חזרתי ממחנה קיץ "2007 ONE FAMILY" מוצפת בכל כך הרבה חוויות, זכרונות וגעגועים....
יש בקשות מיוחדות של החבר'ה "ONE FAMILY" לשלב פוסט של מחנה הקודם, שמפאת חוסר זמן לא יצא לי לפרסם כאן - אז כנראה, אני אשלב בפוסט הזה גם תמונות ממחנה קודם.
אבל, לפני כן יש לי מצב רוח לחומר טרי, אז הנה טעימה קטנה - ממש על קצה המזלג ממחנה קיץ 2007.
4.7.07 יום רביעי - היום הראשון במחנה
את לילה שלישי ביליתי בחלקו בשיטוט באינטרנט ואריזת מזוודה, כך שנותרו לי בערך 3 שעות שינה.
בבוקר קבלתי שיחת טלפון משלומי ומייקי - הם היו מוטרדים מכך שלא הגעתי בזמן לנקודת האיסוף, וגם דאגו שהאוטובוס לא יזוז בלעדי P= בדיעבד, הסתבר לי שגם אתי תרמה את חלקה בעיכוב האוטובוס (למעני), ובכלל, כפי שיתברר בהמשך, אתי החובשת הייתה "עוגן הצלה", ומילאה תפקיד מאד חיוני, בעיקר במחנה הזה.... P=
הרגשתי מסטולה מעייפות.... בכל אופן, העברתי הנסיעה בשיחות ארוכות עם שלומי ובהאזנה למוסיקה טובה. הגענו לנקודת המפגש של "משפחה אחת" היה מרגש לפגוש חבר'ס שלא ראיתי הרבה זמן [=.
חיפשתי את גיתית בניסיון להפתיע אותה (בגלל הקלטות המקהלה הייתי אמורה להצטרף למחנה רק ביום חמישי), התאכזבתי לגלות שהיא לא הגיעה, ושמסיבות כאלו ואחרות יש מצב שלא נפגש במחנה הזה בכלל. התקשרתי אליה והתחלתי במסע שיכנועים...חחח... חפרתי לה דקות ארוכות, ובסופו של דבר זה השתלם - לקראת הערב היא הגיעה, אמנם ליומיים, אבל עדיין... עדיף מלא כלום [;
אניוואי, התנחלנו לנו איפשהו להפסקת צהריים, ותוך כדי כך מצאנו גם זמן להשלמת פערים - בכל זאת, לא ראיתי את החבר'ס מאז מחנה פסח...
לאחר שהובהרו לנו החוקים החדשים עלינו חזרה לאוטובוס.... בדרך לסחנה השמעתי מוסיקה לדוד... נראה שגם הוא היה מסטול - זה עזר לו להירדם |:
הגענו לסחנה. פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי להשתכשך במי האגם הקרירים - נסיון כושל ליהנות משחיה בין הסלעים, הסתיים בפציעות ברגליים ובידיים /=.
בערב הגענו לקיבוץ גונן. כונסנו לפעילות הזויה - תחרויות של בנים נגד בנות.
[כמו למשל....ליקוק מרפקים, שפאגטים, עיצוב גבות והסרת שפם, שכיבות שמיכה, לעטוף מישהו בנייר תועלת (סטייל מומיה), לאפר, קליעת צמות וכ"ו - זה היה די משעשע, בעיקר כשהבנים ניסו למרוח עיפרון שחור על העיניים של דוד, וכשניסו ליצור קשר לצורך הסרת שיער בחוט (אחד הבנים הפתיע אותנו במומוחיות שלו בתחום)]
לאחר מכן, יצאנו לשיטוט לילי ברחבי גונן - נהננו משאיפה של אוויר צלול ונקי, וכמובן מצפייה בנוף מרהיב - זה כייף! במיוחד בשעות הלילה המאוחרות, כשכולם רדומים....ואז, מה ששומעים זה קולות של הטבע - צרצרים, קרפדות, ושאר בע"ח שפעילים בלילה. לאחר הסיור, התיישבנו לנגן קצת בגיטרה, קצת פיטפטנו...
בשלב מסוים, פרשנו לחדרים - צריך לנצל את ארבע השעות שנותרו, כדי לצבור כוחות ליום המחר [=
שעת לילה מאוחרת.... ליזי רדומה, פנינה ואני שומרות על השקט [;
5.7.07 יום חמישי
יצאנו בשעות השיא של צהרי יום חמישי לכברת דרך ארוכה איפשהו בצפון - מסלול של בערך 5 שעות. עצם העניין שלא ישנתי לילה קודם וגם זה שלפניו, ובנוסף הפציעות שלי מהשחיה בסחנה - גרמו למסלול הזה להיות מייגע במיוחד /=.
בקבוק המים הענק שגררתי איתי לא הספיק, הרגליים כאבו...כל הגוף כאב, היה חם בטירוף והרגשתי שאני עומדת להקיא או להתעלף. בשלב מסוים, הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך....שלומי החמוד התעכב והתאים את עצמו לקצב ההליכה האיטי שלי, כדי שלא אמצא את עצמי לבד באמצע שומקום.
