WELL I CAME BACK
WELCOME BACK
קודם כל ולפני הכל, אני רוצה להביע הערכה ותודה מכל הלב, לכל אלה שלקחו חלק בפרוייקט הענק והמדהים הזה של קמפ ברקשירס בארה"ב.
ענף נפגעים בצה"ל - משרד הביטחון. האגודה למען החייל, אלברט וג'וייסי על התרומה הענקית ועל האירוח, למשפחות המארחות - משפחות יוצאות מן הכלל, לדורית נתן - המחלקה לקשרי חוץ, סא"ל אתי הנפלאה, לקצינים ולמדריכים המדהימים שליוו אותנו משך הטיול, לנועם המדריכה שלי, לחבר'ה האמריקאים והישראלים, לרופאה והאחות שטיפלו לי באוזן במסירות רבה - תודה לכולכם על נתינה אדירה ועשייה חשובה. תודה שאפשרתם את ההזדמנות לצבור עוד חוויה טובה לחיים.
אוהבת אתכם המון.
וול, די קשה לתאר דרך המילים את גודל החוויה ואת ההתרגשות הזו, שחוויתי במשך שבועיים בקמפ ברקשירס בארה"ב - זה הרבה מעבר למילים - הרבה מעבר למה שאני הולכת לכתוב כאן בפוסט, שמן הסתם יהיה ארוך מתמיד, וזה עדיין.... על קצה המזלג 
24.7.07 יום ג'
סופסוף הגיע היום המיוחל - יום הטיסה עם המשלחת לארה"ב. יום טעון רגשות מעורבים - מצד אחד נפרדת לשבועיים מכל האנשים שאני כה אוהבת ואני אתגעגע, ומצד שני אני הולכת לכייף שבועיים במסגרת הקמפ - להכיר אנשים חדשים, לחזור למקומות שיצא לי לבקר בהם במסגרת "ONE FAMILY", וכמובן גם לבקר במחוזות חדשים אחרים שבהם לא הייתי מעולם - ללא ספק צפויה חוויה מרגשת ומרתקת של אולי פעם בחיים 
בסביבות השעה 18:00 אביקו, אלכס והודש הגיעו אלי. לאחר שאכלנו יחד ארוחת ערב טעימה ומזינה, המשכנו לשדה. שם פגשתי את החבר'ה מהמשלחת והכרתי כמה מהם ל"משלחת ליווי טרום טיסה" שגררתי איתי לשם, טוב לא ממש - זה די היה ביוזמתם, ואני כ"כ מעריכה את זה
לפני שנפרדתי, אביקו נתן לי חבילה עם מעטפה המוצמדת אליה, ועליה היה כתוב "לא לפתוח לפני ההמראה!" מעטפות נוספות קיבלתי גם מאלכס והודש, ולפי דרישתם חיכיתי בסקרנות לרגע ההמראה - הרגע שבו אוכל לפתוח את המעטפות - אני חייבת לציין שהמכתבים ריגשו אותי מאד. הודש סיפקה לי תעסוקה משעשעת - תפזורות, ו"מבזק חדשות" אודות החבר'ה שלי מבצפר. אביקו - הממתקים, מסתבר, היו חיוניים ביותר להשלמת התפריט, במקרים מסוימים כאשר נותרתי חסרת אוכל (לא בשל מחסור באוכל, חלילה - אני פשוט לא אנינת טעם). התמונות שאלכס צירפה סייעו לי בכל פעם שהרגשתי געגוע - תודה, אני אוהבת אתכם [=
עם אביקו, אלכס והודש בשדה - רגע לפני הפרידה
שקית הפתעות בצירוף מכתב מאביקו 333>
נמ. היה לי קצת קשה להיפרד... הרעפתי על אביקו, אלכס והודש נשיקות וחיבוקים, וכמובן גם על ההורים, והמשכתי עם החבר'ה מהמשלחת לבדיקות בטחוניות ראשוניות. הבדיקות מן הסתם, ארכו זמן רב מידי, אבל חפיף... זה לא ממש הורגש, נצלנו את הזמן לשיחות, וכך להעמיק את ההיכרות בינינו.
בשלב מסוים, תייר צעיר ונחמד ניסה להשתלב בשיחה...
תייר: ~במבטא זר וחיוך מלא סיפוק~ "אני מתגלית!" ~מצביע על המיימיה שלו~
אני: "הו... מגניב, גם חבר שלי השתתף בפרוייקט תגלית"
תייר: "אני מדרום אפריקה, אנחנו לאהוב ישראל".
אני: " HEY SABABA HAVE A NICE FLIGHt"
תייר: "תודה רבה, גם אתם"XD
אחרי בדיקות בטחוניות ושאר פרוצדורה שעוברים לפני טיסה התיישבנו והמתנו לרגע שנכנס למטוס.
כדי להעביר את הזמן הוצאתי את הגיטרה והתחלתי לנגן, החבר'ס ליוו אותי בשירה.
בשלב מסויים, תייר אמריקאי נחמד החליט שהרכב של גיטרה - מפוחית יכול להיות מרתק, אז הוא שלף את המפוחית שלו והצטרף לחגיגה - זה היה ממש מצחיק, ואפילו מרגש.
ניהלנו איתו שיחה באנגלית עד הרגע בו עלינו למטוס.
החבר'ה שישבו איתי בשורה ניסו למצוא תנוחות שינה שונות ומשונות, ואיכשהו הצליחו לעבור למצב מאוזן.
בשלב מסויים, הרגשתי מיותמת... חסרת תעסוקה, אז פשוט קמתי מהמושב והתהלכתי לי בפרוזדור המטוס בניסיון למצוא אנשים במצב מאונך - אנשים בעלי עיניים ואוזניים פקוחות, שיעבירו איתנו את הזמן בכייף [;
נטלי ואני פנינו בנימוס לכמה תיירים, הצגנו את עצמנו, ושאלנו שאלות שסיקרנו אותנו.
הם שיתפו פעולה והיו ממש נחמדים, ואחת מהם אפילו הפנתה אותנו למושב מספר 40 ואמרה: "יש שם 3 בנים חמודים, לכו להתיידד איתם!" XD
עם דניאל רגע לפני ההמראה [=
המראה הנפלא הנשקף מבעד החלון [=
עם נטלי המקסימה - התנחלות על הכסא של אחת הדיילות XD
25.7 יום ד' - היום הראשון למחנה:
בסביבות השעה 5:00 שעון ניו יורק נחתנו. בזמן ביקורת דרכונים נטלי יצרה קשר עם אחד העובדים, ודיברה איתו ספרדית - הוא היה ממש חמוד, ושאל לשלומנו.
