אף פעם לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה בלי המגע שלך במשך התקופה הזו שאנחנו לא ביחד.כבר שלושה שבועות מאז הפרידה הזו שאני יזמתי ומה שאני הכי מתגעגעת אליו זה הידיים שלך מחבקות אותי בלילה ועוטפות אותי לפני השינה.
אני לא מצליחה להירדם בלילות מאז וכבר כמעט חודש לא ישנתי מעבר לחצי שעה בלי להתעורר ולתהות לאן נעלמו הידיים האלו.
בכל פעם שאני חושבת על זה, הדמעות מציפות אותי ואני רק מתגעגעת יותר.
אבל הפגיעה עמוקה מדי מכדי שאוכל לסלוח והידיעה שזו הייתה ההחלטה הנכונה עדיין מהדהדת בראש.
אני כל כך מצטערת שקלקלנו את זה וכל כך כמהה לנשיקה שלך שוב.
לשפתיים שלך נוגעות בשלי.
לעור שלך מלטף אותי בחום, לסקס המלא תשוקה והחם שלנו.
אני לא זוכרת יותר מכמה ימים בודדים בלעדיו.
ועכשיו זה כבר כמעט חודש שאפילו החיבוק שלך איננו.
זה מרגיש כמו גמילה מסמים ואני משתגעת לאט לאט ככל שהזמן עובר.
ועכשיו גם אין לי סיגריות, כי כולן נגמרו בענן גדול של עשן ודמעות.
אני מתחרפנת לאיטי.
אני חייבת לישון.
האינסומניה משתקת אותי.
הגעגועים מורידים אותי לרצפה.
אני מאבדת את זה.