גיתה.... I WILL KILL YOU באמת... אנחנו צועדים לאורך המסלול המפרך הזה, ואת שהשגת פתור מהצעדה הזו מתקשרת אלי כעבור 4 שעות ושואלת "נו מה קורה? כמה זמן את הולכים, משעמם לי...
נו טוב... לפחות בסוף המסלול חיכו לנו ארטיקים ואבטיחים צוננים - יאמי [=
עם רוני המקסים ברקע הרי הגעש [;
עם דייב ושלומי - אפשר לראות את העייפות נשפכת מהעיניים P=
החום השפיע עלינו קשות...
כמה מאיתנו חשבו שיכול להיות נחמד להתקלח בחיק הטבע... ולצנן את הגוף [;
אחד החניכים חשב יותר מידי עמוק, והחליט לבצע קפיצת ראש היישר למים הרדודים
וזה לגמרי לא מצחיק... הוא נחבל בראש ונזקק לטיפול המסור של אתי החובשת 
,
לדניאל חדר חומייני לאוזן, אז שלפו את החומייני בעזרת מספריים. פור חומייני - אף אחד לא היה רוצה להיות תקוע בתוך אוזן של מישו, בלי יכולת לתמרן - בע... טראומה לכל החיים. חפיף, לפחות יכולת התעופה שלו לא נפגמה - למרבה הפלא, הוא הצליח לעוף אחר כך XD
זה לא רע כמו שזה נראה.... זו פשוט תוצאה של מסלול מפרך...
דייב שלנו נרדם על ריצפת האוטובוס ומתניה מנצל הזדמנות "לסגור חשבון" P=
אחרי מקלחת טובה בקיבוץ גונן ארזנו תיק ליום אחד.
לפי התוכנית, ליל חמישי מוקדש ללינה בשטח [=
אוהל בתהליכי הקמה...
במקום הזה זכיתי לביקור משפחתי [=
הורי הגיעו מהמרכז עם ניר (בגלל שהוא מיועד לכיתת מופת, הוא נאלץ לשרוד שבוע לימודים נוסף, והצטרף למחנה במועד מאוחר יותר)
לרוע המזל, הוא הרגיש רע והיה חולה יומיים אחרי ההגעה, אז הוא נטש את המחנה יומיים לפני השאר - יצא שהוא בילה בקושי יומיים במחנה /=
ניר החמוד ממחנה ביניים מסייע למחנה מעורב-גדולים בהקמת אוהלים [=
ו - VOILA.... האוהל בנוי! קרדיט לליז ואנוכי...
והכי... אחי ניר, שתמיד נמצא בשבילי.... בשביל כולם [=
"זאת שעומדת עם ידיים בכיסים" (דורין, או דולין בשבילכם) מפקחת על ההקמה... מבקרת את האוהל XD
*** המבין יבין, והמתעניין יבין בהמשך P=
כתגובה, רון וגיל ביקשו ממני "סיוע נשי בבניית אוהלים" XD
בערב, אחרי שהספקנו להכין פיתות בטאבון, ולטחון "על האש" בטבע....
התיישבנו לנגן ולשיר [=
מאוחר יותר הגיע לביקור מספר סיפורים.
דוד, שלומי, אור ואני חשבנו (בהתבסס על מחנות קודמים) שמספר הסיפורים הנ"ל הינו חופר ברמות מטורפות, עד כדי כך שכאשר שהוא מסיים סופסוף, הוא מותיר אחריו חור ענק במחצלת (בל נשכח את הסיפור אודות "עזאזל"), אז העדפנו לצאת לטיול לילי בחיק הטבע - כך מצאנו עצמנו פרושים על שולחן האוכל, שוכבים על הגב - תחת כיפת השמיים ומנהלים שיחות נפש [=
6.7.07 יום שישי
לאחר ארוחת בוקר בשטח ואחרי שהתנקתי מהקוטג' שאמיר השלומפר שפך עלי, המשכנו ללונה גל.