ביציאה מהשדה זכינו לקבלת פנים מרגשת מדורית ומירון שהגיעו לשם יום קודם, כדי להכין את השטח לקראת ההגעה שלנו והיו נרגשים בעצמם - ואני לא יודעת מי התרגש יותר הם או אנחנו [=
אחר כך עלינו לאוטובוס, שם חיכו לנו תיקים של "אדידס", שכללו בתוכם כל מיני ממתקים טעימים, כובע, נעליים, משקפי שמש, חולצה, ועוד משחקונים כאלה [=
כעבור שעתיים של נסיעה הגענו למחנה. מהחלון יכולנו לראות את כל האמריקאים ממחנה "בוגרים" - הם קיבלו אותנו במחיאות כפיים, שלטים, מצלמות וקריאות WELCOME. הם היו חמודים - חחח... זה היה קצת מביך, אבל בעיקר מרגש XD
כשירדנו הם ניגשו אלינו וניהלו איתנו שיחות הכירות. מיד לאחר מכן נכנסנו לחדר אוכל - טחנתי קורנפלקס ומאפינס - היה ממש טעים [=
עם סיום הארוחה יצאנו לסיור בקמפ, ובמהלכו הוסברו לנו החוקים והנוהלים. מתישהו, נעצרנו ליד המרפאה, ועברנו בדיקת ראשים 
זה היה קצת מוזר P=
ריספקט למחנה "מורשת" בעלי הראשים נטולי הכינים - נקיים להפליא XD
בשעות החמות של הצהריים חולקנו לקבוצות ספורט ושיחקנו עם האמריקאים.
אני בחרתי טניס - זה היה משעשע ביותר ודי נהנתי.
וכן...בהזדמנות חגיגית זו גם השלמתי עם העובדה שאין לי עתיד בתחום הספורט - לפחות לא במה שקשור לכדורים...
וול, אני כנראה אאלץ להסתפק בתחום המוסיקה והבלט
אחרי הפעילות נפגשנו בחדר אוכל, לארוחת צהריים ולאחר מכן הגענו לבקתות העץ
נראה שגלית די המומה למראה הביקתה מבפנים XD
לבשנו בגד ים, והגענו לאגם באיחור אופנתי של חצי שעה, שזה בדיוק שני שלישים מהזמן שהוקצב לנו, כך שבקושי נותרה רבע שעה של טבילה במים הקרירים - אבל עדיין, מרענן וכייף [=
לאחר הביקור באגם חזרנו לבקתות, החלפנו בגדים, נעלנו נעליים סגורות, ויצאנו החוצה לפעילות עם האמריקאים. אחרי הפעילות דיברנו איתם קצת, הרצנו צחוקים וזללנו - היה ממש כייף.
22:00 שעת "כיבוי אורות" כבר היינו שפוכים בטירוף... כך שלראשונה בחיי, אני מוצאת את עצמי מצפה לרגע כזה של "כיבוי אורות" P=
26.7 יום ה' - היום השני למחנה:
התעוררתי 5 דקות לפני שנועם המדריכה התעוררה, כדי להעיר את כולנו.
יצאנו לתפילת בוקר מסורתית בחיק הטבע...
ולאחריה ארוחת בוקר...
בהזדמנות זו למדתי מהאמריקאים שיטת פינוי שולחן יעילה ומקורית ביותר, שאותה אני הולכת לאמץ...
פשוט, עם סיום הארוחה מרכזים את כל השאריות, מקפלים את המפה על כל התכולה - לפח וחסל! XD
המשכנו למשחק טניס - הפעם הצטרפו לקבוצה כמה בנות, ואני ביניהן. למען האמת די השתפרתי מאז הפעם הקודמת, והראיה לכך היא שמישהו בכלל הואיל בטובו לשחק איתי P=
שיחקנו טירן, אמריקאי ואני נגד נטלי, נוי, מעיין ואורי... (לא משו מאורגן כזה, פשוט הקבוצות צמחו בספונטניות מוחלטת, כשכל פעם מישהו נוסף לקבוצה ומישהו אחר פרש...)
פור טירן, ואני לא מצליחה להבין איך ולמה מחבט הטניס שלי החטיא את המטרה, ומצא את דרכו היישר לגב של טירן - בע... נתתי לו צ'פחה כזו חזקה עם המחבט על הגב והוא התפתל מכאבים - אאוץ'... כואב...
כ"כ סורי טירן... באמת שלא התכוונתי /=
אחר כך התפצלנו לחוגים.
בחרתי נגרות - לפחות בתחום הזה אני לא כ"כ גרועה. אחרי הכל, התנסתי שלוש שנים בחוג אומנות, אמנם יותר בקטע של פיסול וקדרות, אבל עדיין... מדובר באומנות [=
ליאור מנסרת עץ בשביל מתקן לעטים [=
אחרי ארוחת צהריים יצאנו לשייט בקנו/קייקים באגם, היה ממש כייף, אבל מפחיד ביותר - כל פעם מישהו התנגש בנו במתכוון, או שלא במתכוון וכמעט התהפכנו. למזלי שטתי בקנו עם מירון המדריך שידוע כאדם חזק ואמיץ, ובזכותו לא התהפכנו P=
עם האמריקאיות המקסימות ברקע האגם [=
לאחר מכן סדנת צילום - היה מגניב -עשינו פוטוגרמות [=
בערב צפינו בהצגה שהעלו החבר'ה האמריקאים - הם כל כך הצליחו להצחיק אותי.
אחרי ההופעה ישבנו כמה חבר'ה בחוץ וחגגנו, עד שהגיעה השעה 22:00 - שעת "כיבוי אורות" שהפסיקה את החגיגה הזו באמצע |:
27.7 יום ו' - היום השלישי למחנה:
התעוררנו שעה לפני המדריכים, והערנו אותם לגמרי בטעות - מסכנים.
ב- 7:30 דורית לקחה אותנו, כדי שנוכל לדבר עם ההורים בטלפון - התרגשתי כל כך... כי באמת התגעגעתי המון. השיחה הייתה די קצרה - 5 דקות בערך, ויכולתי להתקשר רק אליהם - הייתי זקוקה לשיחה הזו.
