כל עניין הסגירה הזה גרם לי לרצות לחזור לבלוג יותר מתמיד...
אף פעם לא פסק בי החשק לרצות לחזור לכתוב כאן... אולי עכשיו יותר מתמיד כי חזרה הסוגשל אנונימיות הזו שמאפשרת לי לפתוח את הדברים יותר בקלות.
אז הנה אני, יושב כאן שותה כוס קפה, רואה סרטון שמבקש לא לסגור את ישראבלוג ב-YouTube ומתחיל להתכונן ליום שלי.
והמשימות להיום הן:
- למצוא את כל המסמכים שקשורים בהוצאת הדרכון הגרמני שלי
- לנסוע למשרד הפנים בחיפה כדי להביא להם 2 תמונות פספורט בשביל להוציא את הדרכון הישראלי שלי
- לנסוע לאיזושהיא חנות צילום כלשהי כדי לסרוק את כל המסמכים שקשורים להוצאת הדרכון הגרמני שלי
- לשלוח מייל מרוכז לקונסוליה בישראל
- אם יש זמן לסדר את החדר שלי שהפך להיות חיריה פחות או יותר
- כנ"ל לגבי לשטוף את הבית
- עבודה ב-15:30
כן, דרכון גרמני.
לא, לא ימנע ממני כמובן להמשיך להכנס לכאן ולכתוב כל כמה ימים.
למה בעצם כל זה?
א' כל, אין צורך בסיבה אמיתית לדרכון אירופאי.
ב', לחיות בחו"ל במשך תקופה מסויימת עם עוד חבר שעושה את הדבר הזה זה מאוד קורץ לי, הבחור שסיים צבא לפני 8 חודש.
ג' יש מספיק כתבות סטטיסטיקה שטוענות שעד 2030 יהיה כאן רוב דתי וסיכוי שיהיה שלטון דתי, אני רוצה סיכוי לצאת מכאן כשדבר כזה קורה.
מה? אתה לא אוהב את הארץ?
אל תוציאו לי מילים מהפה, נהפוך הוא, אני מאוד אוהב את הארץ... בצורה העכשווית שלה, שהדת עוד יחסית לא ממוקמת במרכז הדברים.
אני אגנוסטיקן בסופו של דבר, ממוצא יהודי, אבל עדיין אגנוסטיקן, מהאלה שלא חושבים שיש קשר בין הדת הריביונית של המדינה הזו לבין הדת הממשלתית.
מה הכוונה בזה בעצם?
אני לא חושב שלממשלה בכלל צריכה להיות דת, אני חושב שהממשלה צריכה להתעסק בענייני ניהול המדינה ולא ניהול הדת של האזרחים, או יותר נכון, לממשלה לא צריכה להיות יד בחיי הדת של האזרח, דת זה דבר אישי, בין אם יש כזו לבין אם הבן אדם בחר שאין לו כזו.
דת זה לא דבר שאמור להתבצע בכפייה אלא בצורת קבלה, אם בן אדם בחר שלקבל את הדת עליו, הוא יקבל אותה בידיים פתוחות, ברגע שזה נעשה בכפייה מה מבדיל את זה מאונס? לשונית, כלום. {אני לא משווה את הכאב הפסיכולוגי או הפיזי, אני כן מקביל את העניין אבל}
מצד שני אין לי שום בעיה שיהיה פה רביון של יהודים, כי בסופו של דבר המדינה הזו קמה בתור מדינה יהודית.
רגע, אז אתה בעצם סותר את עצמך!
אם אתם הולכים על דקויות? כן. אפילו מאוד.
אני כן חושב שצריך לשמר רוב יהודי במדינה הזו, כי לשם זה היא הוקמה, בית לעם היהודי.
אני כן חושב שיש מקום למעט חוקים הקשורים בדת במדינה.
אבל! וזה חתיכת אבל, לממשלה לא צריך להיות כוח בכיצד האזרח חי את החיים הדתיים שלו.
ומה זה בעצם כולל חיים דתיים? חתונה, ילדים, מיגדור דתי במשרד הפנים {אפשר לבקש להיות רשום כ-'מחוסר דת' במשרד הפנים וזה חתיכת סיכון כי מנשלים אתכם מזכויות שמסתבר נחשבות כפריווילגיות של יהודים כשאתם עושים צעד שכזה}, חגים.
בעצם, כל הזכויות האלו שזוגות חד מיניים מבקשים לקבל, לכולם.
אז איך שומרים על רוב יהודי אם אין שליטה ממשלתית?
או! אחלה של שאלה!
המדינה כבר עכשיו מיישמת את חוק השבות, זהו חוק מצויין שמשמר את הרוב היהודי או לפחות בעל הרקע היהודי.
עברית צריכה להשאר השפה הרשמית והראשית במדינה.
לימוד ההיסטוריה המתועדת של העם היהודי צריכה להשאר במערכת החינוך, יש צורך גם לבצע דיונים שיתבצעו ע"י המורה המלמד שמסביר את העניין בכך שזה לא חובה להגדיר את עצמך כיהודי, זה בסדר לא להרגיש שייכות ליהדות, זה לגיטימי.
בנוסף לזה גם לאפשר למידה של תנ"ך אך לפי בחירה, לא לפי מקצוע ליב"ה, כי זה ממש ממש ממש לא דבר בסיסי לדעת.
למה היסטוריה מתועדת יהודית כן אבל תנ"ך לא?
היסטוריה יהודית מתועדת, יש לה הוכחות.
תנ"ך זהו ספר, אין לו הוכחות מי יודע מה, ישנם מעט מאוד הוכחות לספר הזה למען האמת {בבקשה אל תתחילו לפתח דיוני הוכחות בתגובות}.
טוב, חסל סדר חפירות בוקר... יש לי דברים לעשות ומקומות להיות בהם.
יש לי תחושה טובה לגבי היום 
Phoenix.
עריכה:
איזה להספיק לנסוע למשרד הפנים ואיזה נעליים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PhoeniX™