נממ... כמו תמיד, גם הפעם היתה לי את ההרגשה ששכחתי משהו, איכשהו אני הרי חייבת לשכוח משהו... והפעם מדובר בפריט חיוני ביותר - אהמ... בגד ים |:
קודם כל, שיחררתי את שלומי ודייב, שביקשו לחכות לי שתי דקות ללבוש בגד ים (שאין לי) וטוב שכך.... אחרת הם היו מתייבשים איתי דקות ארוכות....שעה (?) וזה לגמרי לא ישתלם להם P=
ואז... התפנתי לחפש אלטרנטיבה אחרת. וול, בפארק מים טיפוסי יש חנות לבגדי ים וכאלה, כך שבעצם לא צריכה להיות בעיה. חיפשתי לי מכנס גלישה, אלא מה? לרוע המזל, כל מכנסי הגלישה היו במידה 38 ומעלה, שזה שתי מידות מעל, כך שזה לגמרי לא הועיל. במשך שעה ניסיתי למצוא פתרון - היה חם... וממש התחשק לי לטבול במים. דנה הציעה לי ג'ינס קצר, אבל זה בערך כמו ללכת בלי, כי הוא היה גדול עלי|: בסוף דורין, אתי החובשת (וגם נילי, רק שהיא אפילו לא ידעה את זה) הצילו את המצב. דורין השאילה לי את החלק העליון של בגד ים שלה, ואת מכנס הגלישה שלה שהיה די גדול עלי, אבל בעזרת שתי סיכות ביטחון קטנות שסיפקה לי אתי החובשת, הצלחתי להתאים אותו למידותי. אתי החובשת (זוכרים?) - "עוגן הצלה" חיוני ביותר. וול, עכשיו מצויידת בבגד ים מאולתר, יצאתי למסע בעקבות החבר'ה האבודים - חלק היו בבריכה, אחרים מפוזרים במתקנים. ליז, אור, אורי, רוני ואנוכי עשינו מסלול אבובים, כשסיימנו, הצטרפתי לדייב ושלומי שהיו בבריכה עם עוד כמה חבר'ס מ "ONE FAMILY". היה כייף, רק שבשלב מסויים, הרגשתי דקירה - כפי ששיערתי מראש, סיכות הביטחון לא מילאו את תפקידן כראוי - הן ננעצו בי קלות. וכאן נכנסת לתמונה נילי... כמה שעות לפני כן, היא השאילה לי גומיה ורדרדה לשיער, אז נתקתי אותה מתלתלי, וקשרתי באמצעותה את מכנס הגלישה - זה היה רעיון מוצלח ביותר, כי זה החזיק מעמד - אני משתעשעת עם הרעיון לרשום את זה כפטנט [;
בערב הגענו לגונן, לפני התארגנות ל"קבלת שבת" נפגשתי עם דרי והילה - חברות טובות שלי מגונן [=. רציתי להיכנס לרגע לאינטרנט של דרי - לשחרר את הפוסט הקודם של MEGADETH מהטיוטה, ולהתעדכן בבלוגים של חברולים שלי, ואולי גם טיפל'ה מסנג'ר, אבל אמא של דרי הייתה עסוקה עם המחשב (אז התקשרתי לאביקו ובקשתי שישחרר את הפוסט מכלאו) אח"כ ביקרתי בבית של הילה, דיברנו קצת, שתינו, ראינו ארתור (?) וציירנו אנימה (?) אני הצגתי בפניהם את ציורי החייזרים האנושיים ה"מדהימים" שלי. זה די הצחיק אותן, כמו שזה מצחיק את כולם, כי הם בכלל לא דומים - לא לחייזרים ולא לבני אדם... הם פשוט סתם מוזרים P=
היסטורית הציורים שלי:
בעבר, אהבתי לצייר בני אדם. היו הרבה שטענו שהם נראים יותר כמו חייזרים, אז ניסיתי את מזלי בציור חייזרים, אבל אז אנשים טענו שזה נראה אנושי מידי 
החלטתי לפרוש, ולהסתפק בתחום המוסיקה והריקוד XP
מאוחר יותר חזרתי לחדר - התארגנו ויצאנו החוצה כמתבקש לפני קבלת שבת...
דורין התקשתה קצת לקום, אז מתניה ניסה לעזור לה...
אבל הוא לא הצליח, אז ליזי ואני יצאנו החוצה לבד [=
עם אורקי ופנינוש [=
ואלינה [=
עם פנינה, דוד ושלומי החמדודים - אחוקים שלי [=
ואמסע שהגיע ליום שבת [=
ועכשיו גם עם נטע וכנרת [=
אחר כך כונסנו לפעילות - "הסדנה של יוחאי" - סדנה משעשעת ביותר:
1. התחלנו בסבב הכרות, כל אחד נקב בשמו ובשם החיה האהובה עליו (אני אמרתי כלב ופינגווין - תודו שזו אחת החיות היותר מצחיקות XD) כשהגענו לתור של דניאל כולם צעקו: חומייני (להזכירכם, הוא זכה לביקור פתע חם ביותרבתוך אוזנו) XD
2. כסאות מסודרים במעגל, וכסא אחד פנוי. זה שעמד באמצע אמור לשבת, בזמן שאחרים מנסים למנוע ממנו את זה תוך תזוזה לכסא הריק. מתישהו, מישהו הצליח להתיישב לידי, ולכן נאלצתי להחליף אותו. האמת, זה לא היה פשוט בכלל ואפילו היתה לי נפילה כזו כתוצאה מקפיצת התאבדות כזו בין שתי כסאות כי לא בדיוק נזהרתי, התחלתי לצחוק (בין היתר ממבוכה) P= אז יוחאי עזר לי לקום ונתן לי טיפ שהוא נתן גם להרבה אחרים אחרי - להתמקד במטרה, ולקבוע עובדות בשטח - הכסא הזה שלי ואז להתנחל עליו (?) מה שלא יהיה... זה עזר לי והצלחתי [=
3. המשחק הבא היה משעשע אפילו יותר...