כעיקרון, חל איסור מוחלט על הצטיידות בטלפונים סלולריים וכסף. רק הקצינים רשאים להצטייד בטלפונים, ואחת ליומיים שלושה תתאפשר התקשרות מהבית מהטלפונים של הקצינים בלבד (התור לשיחות טלפון היה ארוך, ואיכשהו יצא שמשך כל המחנה דיברתי פעם אחת עם אביקו ופעמיים עם ההורים)
אניוואי, אחרי ארוחת בוקר שוב חולקנו לקבוצות ספורט, אני בחרתי "הוקי".
די השלתי את עצמי, וציפיתי להוקי על רולרבליידס (כי עם רולרבליידס דווקא יש לי כימיה), אבל נראה שמטעמי בטיחות יצא שמצאנו את עצמנו מנהלים מרדף אחרי דיסקית באמצעות מקלות, שזה עדיין משעשע. בכל אופן, נהנתי מההוקי למרות החום והלחות, במיוחד, כי לא פעם הצלחתי להדוף את הכדור [=
במחשבה שניה.... אולי בכל זאת יש לי קצת עתיד בספורט (?) - אז נכון שאני לא טובה כל כך בטניס, אבל בהוקי הלך לי לא רע בכלל [=
נבחרת ההוקי של "מורשת" 2007 P=
מיד לאחר מכן התחלקנו שוב לקבוצות ספורט, והפעם הצטרפתי לנטלי, אוריה והאמריקאיות בריקוד מודרני נחמד. סופסוף נגיעה בתחום שלי - ריקוד - היה הכי כייף וכ"כ משחרר. אבל.... אני בספק אם הייתי עושה את זה, בידיעה שהמטרה היא להופיע עם זה באותו ערב שבת, מול כל המחנה P=
אחרי ארוחת צהריים שכללה פיצה וספגטי - היה פ'סדר, יצאנו בפעם השלישית לאגם, והפעם היה מעניין במיוחד. נכנסנו למיים בגובה 20 מטר עם חגורות הצלה, ומידי פעם קפצנו בטרמפולינה ענקית שצפה על המים - זה היה מצחיק ומרענן [=
עם דינה ונטלי מחוץ לאגם [=
נטלי ואני עם כמה חבר'ה אמריקאים בחדר אוכל [=
כעבור 45 דקות של כייף באגם רצנו לבקתות.
מפאת חוסר הזמן, נאלצנו להקציב לעצמנו 5 דקות בלבד לחפיפה, שזה לגמרי לא אופייני לי. תוך 45 דקות התייצבנו מחוץ לחדרים - מוכנות לקבל את השבת [=
ארוחת הערב שלאחר קבלת השבת לא היתה ממש לטעמי - אכלתי מעט מרק ועוגה שכנראה היתה גם פרווה... ונשארתי עוד קצת רעבה - אבל חפיף, יש לי את השקית של אביקו שלי 3>
28.7 שבת - היום הרביעי למחנה:
אחרי ארוחת בוקר, פעילות קלפים בביתן שפירא (או משו כזה), למדתי משחק חדש מגניב ביותר - "יאניב". שיחקנו גם פוקר, זה היה משעשע ביותר [=
אחר כך ירדנו שוב אל האגם, והפעם גם החבר'ה האמריקאים הצטרפו - השתכשכנו להנאתנו במים הרדודים הצוננים, וזה היה עוד יותר כייף.
החבר'ה האמריקאים כל כך סימפטיים ומצחיקים - הם לא מפסיקים לחייך, ויודעים לתת הרגשה טובה של שייכות.
אני אוהבת אותם כל כך .
חזרנו לבקתות - חיכיתי בסבלנות לתורי במקלחת.
וול, הקמפ הזה לימד אותי הרבה דברים חדשים, בין היתר.... "מקלחת בזק". הזמן שאני מקדישה למקלחת כאן בקמפ התקצר לרבע מהזמן שמוקדש לכך בבית (אבא יהיה מאושר [;). נו.. הזמן קצר וצריך להספיק המון דברים אחרים - כולם צריכים להספיק...
אז כה... די הצלחתי להיגמל מההרגל הזה של מקלחות ארוכות, ולא רק בגלל הצורך להתחשב בחבר'ה. היה משהו במקלחות האלה שעזר לי להתייעל וגרם לי להיות זריזה מתמיד - המקלחות רדופות ג'וקים ועכבישים עצומים, שזה נחמד ויפה כשלעצמו (העכבישים), אבל רק על גבי העטיפה של "cold". כך למשל, באחד הימים במהלך מקלחת קפץ עלי עכביש, ומתוך בהלה דפקתי את ריצת החיים שלי (איפה המורה לספורט כשצריך אותה?) - מזלי שהייתי עם בגד ים P=
החבר'ה התפקעו מצחוק - כה... זה בהחלט משעשע כשאתה עצמך לא בסיטואציה XD.
בערב התכנסנו לפעילות עם האמריקאים. התחלקנו לקבוצות ושיחקנו "חבילה עוברת", כאשר כל קבוצה מקבלת משימה תחרותית כנגד הקבוצות האחרות.
בסוף הפעילות טחנו בכייף קרקרים, עם ממרח מרשמלו, ופיצפוצי שוקולד - יאמי [=
אחרי שיחה ארוכה עם דורית הלכנו לישון [=
29.7 יום א' - היום החמישי למחנה:
יום כייף בעיר הגדולה מנהטן [=
יצאנו עם החבר'ה האמריקאים בארבעה אוטובוסים מגניבים כאלה של SIMS SCHOOL BUS למנהטן.
במנהטן [=
הגענו לאולם ה NBA...
ניתנה לנו זכות גדולה להתאמן שם לפני המשחק הגדול של WNBA וכולנו ממש התרגשנו XDD
נטלי, אני, ואוסף של אמריקאיות מקסימות
מחממים את מגרש ה NBA לפני "המשחק" הגדול של ה WNBA [=
עם ליאור ועופרה החמודות [=
ושוב האמריקאיות
צופות במשחק של החבר'ה מהמחנה XD
מאוחר יותר יצאנו לשעה וחצי בערך של שופינג בניו יורק, כל אחד מאיתנו קיבל 100$ לקניות. (חל איסור מוחלט על הבאת כסף מהבית)
עליתי לקומה השניה ונכנסתי לחנות OASIS. התבוננתי בעיון רב במגוון החולצות המרשימות של הלהקות שהוצגו שם, אבל החולצות היו יקרות מידי, אז נאלצתי לוותר על הרעיון, ולהמשיך בחיפושים. בלא מתכוון נקלעתי לשיחה ארוכה ומעניינת עם המוכר בנושא מוסיקת רוק וכאלה, ולא שמתי לב שנותרה לי רק 3/4 שעה לקניות, אז אמרתי שלום, והתחלתי להתרוצץ בין החנויות. כך קניתי מכנסיים שאפילו לא הספקתי למדוד - במזל הם התאימו פיקס.
