שירים זה גיטרות וחלומות

אני צריכה גבולות, אני חייבת כאלה.

ואני צריכה מישהי שתלמד אותי, וגם להתחיל הכל מהתחלה.

אני מרגישה פתאום כמו איזו תלמידה

שלא מבינה כלום, ומעולם גם לא הבינה,

ועכשיו עומדת אחרי כולם,

ואני אומרת לכם, זו הרגשה חרא.

למה?

כי פתאום כולם מצפים ממני להתנהג כך ולא כך,

ולהראות שאני מבינה ויודעת,

כשבעצם אני לא יודעת שום דבר!!

כי כזאת אני, עד שאני לא חווה שום דבר בעצמי אני לא לומדת.

ואני תמיד חושבת שאני יודעת הכל,

ויכולה ליעץ לכולם. עכשיו אני מקבלת דברים בפרופורציות,

וגם כאפה בפרצוף, אבל זה בסדר, לא כל - כך כואב לי,

אולי קצת. ובסופו של דבר זה לטובתי, לא כך?