יוחאי אמר כל מיני משפטים גלובליים כאלה - אם הם נכונים לגבי, אני צריכה לזוז כסא ימינה (וזה אומר גם אם הוא תפוס - להתיישב על הבנאדם שמפריע לזוז) אם המשפט הבא נכון לגבי הבנאדם שאני יושבת עליו, אני עוברת איתו כסא, כך נוצר מצב שיותר מ- 5 אנשים התנחלו בכייף על בנאדם אחד. אני לשמחתי הצלחתי לחמוק מזה עד שני המשפטים האחרונים, ונאלצתי להיות זו שסוחבת עליה את הרן הרכז ואת אור - גאד! הם רזים, ובכל זאת כל כך כבדים, ועוד הרגליים היו תפוסות מההליכה ההיא... ואני כזה "הרן יא שמן! אור, אתה אפילו יותר!"
כואב, אבל מצחיק XD
4. במשחק הבא נאלצנו לדמיין את עצמנו על אי בודד מוקפים כרישים שאוכלים חלק מהאי. נוצר מצב שבסוף כולנו נתקענו דבוקים אחד לשני על 8 כסאות בערך... בשלב מסויים, אוהד שהוא "שומר נגיעה" הרגיש שצפוף לו מידי, אז בשביל כולנו הוא היה "אציל נפש" והקריב את עצמו מהאי אל הכרישים XD
5. סיימנו בפעילות הכירות כזו - התחלקנו לזוגות, ויצרנו מעגל פנימי וחיצוני. יוחאי נתן לנו נושא לשיחה, ובכל 30 שניות נאלצנו לעבור כסא שמאלה וכך זה המשיך - זה היה כייף וחביב ביותר [=
אחרי הסדנה...
מכיוון שיום שישי ואפשר להתעורר בשבת מתי שרוצים, נשארנו כמה חברה ערים עד 5:00 לפנות בוקר - הרצנו צחוקים, וניהלנו שיחות עד אור הבוקר. בשלב מסוים, חשבנו להשתרע על המחצלת מחוץ לחדר, וכך להרדם - זה כייף כשאין גבולות והשמיים פרושים לפניך - כוכבים ירח...זריחה, אבל במחשבה שניה אולי לא כדאי...
א. השמש תאיר ותעיר אותנו מוקדם.
ב. ילדים ממעורב קטנים ישכימו מוקדם בבוקר, וישחקו כדורגל דווקא באיזור שאנחנו ישנים בו - יבעטו בנו כדורים... ירמסו אותנו...וואטאבר...
7.7.07 שבת
בבוקר שלומי ודוד התייצבו בחדרנו, וקראו לנו להצטרף לבריכה בקיבוץ גונן.
היה ממש כייף - אפילו לא נשרפתי [=
מאוחר יותר, לקחתי חלק בסדנה של יוחאי.
האמת, הנושא רגיש, עצוב, וכואב מידי - לא משו שאפשר לשתף כל אחד, בוודאי לא לבלוג, אז אני לא ארחיב בנושא.
כעיקרון, התמקדנו במטרות והסיבות לקיום המחנה הזה. נושא השכול - החוט המקשר בין כל החבר'ה. שפכנו קצת את הלב.... אבל אחרי הסדנה הרגשנו הרבה יותר טוב. כולנו הסכמנו שהמפגשים האלה בינינו חיוניים, שכן זו דרך טובה להתמודדות עם הכאב.
אחרי ארוחת ערב הייתה מסיבה, אבל היה לי יותר נחמד לשבת בחוץ עם חבר'ס. אחר כך הלכתי עם כמה חברים לנגן בפסנתר YAMAHA U1. ניגנתי ארבסקה של דיבוסי, פנטסיה של מוצרט, סונטה של מוצרט, וולס של שופיין. בשיר MIDNIGHT דוד התיישב על החצי של הכיסא שלי וניסה למצוא חלק מהתווים, ולהשתלב איכשהו בשיר [=
בשלב מסויים, הצטרפו אלינו כמה מדריכים והתחלנו לאלתר יצירה ב - 8 ידיים P=
היה כייף [=
עם אור ושלומי לפני המסיבה ברקע של דייב הבסיסט [;
אלינה, רחלי ואני נפרדות מרעות [=
פסנתר YAMAHA U1 [=
8.7.07 יום ראשון
בוקר יום א' עלינו על בגדי ים ויצאנו לראפטינג [=
הייתי בקבוצה עם ליז, נטע, דוד ושלומי. יצאנו כמעט אחרונים ועקפנו מהר את כולם. בשלב מסויים, דוד החליט שמשעמם לו והוא תפס גזע של עץ, עצר את הסירה וחיכה לרגע שיגיע מישהו שיוכל לנהל איתו קרבות מים XD
בגללו חזרנו די רטובים...