בסוף נותרו לי 5 דקות, אז כבר חזרתי לנקודת המפגש שנקבעה, שם פגשתי את אפרת (מדריכת מוסיקה במחנה). שתינו החלטנו לרוץ במהירות לקומה השלישית, לחנות שדורית המליצה עליה. לשמחתי, מצאתי שתי חצאיות משובצות שחור לבן, כאלה שחיפשתי המון זמן. התור למדידה היה ארוך, אז מדדתי אותן מעל המכנסיים, וזה היה די בסדר (טיפל'ה גדול, אבל... זה בסדר במילא אני אחזור לארץ בתוספת כמה ק"ג P=), אז רצתי לקופה לשלם. קצת חרגנו מהזמן שהוקצב לקניות, ואפרת החמודה רצה למטה, כדי לחפות עלי [=
אחרי שכולנו התרכזנו למטה ושיתפנו את החבר'ס ב"מציאות" חזרנו לאולם ה WNBA - שם הכרתי את יצחק שישב באותה שורה משמאלי. לשמחתי, גם הוא לא בדיוק מתעניין בכדורסל, אז היה לי עם מי לדבר במשך כל המשחק. רוב הזמן דיברנו על מוסיקה. יצחק סיפר לי שהוא מתופף, אז סיפרתי לו על החלום שלי להיות מתופפת, ועל הבעייתיות הכרוכה בכך. הוא לימד אותי מקצב סמבה - פעם ראשונה שמישהו אומר לי שיש לי חוש קצב - ייאיי [=
עם יצחק, אריק ולינוי... מידי פעם הנחתנו צ'פחות זה לזה עם מקלות הפלסטיק של ה-NEW YORK LIBERTY [; 
אחרי המשחק הייתה לנו שיחה מרתקת עם שי דורון השחקנית הישראלית, ושאלנו אותה שאלות שעניינו אותנו.
יצאנו משם עלינו לאוטובוסים, אחרי ארוחת ערב "כיבוי אורות" הלכנו לישון.
30.7 יום ב' - היום השישי למחנה:
אמצע הלילה התעוררתי מתפתלת מכאבים - כאבי ראש, גרון, סחרחורות מטורפות, צינון מעצבן, והכי נורא... כאב אוזניים. הכאב היה כה חד עד שלא יכולתי להתאפק והערתי את מרגול עם הבכי שלי. תחילה חשבנו שעדיף לחכות עד הבוקר, ואם זה לא יעבור נלך למרפאה. סיכמנו שאם הכאב הזה ימנע ממני להרדם, אז נלך כבר באמצע הלילה, ואכן כשנועם חזרה חיבקתי אותה חזק בבכי ושתינו הלכנו יחד למרפאה. הרופאה מדדה לי חום - היה נמוך מהרגיל... כשהיא הסתכלה באוזן הכואבת התחלתי לבכות, ומידי פעם להשמיע קולות כאב - הרגשתי באותו רגע כאילו מישהו מזריק לי משהו לאוזן. האחות לא הצליחה להבחין במשהו חריג, "אוזניים הן שובבות - יכולות להיות רגע אחד ורודות ובריאות, ורגע אחר אדומות, הצינורות שלך מאוד קטנים, כרגע אני לא רואה - בואי מחר בבוקר". היא הזליפה לי טיפות שהרדימו את האוזן, ולא שמעתי כלום - זה היה מפחיד בטירוף. היא נתנה לי נורופן לשיכוך הכאב.
בבוקר כבר הרגשתי יותר טוב, ובכל זאת הרופאה ביקשה ממני לחזור, אז חזרתי (למרות שממש לא רציתי, ואפילו בכיתי לפני כן, כי די נלחצתי). האחות שוב בדקה לי את האוזן, ושוב בכיתי והחזקתי חזק את היד של סא"ל אתי. האחות בקשה שהרופאה תסתכל גם - קודם באוזן הבריאה, ואז באוזן הכואבת, ושוב הרגשתי את הכאב הנורא הזה - עכשיו יכולתי להבין בדיוק מה הרגיש הבחורצ'יק ההוא ממחנה "ONE FAMILY" כשנכנס לו חומייני לאוזן והוציאו לו אותו בעזרת מספריים. התחלתי לבכות ובקשתי "PLEASE STOP" "I DONT WANT IT". הרופאה הפסיקה וקבעה שיש לי חתיכת דלקת אוזניים. היא נתנה לי כדורים וביקשה לשים לי שוב "מרדים", אבל לא הסכמתי, כי זה ממש מבהיל כשאתה לא יכול לשמוע באוזן אחת פתאום, וגם ככה לא כאבה לי האוזן באותו רגע - זה היה סתם מיותר. האחיות חיבקו אותי ואמרו: "את גיבורה, אנחנו יודעות שזה כואב, כאן מחבקים" ושיחררו אותנו.
מהמרפאה סא"ל אתי ואני יצאנו למסע חיפושים בחיק הטבע - "בעקבות הנגרות".
אחרי שהסתובבנו פחות או יותר בכל המחנה, ושאלנו אנשים, הבחנו בחבר'ה מנגרות חוזרים עם עבודות בידיים... "מתקן לעגילים".
פספסנו את הפעילות, אבל חפיף... כבר התנסתי בדבר ויצרתי מתקן לעטים.
לאחר מכן חזרנו לבקתה, לבשנו בגדי ים, והלכנו לפעילות ספורטיבית - אני העדפתי כמובן לשבת ולהנעים את הפעולה המתישה - כמה חבר'ה התאספו סביבי ודיברו איתי על מוסיקה [=
אחרי ארוחת הצהריים התקשרתי לאביקו - ממש חיכיתי לרגע שבו נוכל לדבר, אפילו ל-5 דקות... התגעגעתי המון... זה היה גם חג האהבה - ט"ו באב - תזמון מושלם.
