הפינה הקטנה שלי

"היא עטתה על עצמה את אחד מהחיוכים המוצלחים ביותר שלה, זה שנראה כמו יבשה לאדם טובע, כמו מים באמצע המדבר, זה ששמרה לארועים המיוחדים ביותר או לרגעים הנדירים עוד יותר שבהם הייתה מאושרת באמת.

החיוך הזה פותח ושוכלל במשך מאות שנים, עד שלא הייה אפשר להתנגד לו.

עינייה נצצו לפתע באורח שהייה חייב להגדירו כחמימות כנה"