וול, אחת הסירות זכתה לקפיצת צפרדע, ואז התחילה נטישה המונית המלווה בקפיצות ראש למים, או לסירה הכי קרובה שהזדמנה [=
חזרנו לגונן. אחרי ארוחת צהריים הלכתי עם רוני, דורין ואוסנת לנגן קצת פסנתר. נגנתי מוסיקה קלאסית, ותוך כמה דקות מצאתי את רוני ואוסנת רדומים... הם היו גם ככה שפוכים, והמוסיקה הקלאסית רק עזרה להם להרדם בצ'יק XD כשהם התעוררו הם לא שכחו להחמיא על הנגינה, ואף הודו מקרב לב, כי הם היו זקוקים לשינה הזו P=
עלינו לאוטובוס בדרכנו לפיינטבול...
די התלבטתי אם להשתתף בפיינטבול או לא... בסוף החלטתי לא, אז עמדתי מהצד ותיעדתי את נבחרת לוחמי הפיינטבול המקצועית של "ONE FAMILY" [=
מתארגנים לפיינטבול...
תמונת מצב...
נבחרת הפיינטבול בהכנות לקראת הקרב הגדול XD
וכה... דייב, בניגוד למה שאתה חושב...
לא היה כאן תיכנון מראש ושום כוונה זדונית - זה לגמרי מקרי P=
לינור - "יש לה ביצים!" P=
וגם לו... P=
נבחרת הפיינטבול "ONE FAMILY" רגע לפני היציאה לשטח [=
תוצאה של פגיעה ישירה של כדור צהוב [=
כשחזרנו לגונן יצאנו לשחייה ליילית בבריכה שבקיבוץ...
משום מה לקח לנו יותר מידי זמן להתארגן, והגענו 45 דקות לפני סגירת הבריכה, אבל עדיין היה שווה... וחוץ מזה הייתה מוסיקה טובה....ברקע שמענו SMELLS LIKE TEEN SPIRIT בביצוע של NIRVANA
9.7 יום שני
יום תרומה לקהילה - צביעת מקלטים בקריית שמונה... (אבא שמע שדיברו על זה ברדיו)
שנה שעברה סיימנו את המחנה, ועזבנו את קריית שמונה דקות ספורות לפני הנחיתה של הקטיושה הראשונה. נמ. שנה עברה מאז חטיפת החיילים והמלחמה... וזה נורא .
אניוואי, מעורב גדולים התבקשו לצבוע בלבן את החלקים החיצוניים של המקלטים, ואכן עשינו עבודה יפה מאוד, כי זה בא מהלב [=
אפשר לומר שאפילו די נהנינו מהצביעה, במיוחד אחרי שסיימנו והתחלנו להשתעשע עם הצבע ולצבוע זה את זה. החולצה שקיבלנו וליכלכנו כמו שצריך תישמר לי למזכרת מהמחנה המהנה הזה [=
אינדיאנים לגמרי 
- דייב שלומי ואני 
אחרי מקלחת קרה וקרצוף הגוף משאריות הצבע ושאר ג'יפה, לבשנו חולצות של ONE FAMILY, והתארגנו לקראת צעדה, שלאחריה ארוחת ערב מחוץ לקיבוץ.
ולסיום, ההופעה של "שוטי הנבואה" [=
עם ליז ודורין לפני הצעדה [=
וגם פנינה [=
מציגים לראווה את קולקציית חולצות קיץ 2007 של "ONE FAMILY"
עם דוד ושלומי [=
וגם גיל [=
דורין מדגמנת את דגל "ONE FAMILY"
כל המחנה [=
דייב התנדב לשמור על הגיטרה בזמן הצעדה [=
עם רחלי המקסימה שעוזבת את המחנה
כשהגעתי החמאתי לה על כך שהיא המדריכה היחידה שנשארה איתנו לאורך כל הדרך ולא נטשה, ואז...היא חייכה במבוכה וענתה: "זה המחנה האחרון שלי" 
עם קישי המדהים שלנו - הרכז הקודם (לפני הרן).
היה קשה לקלוט שהוא לא ממשיך איתנו - היה עצוב להיפרד ממנו אז, ועכשיו.... מסתבר שגם הרן המקסים עוזב את המחנה וטס לחו"ל (להרבה זמן)
יונתן חסר מאד, ועכשיו... גם הרן 
זה נורא עצוב
מקהלת מדריכי "ONE FAMILY" שרים את ההימנון שחיברו ל "ONE FAMILY" [=
שוטי הנבואה בהופעה...
GOOD NIGHT DAVE!
10.7.07 יום שלישי
לבשנו שוב את החולצות של "ONE FAMILY", ויצאנו לקטיף של פטל שחור [=
קבוצות נורמליות מגיעות למקום - קוטפים ואוכלים/הולכים, אבל לא, לא אנחנו.. אנחנו קוטפים מורחים ומתמרחים P=
בהתחלה באמת קטפנו פטל והכנסנו לכובע כמתבקש. כמה מאיתנו גם טחנו פטל, אבל אחרים, כנראה מדריכים התחילו במלחמת פטל מטורפת - לזרוק ולמרוח על חניכים פטל...