כשחזרתי פגשתי את דורית שהציגה בפני עיתונאית שמראיינת לעיתון של המחנה. תחילה חיפשנו שתינו את ה"אוהל" ובדרך התחלנו סתם לדבר באנגלית, ואז בשלב מסוים, היא שלפה את הפנקס שלה, שאלה שאלות, ורשמה את הדברים שאמרתי. התעכבנו קצת יותר מידי, ולכן הגעתי ל - 5 דקות האחרונות של "זמן אגם". קצת התבאסתי, אבל בקטנה... לפחות טבלתי את הרגליים במים הקרירים, שזה נתן לי תחושה שלקחתי חלק בחוויה הזו. מאוחר יותר, יצאנו לשיעור צילום - סיור בשטח וצילום דברים מיוחדים - היה כייף ומשעשע ביותר. מידי פעם פרצנו לאולם השידורים - הרדיו של המחנה, ושרנו "יומולדת שמח לתומר" והוספתי (לבקשתה של שולי) "שולי מהצילום היא הכי מדהימה" XD כל המחנה שמע אותנו P=
הנה כמה תמונות שצילמתי למזכרת
הגשר שמוביל לבקתות [=
האגם [=
אחת הבקתות [=
מאוחר יותר ארוחת ערב, ואז "קונצרט" - זה היה אחד הכייפים. כולנו התחרפנו ורקדנו בצורה הכי מצחיקה שאפשר XD
היה משו בסט - טוב לשיחרור צ'אקרות.
אחר כך "כיבוי אורות" - לילה טוב [=
31.7 יום ג' - היום השביעי במחנה:
יצאנו ישר לארוחת בוקר באגם. אחר כך התחלקנו לחוגים, אז גיא ואני התחלפנו כדי לנסות משהו חדש. הוא הלך להוקי ואני לשייט [=
עם זיק המציל, והאחראי על השייט (הוא רק בן 17) [=
אחרי הבילוי בחוגים התרכזנו בנקודת המפגש שנקבעה - האגם.
כולנו יצאנו לשייט נוסף. לראשונה, אזרתי אומץ ולקחתי סירת קייק עם עפרה. מסתבר שזה הרבה יותר נוח מקנו, גם מהיר יותר, וגם יציב יותר [=
עפרה ואני תפסנו מהירות, והנעמנו לעצמנו את השייט עם השיר - "ROW ROW ROW YOUR BOAT, JENTLY ON THE LAKE, MERELY MERELT MERELY MERELY... BLA BLA "
מידי פעם דיברנו עם אנשים, כמה מהם גם רדפו אחרינו... בשלב מסויים, עייפתי ופשוט נשכבתי על הקייק והשארתי לעופרה את התענוג להשיט לנו את הסירה.
היה כל כך כייף ומצחיק, וכמו כל דבר טוב... נגמר מהר מידי.
עם החבר'ה - כמעט נפרדים מהאגם 
עם יצחק אחד הידידים היותר טובים [=
אחרי זמן איכות לפני אחרון באגם היה זמן "חנותיה" - ככה מכנים האמריקאים את הקיוסק הקטן שמחלק מידי פעם 3 ממתקים חינם [=
ביקשתי OREO SANDWICH AND CHOCOLATE CHIPS פשוט יאמי דלקטס - אני לא זוכרת שיצא לי לטעום משו כזה בשום מקום אחר בעולם P=
לאחר מכן, התחלקנו שוב לקבוצות הספורט. לא היה לי כל כך מוזה לרוץ כל פעם אחרי כדורי הטניס, אז העדפתי להשאר על הדשא ופשוט לדבר עם אנשים.
אחרי שהתבשלנו שם לפחות שעה, חזרנו לאגם בפעם האחרונה - די חששתי להכנס שוב למים העמוקים, אחרי שדניאל והמצילים מצאו בהם נחש אדום-לבן לא ארוך במיוחד, שביקש להוציא ראש אל מחוץ למי האגם, ולנשום אוויר צח. המחשבה שכנראה לא תהיה לי הזדמנות נוספת לטבול שוב במי האגם, והעובדה שנחשי מים לא נמצאים במקום שיש בו הרבה אנשים עודדה אותי, ובסופו של דבר נכנסתי עם החבר'ס. היה כל כך כייף לקפוץ שוב על הטרמפולינה, ולשבת על המצוף הכחול הענק ההוא שהתקפל וכמעט שקע בכל פעם שמירון המדריך או כל בחור אחר שחשב שיכול להיות נחמד להפיל את כולנו למים רק התיישב על הסירה.
צחקתי כל כך הרבה, אני מתגעגעת כל כך למחנה הזה, לאנשים, וכמובן לאגם הזה, כי שם היה הכי מצחיק וכייף, במיוחד כשמדובר בחבר'ה שיודעים ליהנות.
בערב פספסתי את ההרכב שלי עם אמיר, יצחק וציון מסיבות שאני כמובן לא אפרט כאן. די התבאסתי מכל זה... כי בכל זאת, אני באמת נהנית לנגן, ובמיוחד במסגרת הרכב. אניוואי, סידרתי לנו את חדר המוסיקה ב 21:30 כשנגמר הכינוס ליד המדורה, וזה בהחלט שיפר את מצב הרוח הדי עגום, והמחשבות שהטרידו אותי לא מעט משך כל המחנה. הפעם לשם שינוי, דייקתי והספקתי לעשות הכל לפני כיבוי אורות ב 22:30 [=
1.8 יום ד' - היום השמיני במחנה:
התעוררנו ב- 5:00 שעה מוקדמת יחסית, התארגנו, ויצאנו לחדר אוכל.
בסביבות השעה 6:30 כבר היינו על האוטובוסים בדרך ליום כייף בפארק מים באיזור מנהטן. היה משעשע ביותר, בשלב מסויים, ניתקתי מהקבוצה שלי (באישורה של סא"ל אתי, כמובן) והצטרפתי לחבר'ס האמריקאים. לראשונה בחיי, הרשתי לעצמי להתנסות בכל המתקנים באיזור ללא כל פחד, אולי כי מדובר היה במגלשות שבנויות בשיפוע לא תלול במיוחד (חוץ מאחד המתקנים שיורד בשיפוע של 89.99 מעלות, אבל גם ככה נשללה כל אפשרות שנעלה על המתקן הזה).
