ברק בקש כ"כ יפה שנשאר לראות להקה נוספת, אז לא יכולנו לסרב ונשארנו [; 

2.5.07 - 11 חודשים יחד 3>

גאד...קשה לי להאמין שהזמן טס כה מהר...

ברגעים כאלה בא לי להיות אורי גלר.... פשוט לעצור את מחוגי השעון P=

אני כבר לא רוצה שהזמן יעבור כ"כ מהר... זו התקופה הכי מאושרת בחיי....

אתה מדהים, ואני ממש אוהבת אותך!

תודה לך אביקו על המון דברים...

3> על הרגעים המושלמים שלנו ביחד...

3> על המוסיקה הנפלאה שהכרת לי...

3> על זה שאתה אף פעם לא משאיר אותי לבד...

3> על הדאגה וההרגשה שאני חשובה לך...

3> על זה שהבטחת לא לשבור לב, והצלחת לחזק אותו...

3> על הכנות, הנאמנות והפתיחות... 

3> על המבט החם ואוהב הזה כשאתה מסתכל בי...

3> על זה שאני יכולה לסמוך ולבטוח בך בעיניים עצומות...

3> על זה שתמיד אתה יודע איך לגרום לי לחייך - אני מאושרת איתך תמיד....

3> על זה שאתה תמיד נמצא שם בשבילי - ברגעים השמחים וברגעים הכי קשים...

3> על זה שאתה תמיד מוצא את המילים הנכונות להגיד...

3> על שיחות הנפש - ההקשבה... ההבנה... העצות הנבונות...

3> על האהבה האמיתית, שאתה כ"כ יודע להעניק - אהבה ללא תנאים...

3> על זה שאתה כל הזמן מזכיר לי כמה החיים יכולים להיות יפים...

3> וכן, גם על הפוסט והשיר היפה שהקדשת לי בבלוגך.

3< על הביקור אתמול, על המתנה וכרטיס הברכה המרגש - אתה מצליח לגרום לי להתרגש כל פעם מחדש [=

     מלאת את חיי באושר ובמוסיקה   

   THANK YOU FOR WHO YOU ARE - YOU ARE A SPECIAL FRIEND

THE MORE I KNOW YOU - THE MORE I LOVE YOU                                                                                  

                       AND I LOVE YOU SO MUCH