וול, חשבתי לי להשאר מחוץ למשחק, עד שדייב זרק עלי פטל, ואז נאלצתי להחזיר לו... כך מצאתי את עצמי חלק מ"לוחמי הפטל" XD
דייב חזר ממלחמת פטל קשה P=
שלומי משפריץ עלי מים בניסיון כושל להסיר ממני שאריות פטל (?)
עם עומרי, שלומי, מתניה, וגיל אחרי מלחמת פטל [=
מאוחר יותר, התיישבנו להכין פאי תפוחים, לצייר בגואש ולנוח קצת - "השקט שאחרי הסערה"
אילן ואני עוזרים בהכנת פאי [=
דייב המסטול חורפ שוב [=
עומרי שהתחזה לזיקית [=
הגב של עומרי ששימש לי כגיליון ציור [=
מתנחלת לליזי על הערסל [=
דייב בניסיון לכבוש את הערסל P=
בסוף הגענו להבנה - MAKE PEACE NOT WAR!
מאוחר יותר עלינו לאוטובוסים, כשלפתע נעצרנו. הרן הרכז הורה לכולם לרדת. הוא הצביע לכיוון האמר מלא חיילים ואמר שהם כאן בשבילינו - הם יעשו לנו סיור בהאמר, וידגימו לנו שימוש בנשק, וואטאבר...
החבר'ס רצו בהתלהבות לכיוון החיילים, שניבהלו מההסתערות ולא בדיוק הבינו מה רוצים מהם...
מסתבר שהרן עבד עלינו - החיילים נקלעו לשם לגמרי במקרה... הם מיהרו לאנשהו....
בכל אופן, הם היו נחמדים ונתנו לי למדוד את הקסדה שלהם...
"ואוו... זה ממש כבד... איך אתם בכלל שמים את זה על הראש?"
"אממ... את שמה את זה הפוך..." XD
חזרנו לגונן...
התבקשנו להסיר את שאריות הגואש, הפטל ושאר שיט - לפני הכניסה לבריכה. ביקשתי מליזי עזרה ובטעות כשניסיתי להעביר לה את השפורפרת הרטבתי אותה כ"כ. מי שמכיר את ליזי וודאי יודע שהיא לא אוהבת להישאר חייבת... היא סובבה את הידית לכיוון המים הקפואים ו....הקפיאה לי את הגב... P=
הסרת הג'יפה גזלה זמן רב מהצפוי, וזו אחת הסיבות שבגללן איחרנו לבריכה XD
בבריכה ראיתי את דרי והילה והיה ממש נחמד [=
דייב שלומי ואני התנחלנו על אבוב ענק - קיווינו שאף אחד לא יעלה בדעתו להפוך לנו את האבוב כשנגיע לגובה 4מטר. מאוחר יותר דייב מילא אקדח מים והתחיל להשפריץ חופשי. אני, כמו ליזי לא אוהבת לצאת פראייר... מצאתי אקדח מים נוסף, מלאתי אותו במים, אבל כשניסיתי לירות לכיוון דייב זה לא עבד - הסתבר שהאקדח היה פגום P=
לא נורא, יהיו עוד הזדמנויות....[;
אחר כך כונסנו לפעילות פרידה, והיינו צריכים לשלוח מכתבים אחד לשני.
המכתבים שקבלתי ריגשו אותי ממש, והעלו לי חיוך ענק על הפנים, ובמיוחד המכתב שכתב לי הרן, והדברים המרגשים שהוא אמר לי [=
בשיחה שהתקיימה לאחר מכן, הודיעו לנו שארבעה מאנשי הצוות האהובים שלנו עוזבים את המחנה - הרן הרכז, והמדריכים - רחלי, סיוון ואוהד - זה היה רגע עצוב במיוחד...
קשה לי לדמיין את המחנה הבא בלעדיהם (עדיין לא התרגלתי לזה שיונתן עזב... ]=) בע... הם יחסרו לנו כל כך... הידיעה הזו די העציבה אותי, ואחרי השיחה חיבקתי אותם, וממש לא הצלחתי לעצור את הדמעות... אני מקווה לפחות שהם יבואו לבקר...
בערב הייתה מסיבה... ליז ואני הגענו באיחור של שעה וחצי, כך שנותרה לנו חצי שעה בלבד. חפיף, גם ככה המוסיקה לא הייתה משהו, חוץ משיר אחד של לינקין פארק (ליתר דיוק ג'יי זי) אז ישבתי לי בצד והפרחתי בלונים על אנשים. מתישהו, פרשתי החוצה ודיברתי עם כמה חבר'ס וביניהם אמיר המוכשר שהתגלה כחובב מוסיקה מושבע בעל שמיעה אבסולוטית. הסתבר, שהוא ניגן 7 שנים פסנתר, וגם סקסופון וטרומבון... [=
המדריך הקטן והחמוד בן ה 16.5 ממעורב קטנים [=
נו... תמונה טיפוסית של דייב XD
אחרי המסיבה תכננתי להשאר ערה עד הבוקר... בכל זאת, יום אחרון...