עם כמה חבר'ה בפארק המים [=
עם אלי [=
מאוחר יותר המשכנו למוזיאון הבייסבול, אז יצחק ואני דיסקסנו קצת על הפריטים במוזיאון. אחר כך המשכנו לקניות [=
כשחזרנו למחנה השעה הייתה מאוחרת. קיזזו לנו מזמן הפרידה מהאמריקאים שגם ככה היה קצר, כך שבמקום חצי שעה של פרידה נותרו לנו רק 10 דקות.
הפרידה הייתה קשה - אני מתגעגעת לכולם כל כך, אבל המחשבה שהם הבטיחו לבקר אותי בביקורם בישראל מעודדת אותי כל פעם מחדש.
בשעת חצות כיבוי אורות - או לפחות זה היה התיכנון. אחת מאיתנו התעלפה (לא דבר חדש במיוחד כי בכל יום התעלפו חבר'ה מהמחנה) כנראה כתוצאה מהתייבשות.
היעדר מדריכים גרם לתסיסה מטורפת בחדר הבנות, וזה נרגע רק כשזיק המדריך ה"חתיך" שמלמד שייט באגם הגיע כדי לשמור עלינו - הוא אמר שהוא ממש אוהב אותנו XD
2.8 יום ה' - היום התשיעי במחנה:
התעוררנו בסביבות השעה 4:30 בבוקר, עזבנו את המחנה...
בוקר אפלולי למדי... מאועהאעהאעהאעהאה..... XD
עם עופרה המקסימה [=
"מורשת 2007" [=
יצאנו לאמפייר סטייט - הבניין הגבוה ביותר בניו יורק המתנשא לגובה של 87 קומות. מראה של הבניינים העצומים הדהים אותי.
התמונה צולמה מהקומה ה -87 באמפייר סטייט - חבל... אין לי עדשה פנורמית, כך שאי אפשר לראות הכל, ולא ניתן להמחיש את הדבר הנפלא הזה ...
אוף.... הלוואי שהייתי יכולה להכניס את הכל בתמונה... אבל, זה גדול מידי...
צריך לראות את זה במציאות - זה פשוט מדהים [=
עם רותי המקסימה [=
יצחק ואני חשים פסל חירות XD
מאוחר יותר יצאנו לארוחת צהריים. לשם שינוי האוכל היה מעולה - ממש אהבתי את הסנדוויצ'ים [=
כאן, במקום הזה נרצח ג'ון לנון האגדי
מאוחר יותר עלינו על סירה מהירה הידועה בשם "BEAST", אבל אני כיניתי אותה "BEAST IS THE BEST".
בין הנוכחים בסירה היו גם תיירים אמריקאים, ואיש אחד מוזר שנראה כאילו משלמים לו כדי שירטיב אותנו קצת (הרבה). הייתי אומרת שהוא די הסתלבט עלי, ויצא שהוא הרטיב אותי במכוון - 7 פעמים (הוא עשה שימוש בכל דבר אפשרי על מנת לספק את ההתלהבות שלו - בלוני מים, אקדחי מים, ואפילו ג'ריקן, בקבוקים ועוד...).
אוהד המדריך התחכם והחזיר לו כהוגן - אפשר לשער מה הייתה התוצאה XD
רטובה מראש ועד כף נעל P=
פסל החירות [=
הידד XD
בסוף השייט ה"הוא" חד לנו חידה "מהו אדום, ירוק, לבן ומלא בלוזרים?"
והתשובה...
החברה המתחרה... XD
גאד! השייט הזה היה חוויה פשוט עצומה - נהנתי כל כך [=
בסיום השייט המתינו לנו על שולחנות פיקניק גלידות דליקטס, רק כדי שנתענג עליהן P=
המשכנו למוזיאון "מאדם טוסו" - בובות שעווה... פגשתי שם הרבה דמויות מגניבות...
ציפיתי לפגוש גם את ג'וני דפ, אבל נראה שדי פספסתי אותו אחרי האיזור המפחיד ההוא "לא מתאים לבעלי לב חלש, ובעיות גב, 12+", לא מומלץ, זה היה כל כך מזעזע ומבהיל, ומבחיל (עוד יותר מ"השתולים" אפילו) וכל הדרך מחצתי את היד של מירון המדריך. אפילו הבנים שנכנסו לשם נבהלו לא פחות, ויצאו בריצה מטורפת משם...)
אז קצת התבאסתי שלא מצאתי את דפ /=
אבל את מי כן פגשתי....
ג'ימי הנדריקס כמובן
בוב מארלי
אלטון ג'ון
U2 [=
בון ג'ובי
צ'ארלי צ'אפלין
ג'וני קש [=
אאווץ' XD
מנגנת ב- 4 ידיים [=
אהההה.... 
די מזכיר את מחבט הבייסבול שקניתי לאביקו 3>
HELP!!!
נממ... זה לא ג'נטלמני לאחוז כך גברות צעירות וחסרות ישע XD
[=
מה הוא עושה כאן?
ועכשיו תגיד יפה שלום...P=
[=
שומר הראש שלי [=
[=
P=
אשר [=
[=
נטלי ואני XD
עם יצחק XD
יום בהיר אחד שני "פיסלונים" משכו את תשומת הלב של יצחק וגם שלי, והתחשק לנו לתעד אותם - שיהיה למזכרת
לפתע פתאום נכנסה בהם רוח אנושית ה"פיסלונים" חיים ונושמים - הם התגלו כאנשים נורמלים לחלוטין - שסתם לא נוטים כל כך לזוז...
זה היה קצת מביך, אבל זה די הצחיק אותם... וכמובן אותנו XD
יצחק שובב... XP
[=
[=
[=
[=
נפוליאון בונאפרטה [=
אריאל דודן שלי בן השנתיים יושב על ברכי ויחד איתי צופה בתמונות... ומידי פעם מצביע ומחייך...
ואז מגיעים לתמונה הזו בתמונה והוא פוקח זוג עיניים ואומר בהתלהבות: "הנה ספירי וזה... אבא של ספירי" XDDD
בובטירן XD
שריריםזה נחמד
עם נועם והספייסגירלז P=
בובהספיר, ובובהדניאל P=
ממוזיאון השעווה המשכנו למסעדה בסגנון ישראלי כזה, ואכלנו שם שווארמה/פלאפלים/שניצלים. כל דבר אחר שביקשנו ולא הופיע בתפריט - כמו שמרגול קבעה: "רק ישראלי יכול להאכיל ישראלי" XD
השעה הייתה כבר מאוחרת, עלינו לאוטובוסים בדרך למלון למעלה מ- 1000000000 כוכבים - דבר עצום! ממש התרגשנו, אף אחד לא באמת ציפה לזה. היה בחדר הזה כל מה שצריך ויותר...
מיטה וחצי בת שני מזרונים ענקיים, עבים ומפנקים במיוחד, מיניבר, מקרוגל, פן, קומקום, וטלוויזיה ענקית. אחרי שהבאנו קצת תה מהלובי, דפקנו את המקלחת של החיים - ארוכה ואיכותית מתמיד, ורק אחר כך הלכנו לישון מרגול ואני [=
גיטרת הטיולים החדשה שלי
(הקודמת נהרסה במחנה האחרון של "ONE FAMILY" ע"פ התאוריה שלי, כשאחד המדריכים חשב כנראה שהוא בהופעת רוק, או סתם ניסה להתגונן מפני מישהו [היא הייתה שבורה בדיוק בנק שלה], ורק כאשר ניסיתי להחליף מיתרים בדקה ה-90, הבנתי שהיא חסרת תקנה, אז אבא חמוד שלי שעות ספורות לפני הטיסה קנה לי חדשה בכליזמר).
סאונד מעולה - אחלה גיטרה [=
3.8 היום העשירי במחנה:
התעוררנו לארוחת בוקר טעימה ביותר, ועלינו לאוטובוסים בדרך ל SIXFLAGS [= 
התחלקנו לקבוצות של שלושה אנשים. הייתי בקבוצה עם דניאל, הילה ויצחק שידועים כלא חובבי מתקנים מפחידים [=
עלינו על הכסאות המסתובבים, רכבת הרים לא מפחידה במיוחד (נטולת לופ), מפלי האימה (15 דקות), בסגנון קצת שונה ממפלי האימה בישראל, ועל הקונגו...
עם דניאל ויצחק - מאושרים, מחזיקים את כרטיס הכניסה ל SIXFLAGS [=
פגשנו את באטמן [=
על הכסאות המסתובבים [=
עם יצחק בקונגו (לשמחתי לא נרטבתי בכלל) [=
באקס באני לדניאל... "WILL YOU MARRY ME"
קצת מחשיד...? WHO IS THE MAN BEHIND THE MUSK... IS IT A GIRL OR A BOY
כעבור שעתיים הגענו לנקודת המפגש - ארוחת צהריים.
לראשונה בחיי אכלתי צ'יזבורגר ~כופרת שכמותי~ לא די שזנחתי את הצימחונות לטובת ה- B-12, עכשיו גם קומבינציות מהעולם השלישי (טוב... לא רק) P=
באחת החנויות... יצחקסימפסון XD
יצחקאלביס XD
מיאו P=
עם נטלי [=
וגם עם יצחק [=
עם טוויטי וסילווסטר [=
באקס באני ודאקי דאק XD
הגענו למשפחות.
המשפחות המארחות עשו לנו קבלת פנים מרגשת ביותר - בלונים, המון אהבה, ושפע אוכל XDD
אחרי ביקור בבית של אלברט וג'וייסי הנפלאים - שתרמו תרומה נכבדת להצלחת הפרוייקט, נפגשנו עם המשפחות המארחות...
מראה אופייני - כל הזמן טסים מטוסים נושאי שלטים באיזור...
החוף הפרטי של המשפחה - חלום או מציאות?
עידו ויצחק חוגגים בבריכה - מים צלולים ונקיים - כ"כ עושה חשק לטבול [=
נטלי ואני בבית של המשפחה.
הבחורה בשמלה הוורודה - אילנה המקסימה, השתיים מימין לה הן החברות המקסימות שלה - טנה ויעל,
והגברברונים שעומדים שם הם שני מקסיקנים, הבנים של החברים של המשפחה שבאו במיוחד כדי לראות אותנו [=
בערב התארגנו לשבת.
את השבת חגגנו בבית המשפחה שקיבלה אותנו בהתחלה (ג'וייסי ואלברט), ואירחה את הבנים.
אחרי ארוחת ערב דליקטסית במיוחד, יצאנו החוצה וקינחנו בפירות, שוקולדים ועוגות.
שיחקנו משחקי שחמט/שש בש/קלפים (ניצחתי פעמיים רצוף ב"יאניב"). היה בסט [=
חבל שעזבנו מוקדם מידי... ובכלל, הזמן עובר לי מהר מידי... וזה מרגיש לא נחמד...
4.8 שבת - היום האחד עשר במחנה:
לאחר ארוחת בוקר, ותפילה שבמהלכה ניהלתי שיחה עם בחורה בת 20+ ששומעת מוסיקת רוק, יצאנו לארוחת בראנצ'. זללתי שם הרבה מאפי תותים קטנים עם שמנת, ושוקולדים איכותיים יקרים מאוד - הדליקטס שבדליקטסים [=
מסתבר, שכל האנשים שבאו לאותה משפחה, הגיעו במיוחד כדי לראות אותנו - זה כשלעצמו מרגש ביותר.
אפשר להגיד שזה הרגיש כמו מסיבה יוקרתית (ודי הזכיר לי את האירוע שחוויתי עם המקהלה שלי כשהופענו אז בבית השגריר האיטלקי) [=
פגשתי שם גם בחורה נפלאה בשם דניאל שחגגה באותו יום SWEET SIXSTEEN
מאוחר יותר המשכנו לבריכה אצל המשפחה שחגגנו אצלה את השבת. תחילה לא היה לי כל כך מוזה להכנס למים, אז נשארתי בחוץ עם החלק העליון של בגד הים, וג'ינס 3/4 וטבלתי את הרגליים במים, וקצת בג'קוזי. זה הסתבר כרעיון לא כזה טוב, כי החבר'ה התחילו להציף אותי במים. בשלב מסויים, דניאל גם הרים אותי וזרק אותי פעמיים למים עם הבגדים. בסופו של דבר נכנעתי, והחלטתי שאם כבר נרטבתי, אז עדיף להחליף לבגד ים, לא כן? אם כבר... אז ליהנות כמו שצריך. חזרתי לבית של המשפחה המארחת, החלפתי צ'יק צ'אק לבגד ים ונכנסתי. בבריכה חילקו לנו כל מיני רובים ומתנפחים למניהם, אז התיישבתי על אחד הגלגלים המתנפחים, ובעזרת רובה שבור התחלתי לחתור - זה היה כזה הזוי... נורא כייף, וטוב שנאלצתי להיכנס, כך לא פיספסתי את התענוג הזה [=
מתישהו, ניסינו לארגן משחקים. שיחקנו NEVER עם האמריקאיות, מה שלא בדיוק הלך, אבל בכל זאת היה מצחיק. בשלב מסויים, יצחק ואני ירדנו לסרוק את החוף הפרטי, אבל המים היו קפואים, אז חזרנו תוך זמן קצר היישר לג'קוזי החם.