בכל אופן, נרדמתי אפילו מוקדם - ב 1:00 כי הייתי מותשת נורא מכל השבוע. באשמת מתניה התעוררתי ב- 4:00 ארזתי מזוודה, ותוך שעה נרדמתי שוב.
11.7.07 יום רביעי - היום השמיני והאחרון במחנה
7:30 השכמה.
סגרתי מזוודה, ואחרי ביקור חטוף בחדר אוכל, יצאנו לדרך השעה הייתה 8:30
בסביבות 12:00 הגענו ללונה פארק.
פנינה ואני נאלצנו להפרד זמנית מהקליקה, כי שתינו מתנגדות למתקני אימה, ומעדיפות מסלול של המתקנים הלא אימתניים...
ניפגשנו שוב בשעה 14:00, ואז... נפרדתי מכולם... והיה לי נורא עצוב, בעיקר בגלל אותם חבר'ה שלא ממשיכים איתנו במחנות הבאים....
כבר מתגעגעת
שלומי ואני מרימים את עומרי בלונה פארק [=
בכל אופן, החלטתי להשאר עוד קצת בלונה פארק עם נירו.
יחד עלינו על כמה מתקנים חביבים, ובסוף הגענו למגלשות המים, ושם ציפתה לי הפתעה - רויטלקי מהמקהלה
וואו! כל כך שמחתי לפגוש אותה - זה היה כ"כ במקום...כ"כ בזמן...
היא עשתה לי הכרות עם חברותיה - אחלה בנות, ויחד איתן המשכתי לכייף בלונה פארק - זה בהחלט עזר לשפר את המצברוח - היה ממש כייף [=
רוויטלקי המקסימה [=
החברות הנפלאות של רויטל שכה שמחתי להכיר
סיום נפלא לשבוע מקסים
לבסוף, חזרתי הביתה ב- 22:00
היה בסט [=
לבקשת החבר'ה המקסימים שלי " ONE FAMILY"
(הפוסט הזה מוקדש לכם באהבה)
מחנה פסח 2007
נפגשתי עם שלומי בתחנה מרכזית בראשון. לשמחתי, הוא בחר לצאת מראשון ולא מלוד, וזה עזר לי להעביר את הנסיעה הארוכה לצפון בכייף. בדרך פיטפטנו קצת, שמענו מוסיקה מהפלאפון שלו, כי שכחתי את האייפוד בבית וגם הספקנו לקרוא את עיתון הרכבות "ישראלי" [=
כעבור כמה שעות הגענו לנקודת המפגש של "ONE FAMILY", שם פגשתי את החבר'ס הותיקים יותר, והכרתי את דורין וספיר המקסימות שהצטרפו למחנה
אחרי שהתכנסנו כל מחנה מעורב גדולים, הכנו עפיפונים, והתאמנו בלהטיס אותם [=
בתמונה ניר מטיס את העפיפון שלי שהחבר'ס החליטו פה אחד לקרוא לו חרפק P=
עד לפני כמה ימים הוא היה תקוע על עץ בפארק שבו החבר'ה נפגשים XD
מאוחר יותר הגענו לאכסנייה, שם הכרתי את דייב - נפגשנו דרך המוסיקה, הוא בסיסט ושומע אחלה מוסיקה [=
בערב הייתה לנו שחייה ליילית במקום... (כמה שעות לפני כן דורין ביקשה מאמסע לשיר לה סרנדה והוא סירב, כי לא היו הרבה אנשים בסביבה)
מתישהו, אמסע הבחין בדורין בבריכה, הצביע עליה והתחיל לשיר את הסרנדה שלו XD
דורין נראתה כמו הסמיילי הזה -
למחרת, יצאנו למסלול הליכה לא כבד במיוחד, לשם שינוי, ואפילו די משעשע... בחלקים הקשים יותר של המסלול היו תמיד את החבר'ס, שידעו להעביר את הזמן ולהצחיק אותנו... אחד מהם הוא אמסע שהנעים את הליכתנו בשיר סרנדה, התחזה למדריך טיולים, והמציא לנו סיפורים ואגדות על כל מיני צמחים בדרך, וסיפר לנו בדיחות [=
הנה דוגמא מצחיקה XD
עם שלומי ודייב... עצרנו באמצע המסלול כדי לחדש כוחות - כמה מאיתנו גם טבלו במיים הקרירים [= 
עם אלינקה [=
ופנינוש [=
עם דולין, ספיר ושושי שהכרתי לראשונה במחנה הזה [=
ועכשיו גם אור ונטע [=
אמסע מספר לנו בדיחה, הרן הרכז לידו - בתפקיד מתורגמן לחרשים (שאין שם) XD
עם דורין, ספיר, נטע ואור איפשהו באמצע הדרך [=
הרן הרכז שלנו רעב מאד.... סופסוף, מצא משהו לאכול XD
הרן: "תראו, הוא מעשן" ~משליך אותו חזרה למים~ XD
הפסקת צהריים בחיק הטבע [=
הפלאפון של שלומי טבע באגם
עם דייב, שלומי, ורוני [=
מאוחר יותר המשכנו לחוות סוסים [=
מה שמזכיר לי שלפני כמה שנים הייתי לוקחת שיעורי רכיבה... התגעגעתי לסוסים [;
מחכים לסיבוב הבא.... עם ליזי ואמסע [=
בודקים את קשיחות הקסדה [=
כשכל החבר'ס ירדו מהסוסים הבערנו מדורה, ואפינו כל מיני מאפים עם שוקולד P=
כמובן שהשארנו אחרינו בלאגן די גדול, והמדריכים ניסו לדרבן אותנו לנקות "בגישה חיובית".