בערב הייתה לנו מסיבת קריוקי.
טירן ערך לנו סיור מודרך קצר במבוך כלשהו... והיה נחמד כזה [=
ספוגי הנאה וכייף, אבל גם מותשים בטירוף חזרנו לבית המשפחה המארחת.
נטלי ואני נרדמנו בישיבה על הספות, ואז עברנו למיטה בחדר (אפילו לא הספקנו לצחצח שיניים וכמעט שלא להחליף לפג'מה).
עם טנה, אילנה ויעל
בבוקר חזרנו שוב למשפחה בעלת החוף, נפרדנו מהאנשים המקסימים שהיו איתנו בסוף השבוע, ויצאנו לשדה.
יושבות על שפת הבריכה, וצופות בעיניין ברובוט מנקה את הבריכה מפסולת ושאר שיט.
חחח... זה נראה כאילו הוא עוקב אחרי טירן ויצחק - רק שלא ישאב לי אותם....P=
HOORAY! IT'S A BEAUTIFUL DAY
עם רותי המקסימה 3>
עם ג'וייסי בעלת הבית הנפלאה - אני כ"כ, אבל כ"כ אוהבת ומעריכה את המשפחה האדיבה והרגישה הזו [=
ALL THE BEST FOR YOU, THANK YOU SO MUCH FOR BEING SO KIND TO US? WE LOVE YOU SO MUCH
במטוס, נטלי ואני שוב הסתובבנו ושיעשענו את הנוסעים, אחד מהם היה הקטנצ'יק הזה... XD 
מרוב התרגשות לא הצלחתי להרדם במטוס, אז צפיתי בסרט שרק 3, דיברתי עם אנשים והיה לי ממש כייף [=
כשנחתנו השעה הייתה 13:30, העמסנו מזוודות, ויצאנו לפגוש את האנשים היקרים שחיכו לנו בשדה... 
ראשון ראיתי את אביקו המקסים שלי. התגעגעתי... כל כך 3>
הייתי כה מופתעת ונרגשת - פשוט, לא האמנתי שהצבא ישחרר אותו... כך באמצע היום.
גם אז כשהחבר'ה מהקמפ שאלו אם יש מצב שאביקו יבוא לשדה, אמרתי שממש אין סיכוי, כי הנחיתה ב-13:30 - הצבא לא ישחרר אותו.
וואוו! כ"כ התרגשתי. ואני יודעת שזה היה כרוך במאמצים (בקשות מיוחדות, נסיעה ברכבת הלוך חזור, ואולי גם ויתור על ארוחת צהריים....רק כדי לראות אותי ל-5 דקות) ואני כ"כ מעריכה את זה.
אחרי חיבוקים ונשיקות לאביקו התפנתי להורים, כמובן שגם אליהם התגעגעתי כ"כ... הסתערתי עליהם בחיבוקים ונשיקות. את אביקו נאלצתי לשחרר חזרה לבסיס, כאמור ראיתי אותו בערך 5 דקות וזה נתן לי המון - איכשהו, קצת לשבור את הגל הזה של הגעגוע.
אני מקווה שהקשר יישמר, ומצפה למפגש נוסף עם האנשים המדהימים האלה, וגם מצפה לאמריקאים שיגיעו לביקור בארץ כפי שהבטיחו
אביקו האדם הראשון שרץ לחבק אותי כשהגעתי
ובערב, אחרי צבא, הוא הגיע אלי ונשאר עד 23:30 - היה נורא כייף 3>
אבאמא תתכוננו להסתערות...3>
נשארתי עוד קצת בשדה...
הלכתי להיפרד מהחבר'ה וצוות המדריכים - נקשרתי כ"כ לאנשים, ואני יודעת שאני כ"כ הולכת להתגעגע.... המון...
רגע הפרידה הוא רגע עצוב במיוחד - אני כ"כ לא אוהבת פרידות, ובעיקר מאנשים כה נפלאים
ובכלל, אחרי פעילויות מאסיביות - ימים גדושים בכייף וחוויות שלא מהעולם הזה - קשה יהיה לחזור לשגרה, וכבר עכשיו ברגע כתיבת הפוסט הגעגועים מכרסמים.... וצובטים בלב
אני מקווה שהקשר עם חברי המשלחת יישמר. מצפה למפגשים נוספים עם האנשים המדהימים האלה, וכמובן לאמריקאים שיגיעו לביקור בארץ כפי שהבטיחו - אשמח לארח אותם בביתי.
נמ. תמונה סוגרת מעגל....
עם הילה ואתי הנפלאות
סא"ל אתי היא האדם הראשון שפגשתי בראיון הקבלה הראשון.
כבר אז יכולתי להתרשם מהאישיות המדהימה שלה - בחורה מקסימה ורגישה ברמות - מגיע לה כל כך הרבה, פשוט אוהבת ומעריכה אותה כל כך [=
לסיום...
קיבלנו המון מזכרות.
יש עוד המון תמונות (לבלוג העלתי רק חלק קטן) אני מתכוונת להעלות על דיסקים ולשלוח (זה ייקח קצת זמן, אבל מתישהו זה יישלח)
היומן שדניאל הביא לי מילא את ייעודו, וחזר לארץ עם הקדשות מרגשות מהחבר'ה.
יש גם כתובות, מספרי טלפונים, מסנג'ר - כך שנוכל לשמור על קשר.
תודה מכל הלב לכולכם [=
שמרו על קשר!
ALL THE BEST
LOVE AND MISS YOU ALL
בבלוג זה
בכל הבלוגים
. כל החומר שהיה שם (והיה המון) נמחק כלא היה. זה כולל מכתבים, מסמכים חשובים בעלי ערך רגשי, שירים (ובמיוחד שיר מרגש שאביקו כתב לי) וכל התמונות שצילמתי בחצי שנה האחרונה (ועדיין לא הספקתי לגבות על דיסק) - הכל הלך קפוט /=