מי שהמשיך עד לכאן ולא נשבר באמצע הפוסט יוכל להבין מה מסתתר מאחורי דורין "זאת שעומדת עם הידיים בכיסים" XD
עמסא התיישב על תוף והתחיל לתופף ולשיר...
עמסא: "מי עומדת עם ידיין בכיסים?"
עמסא ועוד כמה: "דורין עומדת עם ידיים בכיסים"
עמסא: "דורין תנקה"
האחרים: ~חוזרים אחריו~
עמסא: ~כל הכבוד לדורין!~
רחלי: "יחי דורין!"
עמסא: "יחי דורין"
בערב הייתה לנו מסיבה על יכתה [=
כשחזרנו התנחלנו איפשהו במסדרון, וניגנו קצת בגיטרה... מכיוון שלא גררתי איתי קאפו, גיל מצא פתרון יצירתי (כפית במקום קאפו) [=
במקום הזה בזמן הזה, ערכנו מסיבת תה ושתיתי את התה הראשון שלי בחיים שהוכן ע"י ליזי [=
למחרת נסענו לחרמון... כצפוי הרן הרכז עבד עלינו וכשהגענו לשער הוא הודיע "אני מצטער חבר'ה... החרמון סגור עקב שיפוצים, אי אפשר להכנס... אבל לא נורא, המדריכים שלכם חשבו על אטרקציה מהנה לא פחות, אנחנו נמשיך מכאן למוזיאון ויהיה לנו ממש כייף" [=
כייף שזה לא נכון XD
עם פנינוש, דייב ושלומי בכניסה לחרמון [=
אחרי שעלינו על הרכבל (רק אחרי שהגינו את זה נכון, כי רחלי המדריכה החליטה לשנות אצלנו את השגיאה הנפוצה השגורה בפי הישראלים) הגענו למשטח ענק כזה של שלג, והתחלנו עם קרבות שלג...
יצירת כדורי שלג ענקיים - מעוצבים, זה נחמד, אבל לא כשזה נוחת על בני אדם... "אל תנסו את זה... בחרמון" P=
אניוואי, הכי בטוח להשליך שלג בלי מעוצב - זה משעשע, ובכלל לא כואב [=
אוהד עומד על ענן וזורק עלינו כמה פיסות
ליזי השכירה מזחלת שלג, וכולם נהנים.... [=
נתתי לאחד המדריכים לשמור לי על המשקפיים, אבל נראה שהוא היה מרוכז מידי באיך לפגוע בכמה שיותר אנשים בעזרת כדורי שלג, והמשקפיים אבדו איפשהו בשלג... כשטיפסנוו חזרה על הגיבעה, חיפשנו את המשקפיים שלי... מצאנו אותם במזל אמנם מכוסות שלג, אבל עדיין שלמות XD
דייב החמוד התנדב לשמור לי על המשקפיים, בגלל הנטייה החמורה שלי לאבד דברים, אבל נראה שגם הוא עצמו בעל נטיה דומה (?), כנראה בעת ניסיון התחמקות מכדור שלג, המשקפיים החליקו לאנשהו. גם הפעם מצאנו אותן, רק שהפעם די מרוסקות
לא נורא דייב, אל תהיה עצוב... נתת לי סיבה מספיק טובה להתחדש עם מישקפיים יפות יותר [=
וגם נקודה למחשבה.... עדשות (?) [=
מלאכי שלג [===
שתי ספירים ודייב [=
(יותר נכון לומר שני ספירים, אבל אנחנו בנות, לא כן?)
XD
[=
רוחות רפאים... מואהעאעהאעה....
כשירדנו מהרכבל פגשתי את קישי הרכז הקודם - התגעגענו אליך
מדגמנים את קולקציית חולצות האביב של "ONE FAMILY"
מחנה מעורב בוגר "ONE FAMILY"
מאוחר יותר עלינו על האוטובוסים ונפרדנו מהחבר'ס... הפרידה, כמו תמיד היתה קשה (אם יש משהו שאני באמת לא אוהבת זה פרידות ]=)
כולנו חיכינו למחנה הבא - מחנה קיץ 2007 (חלק ראשון של הפוסט) [=
מחנה פסח 2007 היה המחנה הכי טוב שהייתי בו, היה לי באמת כיף [=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
